סיפורי דייטים הדייט שלי התחיל בהליכה בשלג עם סוליית מגף קרועה

פעם אחת קיבלתי הצעה טובה באמת. כל הפרטים היו נשמעים לי מתאימים למה שאני מחפשת, שיחת הטלפון הראשונה זרמה עם חיוכים הדדיים, וקבענו להיפגש בירושלים. בתחילת אותו שבוע הייתה סופת שלגים רצינית ורחובות ירושלים היו מכוסים בשלג עד גובה הקרסול. מכיוון שידעתי שכך יהיה, דאגתי לנעול מגפיים חמות כדי לא לקפוא בקור הירושלמי.

• לכתבה המלאה

  

  עוד באותו נושאהשדכנית שכחה לספר לי שהבחור שיצאתי איתו הוא יתום צה"ל

  24/04/23 12:47

תוכניות לחוד ומציאות לחוד. בעודי יורדת מהאוטובוס, הבחור כבר עומד בתחנה ומחכה לי, אחד המגפיים נתפס במשהו וקראאאקק – הסוליה ניתקה מהמגף, משאירה אותי עם גרביונים ספוגות במי שלג עכורים בקור חודר העצמות. ניסיתי להעמיד פנים ששום דבר לא קרה והתקרבתי אל הבחור, גוררת את הרגל בצורה לא מאוד חיננית. "היי", ניסיתי לחייך. "היי", הוא אמר. "שלומית, נכון?". כך הדייט התחיל. 

לא מאחלת לאף אחד הליכה בשלג עם נעל ללא סוליה

אם יש משהו שאני לא מאחלת לאף אחד זה הליכה בשלג עם נעל ללא סוליה. הרטיבות, הקור, חוסר התחושה שמתפשט מכפות הרגליים ומעלה, והכאב החד עם כל צעד. זה פשוט סיוט. פחות מעשר דקות לתוך הדייט, אני כבר רועדת ללא שליטה, הבחור נעצר והסתובב להביט בי. "אוקיי, מה קרה?", הוא שאל, נימה של דאגה שזורה בקולו. "משהו מפריע לך. אני יכול לראות את זה".

התלבטתי אם להגיד משהו, אבל לא היה טעם להתכחש למציאות. במבוכה הצבעתי על המגף הקרוע. הבחור נחרד. "למה לא אמרת?", הוא שאל, מביט סביב. "הנה, שם יש חנות נעליים, בואי ניכנס ונקנה לך מגפיים חדשות. את לא יכולה להמשיך להסתובב ככה". אף פעם לא הלכתי לקניות עם גבר אחר. לרגע שקלתי להגיד שהכל בסדר ולנסות להמשיך, אבל הבחור צדק. אין טעם לחטוף דלקת ריאות חריפה רק כדי לנסות להעמיד פנים שאני גיבורה.

אילוסטרציה צילום: shutterstock

גם המוכרת הזדעזעה לראות את מצב הנעל שלי

נכנסנו לחנות. החמימות בפנים חילצה ממני אנחת הקלה. גם המוכרת הזדעזעה לראות את מצב הנעל ומיד הושיטה לי זוג גרביונים חדשים ודחפה אותי אל המלתחות. הורדתי את הנעליים, שלחתי מבט מתנצל אל הבחור והלכתי להתייבש. עד שיצאתי משם, לבושה בגרביונים חדשים וחמימים, הוא כבר בדק את מידת הנעליים שלי ואמר למוכרת. היא התרוצצה בכל החנות ברעש, שולפת קופסאות ומניחה אותן בערימה ליד ספסל המדידה.

"ראיתי שלבשת נעליים עם עקב קטן, אז אמרתי לה שתביא משהו דומה", הבחור אמר. הודיתי לו מכל הלב על הסבלנות והעזרה. הוא נפנף את התודה שלי ב"שטויות, תמדדי כבר", ואני התיישבתי לצידו והתחלתי למדוד נעליים. הדקות חלפו והמבוכה בינינו החלה להפשיר יחד עם אצבעות הרגליים שלי. מדדתי נעליים שונות, ניסיתי ללכת בהן, הוא החווה את דעתו לחיוב או לשלילה וצחקנו ביחד לא מעט. גיליתי שחוויית קניות עם גבר יכולה להיות מהנה מאוד, אם הבחור זורם ולא מתפדח בהגזמה.

חנות נעליים, אילוסטרציה צילום: shutterstock

בסופו של דבר לא התחתנתי איתו

כשיצאנו משם לבסוף עם זוג מגפיים חדשות בשבילי, הודיתי לו שוב. "אם לא היית מכריח אותי להיכנס לשם היית יוצא עכשיו עם איש שלג ולא עם בחורה", אמרתי בחיוך. "אני חייב להודות שזה הרבה יותר כיף מישיבה בבית קפה", הוא ענה. לא יכולתי להסכים יותר. בסופו של דבר לא התחתנתי איתו. יש בעולם הרבה אנשים טובים ולא תמיד הם מתאימים אחד לשניה וזה בסדר.

אבל למדתי מזה כמה חשוב לשים לב, לשאול אם הכל טוב בלי להתבייש, ושרגע קטן של אנושיות יכול להפוך לדייט מדהים אפילו בלי לתכנן. ושלא צריך הרבה כדי להחזיר לעצמי את האמון באנשים. מאז יצאתי עם עוד הרבה בחורים. חלק מהם היו אנושיים יותר, אחרים לא היו שמים לב גם אם הייתי קופאת מקור ממש מולם. ועם המגפיים מאז אני הולכת עד היום, תזכורת נעימה לכך שיש בעולם גם אנשים טובים ושדייט לא חייב להיות חוויה שלילית. לפעמים רגע אחד של תשומת לב עושה את כל ההבדל.

שלומית בלאו בוזנח היא מחברת הספר "תעביר את זה הלאה", רומן עלילתי ייחודי על דייטים, אהבה ומה שביניהם.