בעלי ואני שואפים לקחת חלק בקריעת ים סוף, ומנסים להציע שידוכים. במסגרת הניסיונות נתקלנו פעמים רבות בבנות שמוכנות להיפגש רק עם בחורים שכרגע לומדים בישיבה. בשורש העניין, רצון זה בא ממקום טוב. הבנות רוצות 'בן תורה' ושואפות לבנות את ביתן לצד ישיבה, כשאֶת שנות הנישואין הראשונות עושים בתוך קהילת הישיבה. אבל בפועל - גישה זו בעייתית.
רוב הבחורים לא נשארים בישיבה אחרי כחמש-שש שנים של לימוד, וכמעט כולם עוזבים אחרי שבע-שמונה שנים. כך יוצא, שכמעט אי אפשר להציע בחורים מצוינים בני 24 ומעלה, מפני שהם כבר לא בישיבה.
דבר זה יוצר אבסורד: אם מציעים למישהי בת 21 בחור בן גילה שלומד כעת בישיבה (אך עתיד לעזוב לאחר ארבע שנות לימוד), היא תסכים, כי הוא 'בן ישיבה'. אך מי שכבר בת 23, ומציעים לה בחור בן 25, שלמד שבע שנים בישיבה (עד שיעור ז') אך סיים לפני שנה - היא תפסול את ההצעה מראש כי (כעת!) הוא לא 'בן ישיבה'. לעתים קרובות מדובר באותו בחור, שאילו היו מציעים לה אותו בשנה הקודמת, עת למד עדיין בישיבה, הייתה מסכימה. אך כעת, אותו בחור ירא שמים, בעל מידות ורצון להקים בית אידיאליסטי שיתרום לעם ישראל, שלמד אותו מספר שנים בישיבה, וגם כעת ממשיך ללמוד תורה, במקביל ללימודיו המקצועיים, נפסל לפני ששומעים עליו כל פרט נוסף.
במילים פשוטות: ככל שהבת מבוגרת יותר, היא פוסלת יותר בחורים שלמדו אותו מספר שנים בישיבה (זאת בעת שעקב גילה, היצע הבנים פוחת). למותר לציין, שכל הדיון כאן נוגע לבחור שאף בעזיבתו הרשמית את הישיבה ממשיך להיות בן תורה ובעל מידות, השואף להקים בית אידיאליסטי הבנוי על אהבת תורה ויראת שמים.
לדעתי, דווקא אחרי שיוצאים מהסביבה התומכת והחמה של הישיבה, מתחיל 'מבחן החיים' האמתי. כשבחור נמצא בישיבה יותר 'קל' לו ללמוד תורה במשך כל היום, לקבוע חברותות ולשמוע שיעורים. אבל מה קורה לאחר סיום לימודיו הרשמיים? זה המדד: מה הוא עושה בזמנו הפנוי? האם הוא חי חיי תורה? אוהב את התורה? קשור לקודש גם בחיי היום-יום, מחוץ לישיבה?
נקודה נוספת שראוי להזכיר: אמנם אנחנו לומדות להיות מורות, אך לא כל הבחורים רוצים ומתאימים להיות מורים! יש כאלה שרוצים להתמלא בתורה, ולאחר מכן לצאת לעבוד במקצועות אחרים, לאו דווקא בתור ר"מים. בחור המעוניין במקצוע, והולך ללמוד אותו מתוך תורה, בגיל 25, אחרי שבע שנים בישיבה - בחר במסלול יפה מאוד, ובהחלט מכובד. הוא יוכל להיות ה'שליח' של הציבור שלנו בחברה הכללית, הפתוחה. לא רק בתוך עולם הישיבות נדרשים אנשים תורניים. גם זה ערך חשוב בעיניי...
אמנם, אם מישהו לומד עדיין בישיבה - זה ודאי טוב, והקמת בית מתוך ישיבה - דבר מבורך ורצוי הוא. ייתכן, שאם כבר נמצאים בקשר של ממש עם בחור שכרגע לומד תורה אך מתלבט לגבי מעשיו בשנה הבאה, יש מקום להתאמץ מאוד כדי להישאר עוד שנה-שנתיים בישיבה, ולהקים בית מתוך קהילת הישיבה. אך לא ייתכן לשלול מראש הצעה של בן תורה שכבר סיים את שנות לימודיו הרשמיים בישיבה. הרבה הצעות נופלות מסיבה זו עוד לפני הפגישה, וחבל. מה עוד, שרוב הבנות לא מחפשות בהכרח בחור שישב במשך כל חייו בישיבה. לדעתי, העיקר הוא לחפש בחור (ובחורה...) עם יראת שמים, מידות טובות ורצון להקים בית אידאליסטי שיתרום לעם ישראל, ולאו דווקא זה שלומד כרגע עדיין בישיבה.
מי ייתן שנדע שמחות רבות, ויתמלאו משאלות כולם לטובה.
המאמר מתפרסם בספר החדש "בעין חינוכית - מבט חינוכי-תורני על אתגרי חיינו המתחדשים" שערך הרב יונה גודמן, בהוצאת מכללת "אורות ישראל".