לכל זוג יש את הבחירה איך להפוך את הלימון ללימונדה

במציאות אנו רואים אחים הגדלים באותה משפחה, או אנשים שעוברים חוויות דומות, אך צולחים אותן בדרכים שונות. האחד מצליח לצאת מהחוויות הקשות שעבר לנתיב של צמיחה והתפתחות אישית נעימה ומסתגלת ואילו האחר מתקשה להתמודד עם החוויות הללו והחיים היומיומיים מצריכם ממנו מאמץ רב ומכלים את כוחותיו. 

מרבית הגישות הפסיכולוגיות מדגישות את חשיבות הקשרים הראשוניים של היחיד עם דמויות משמעותיות בינקותו על כל חייו. קשרים אלו מחלחלים לחייו כבוגר ומנתבים אותם. אך אין בהסברים אלו להאיר כיצד נוצרת דרך התמודדות שונה אצל אלו שגדלו באותו בית, או אצל אנשים שעברו חוויות דומות. מדוע האחד יוצר מהקשרים החבולים של ילדותו לימונדה ואילו השני מתקשה להתמודד וחייו נחווים כלימון חמוץ.

• לכתבה המלאה

  

  עוד באותו נושאכך תחדשו את הזוגיות ב-7 צעדים

  16/09/20 10:19

הסופרת ג'נט וינטרסון, בספרה "למה לך להיות מאושרת אם את יכולה להיות נורמלית", מספרת על ילדותה בה חוותה קשרים חבולים עם דמויות משמעותיות, היא מנסה להראות דרך סיפורה האישי כיצד אנשים שונים העוברים חוויות דומות צולחים אותן בדרכים שונות. דרך ניסיונה האישי היא מפצחת את הסוד.

בספרה, ג'נט וינטרסון מתארת את חייה כילדה מאומצת לאם הדוחה אותה ומתעללת בה. כיצד תקופת חיים זאת משפיעה על כל מערכות היחסים שלה ומנתבים את חייה להיות סופרת, כאשר ההתעסקות במילים וקריאת ספרים מוליכים אותה לעולם הדמיון שיש בו כוח מרפא. קריאת ספר זה מביאה אותנו לשאלה, מה יש בחייה של ג'נט שגרם לה להיות סופרת מפורסמת עטורת פרסים, מה הסוד שאפשר לה להפוך את הדברים הקשים שחוותה למקור של יצירתיות ותקווה. או במילים אחרות כיצד אפשר להפוך לימון ללימונדה בחיים?

מה סוד הקסם?

הזיכרונות שלנו לא בנויים מרצף לינארי כמו הקלטה של מצלמת ווידאו. אנו זוכרים אפיזודות מסוימות, או חלקים מהן. אנשים שהיו באותו אירוע יזכרו דברים שונים וישימו דגש על דברים שונים. הדבר אינו נובע מנקודות השקפה שונות אלא נושא בחובו שלל הבדלים אישיים בין האנשים, דגשים אלו מביאים אותנו לבניית מסלול חיים וקובע את איכותם.

זיכרונות העבר שצרובים בנו, הם אשר קובעים את טיב היחסים שלנו עם האנשים הסובבים אותנו ויש להם השפעה על איכות חיינו. אנשים שונים יכולים לעבור אירועים דומים, אך הדרך בה הם חווים ותופסים את האירוע יש לכך השפעה  גדולה ביותר על טיב הקשרים שלהם ודרך חייהם. אדם שעבר התעללות בילדותו יכול להיות חסר כוחות, חסר יכולת התמודדות וחיוו ילוו בקשיי תקשורת עם האחר. לעומת אדם אחר שחווה חוויה דומה, ייקח אחריות על חייו, יפתח יוזמה ועצמאות וכן רגישות רבה לאחר. לכן תפיסת הזיכרונות שלנו משפיעה על הדרך שלנו להתמודד עם מה שהחיים טומנים בחובם. מניתוח הזיכרונות אנו יכולים לקבל תמונה מי יישא את הקושי לכיוון של יוזמה והצלחה ומי לכיוון של כישלון וייסורים. ניתוח זה תלוי בשלושה מרכיבים.

איך תוכלו לנתב את הקושי לכיוון של יוזמה והצלחה?

1. דימוי עצמי של היחיד- כיצד היחיד תופס את עצמו, מהם כוחות האגו שלו להתמודד עם אירועים בחיים, מה דימוי הגוף שלו, ערך עצמי, האמונה ביכולת האישית שלו, יצירתיות וגמישות מחשבתית.

2. תפיסת האחר- כיצד הוא מפרש ותופס את הסיטואציות במערכות יחסים, תפיסה זאת נקבעת על פי הייצוגים המופנמים אצלו בזיכרון ומשפיעה על היכולת לקשור קשרים אינטימיים וקרובים, ברם יכולת זאת תלויה בפירוש את המצב כידידותי, תוקפני, עוין, תומך וכו.

3. מערכת האמונות של האדם- האקסיומות שיש לגבי העולם בו אנו חיים. האם הוא עולם טוב או רע, מסוכן או בטוח. האם יש בכוחו לשנות דברים ולהשפיע.

