בגיל 15 עלתה רונה יחד עם בני משפחה מטורקיה, כבר אז פיעמה בתוכה תחושת ציונות עמוקה. וכשהגיעה העת, התגייסה לצה"ל ושירתה כפראמדיקית. לאחר שירותה הצבאי, בהיותה סטודנטית לחינוך גופני, הכירה את בעלה - אילן, במהלך מסיבת יום הולדת שנחגגה לכבודה. לימים סיפרה: "תמיד אמרתי שקיבלתי אותו במתנה, כי הוא הגיע למסיבת יום ההולדת שלי. והוא תמיד אמר, שפשוט חיכה שאגדל". לאחר כחצי שנה נישאו השניים, והביאו לעולם את אסף, טל, יפתח ונועה. בשנת 1998, עברה המשפחה ליוסטון- טקסס, עקב הכשרתו של אילן לתפקידו כאסטרונאוט.
לדבריה, החיים המשותפים עם אילן אילצו אותה להסתגל מהר לשינויים, "בדיעבד" אמרה, "אם מסתכלים על החיים המשותפים שלנו, על הזוגיות שלנו, אז תוך 16 שנים עשינו הרבה מעברים..שנינו הכרנו כסטודנטים, סיימנו לימודים, התחלנו קריירה, שינינו כיוונים, עברנו עוד ועוד, וכל הדינמיקה הזו של החיים שלנו, הביאה אותנו להתמודד כזוג, עם מציאות חדשה כל פעם מחדש". אך שום דבר לא הכין אותה למציאות הקשה של פרידה טראגית מבן זוגה.
בשנת 2003 יצא אילן לטיסת החלל ממנה לא שב. את החיבור המיוחד בין רונה לאילן ניתן היה לראות, בבחירתה של רונה את השיר "זמר נוגה" (התשמע קולי), כצליל השכמה ליום חדש במעבורת. מנהג הקיים בין משפחות האסטרונאוטים, אשר בוחרים שירי השכמה עבור יקיריהם. שיר זה, הפך לסמל אהבה וגעגוע עם פטירתו של אילן. מילות השיר, אשר הפכו מזוהות עם השניים, נחקקו על מצבתו בבית העלמין הצבאי בנהלל. הקלטת השיר אשר הושמעה בחלל, מצורפת כאן, ובסיומו, נשמע קולו של אילן, מודה לאשתו וילדיו.
"לאחר האובדן של אילן", סיפרה, "האימהות שלי הפכה למהות חיי, הכנת ארוחת צהריים, או ימי שגרה, הם היו משמעות חיי באותה תקופה צרה וכואבת".
כ-6 שנים לאחר האסון, התגייס אסף - בנם הבכור לחיל האוויר, במטרה לצעוד בדרכו של אביו, ואף להגיע ביום מן הימים לחלל. זמן קצר לאחר שסיים את קורס הטיס במגמת קרב בהצטיינות, נהרג בתאונת אימונים, ונקבר סמוך לאילן בנהלל. "אסף ואני היינו מאוד מחוברים, התמיכה, האהבה והפרגון היו מאוד פתוחים והדדיים, וזה קשה", אמרה אז.
מאז, הספיקה רונה ללמוד לתואר שני, כתבה את עבודת התזה שלה בנושא: "התמודדות עם משברים", ואף החלה לטפל באופן פרטני. "ההתמודדות עם אובדנים קשים, מובילה להרבה מאוד שאלות קשות". אמרה כאשר השתתפה בחוג תנ"ך בבית הנשיא, "השכיחה ביותר, היא: לָמה? וכשאני נתקלתי בה, הבנתי שאין תשובה, ואין נחמה. ולעומת זאת, אם אשאל לֶמה? כבר יש התקדמות, כבר יש כוונה.. "
רונה רמון ז"לצילום: Jorge Novominsky - 28/1/08
בנוסף, פעלה כל העת למען הנצחת אילן ואסף, הקימה את "קרן רמון" - המעודדת להישגיות והצטיינות בקרב בני נוער מכל רחבי הארץ, הייתה בין מייסדי "כנס החלל הבינלאומי על שם אילן רמון",אשר מביא לארץ אנשים בכירים העוסקים בתחום החלל, במטרה לקדם פעילויות חינוכיות בנושא. וביום העצמאות ה-68 של מדינת ישראל, השיאה משואה לכבודם של אהוביה אילן ואסף, אשר היוו נר ומגדלור להגשמת חזונה, ולכבוד המשפחות השכולות, העושים למרות הכאב ויוצרים מתוך החושך". אמש, הלכה לעולמה לאחר מאבק במחלה קשה, והיא בת 54.
יהי זכרה ברוך.