אם הזיכרונות הם כל כך משמעותיים וקובעים את יכולת ההתמודדות שלנו בחיים. עולה השאלה: האם יש בכוחנו לשנות את הזיכרונות? האם אותה תפיסה שנובעת מזיכרונות אלו תלווה אותנו לכל אורך החיינו בלי אפשרות לשנות ולשפר אותם? קיימות שתי גישות בפסיכולוגיה המאפשרות לנו לפתח כלים להתמודד עם הזיכרונות:

כך נפתח כלים להתמודד עם זיכרונות קשים

1. הגישה הנרטיבית- זוהי גישה סיפורית אותה פיתח סליגמן, הדוגלת בכך שנתן לשנות את המיקוד והדגש בסיפור, על ידי בבניית סיפור אלטרנטיבי. אין גרסה נכונה אחת של הזיכרון. לכן ניתן לבנות עם המטופל זיכרון אלטרנטיבי ומסתגל יותר, שכולל התבוננות מזווית אחרת, חיובית יותר, שיקל על התחושות ויביא אותו להכיר בכוחותיו.

2. הגישה של הפסיכולוגיה החיובית -אותה פתח סליגמן- גישה זאת טוענת שתפיסת המציאות תלויה במה שאדם בוחר להתמקד, היא תלויה באופן שבו הוא מכוון את העדשה שלו, לאן הוא בוחר להסתכל וכיצד הוא מפרש את המציאות. לכן יש להשקיע כוחות בדרכים בהם נתן לפתור את הבעיה לחפש חוזקות באדם ולטפחם.

פירוש הזיכרונות על פי גישות אלו הינו בר שינוי ויש בכך להשפיע על איכות חיינו וטיב יחסינו עם האחר, מי שרוצה לשנות יכול. או כפי שניטשה אמר (ניטשה, 2008): "מי שיש לו 'למה' שלמענו יחיה, הוא יוכל לשאת כמעט כל 'איך'".

1. הגישה הפסיכואנליטית- הפסיכואנליטיקן, מייקל אייגן בספרו "קשרים חבולים", טוען כי דווקא היחסים הקרובים ביותר שלנו הם הקשרים הכי מכאיבים. מקור תחושות אלו הוא בילדות המוקדם. לפיו "כולנו נולדים בילדות ומתים בילדות". הקונפליקט בין אהבה ושנאה שורשיו בקשר הראשוני עם דמות משמעותית, בדרך כלל האם. מקורו בפנטזיה של התינוק שהאם תספק את כל צרכיו, תזין אותו ותהייה שם בשבילו בכל עת שיצטרך. אולם פנטזיה זאת מתנפצת ויוצרת כאב וכעס עצום לתינוק היוצרת פציעה ומחבלת בנפשו. היא המעלה אצלו את תחושת השנאה, ובמצב זה מעוררת את השאלה כיצד אם אהובה ומזינה יכולה להיות מכאיבה כל כך. בתחושות הראשוניות הללו ניטעים בכל אחד מאתנו מקור התסכול המלווה אותנו כל חיינו, היוצר את המתח בין הרצון להיות תמיד נאהב לבין מצבים שרצון זה לא מתמלא ובו עולים רגשות כעס ותסכול, שלעיתים באים לידי ביטוי באלימות, התפרצויות זעם, התמכרויות שונות ומחלות פסיכוסומטיות. אותן תחושות לא נעימות שעולות בנו ברגעים אלו נובעות מקשרים חבולים שנטעו בנו מילדות.

מערכת היחסים הזוגית משחזרת את הקשר הראשוני עם האם. בתחילת היחסים, בשלב אהבה רומנטית, כל אחד מבני הזוג רואה את השני כמושלם. לכן התחושה האופפת את הזוג היא של נועם ורוגע. הזוג חש שמצא את הנפש התאומה שלו וכי הם בלתי נפרדים. תחושה זאת מעלה את רגשות הקרבה ואהבה וכל אחד מהם מרגיש כי מצא בן זוג טוב דיו עבורו. אולם בהמשך היחסים מתגלה השוני וההבדלים בניהם, עולה תחושת הייחודיות והנפרדות של כל אחד מהם, שמביאים אתם גם תחושות חדשות שליליות שלא היו מוכרות קודם לכן ביחסים, אלא הם מוכרים מהעבר האישי של כל אחד והם מכילים את הקשרים החבולים. ברגעים אלו, עולה תחושת תסכול וכעס שמביאים  להעלאת רגשות שנאה המחבלים בקשר, בבד בבד צף גם הפחד לאבד את האדם היקר.

הדרך שבה נוקט היחיד להפחית את עוצמת החרדה הזאת, היא בהקטנת עוצמת האהבה ובכך מפחית את כאב האובדן. הדרך השכיחה ביותר היא במאבקי הכוח של הזוג שבאים לידי ביטוי במריבות רבות. יש זוגות שיכולים לריב עד כדי כך שיהפכו להיות אויבים ולא יצליחו להחזיר את מערכת היחסים לנתיב האוהב. אך החכמים, משכילים לפתור את הקונפליקט ולהמשיך ביחסיהם.

יש בידו של כל זוג לבחור את ההתנהגות הרצויה להם: מתי לוותר, מתי להילחם, איך משלימים, איך שומרים על הזוגיות שלהם ולא מערבים אנשים אחרים. אימוץ התנהגות זו יש בה כדי להפוך רגעים חמוצים למתוקים יותר.

רונית כהן זמורה, M.A, היא מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת ופסיכותרפיסטית