ברכות לרב יצחק יוסף ולרב דוד לאו על היבחרם לרבנים הראשיים לישראל. הרבנים הראשיים, הממונים לתקופה של עשר שנים, מייצגים את פניה של היהדות בארץ ובעולם, מחזיקים בסמכויות רבות הנוגעות לממסד הדתי ולשירותי הדת ובכוחם להשפיע ולעצב את מערכת היחסים המורכבת בין אזרחי ישראל לבין היהדות.
בשנים האחרונות, מרכז הסיוע של עמותת 'עתים' טיפל באלפי פניות הנוגעות לקשיים מול הממסד הדתי ושירותי הדת. הפניות עסקו במבחר תחומים המלווים את האדם היהודי לאורך חייו, החל בברית מילה, דרך נישואין, מקוואות, גירושין וגיור ועד לקבורה. לרבנים החדשים נותרה מלאכה רבה. רבים מתלוננים כי המפגש עם הממסד הדתי כרוך במכשולים ביורוקרטיים, חוסר מודעות לצרכי הציבור ולפעמים גם ביחס לא מכבד ולא ראוי. לפניכם עשר מהסוגיות המהותיות העומדות לפתחה של הרבנות הראשית בעניין מעגל החיים היהודי.
היבטים רפואיים בברית המילה
במסגרת ברית המילה קיימת פרקטיקה שנויה במחלוקת הנקראת "מציצה בפה", בה הליך המציצה של הדם נעשה ישירות בעזרת פיו של המוהל. התלמוד מסביר כי המציצה נחוצה לשם מניעת סכנה רפואית לנימול, אך כיום התהפכו היוצרות וסכנות רפואיות, כגון הרפס, עלולות להיווצר דווקא ממציצה זו. אף שקיימת חלופה, מציצה על ידי שפופרת, מוהלים רבים אינם מיידעים את ההורים לגבי אפשרות זו ומבצעים מציצה בפה ללא קבלת אישורם המפורש.
קשיים בגיור קטינים
בשנים האחרונות גובר במדינת ישראל הצורך בגיור עבור ילדים קטינים. יותר ויותר זוגות נדרשים לתהליך פונדקאות ואימוץ מכיוון שהם מתקשים להביא ילדים לעולם. לצד זה, יותר ויותר נשים וגברים אשר לא מצאו בן זוג, או שהם מקיימים מערכת יחסים חד-מינית, פונים להביא ילדים לעולם באמצעות פונדקאות או הפריות מבחנה. הוריהם של ילדים אלו, אשר נולדים מאם לא יהודיה או שמעמדם היהודי מוטל בספק, מבקשים לגייר את ילדם, אך נתקלים בקשיים שונים בשל מדיניות מערך הגיור המוכתבת על ידי הרבנות הראשית.
אי-הכרה בגיורים שנערכו בבתי דין עצמאיים בארץ ובעולם
במדינת ישראל מתגיירים רבים שהתגיירו בבתי דין אורתודוכסים עצמאיים לגיור ומבקשים להירשם לנישואין כדת משה וישראל, דרך הרבנות. כמו כן, ישנם מתגיירים רבים מבתי דין אורתודוכסים בחו"ל, המבקשים לערוך את נישואיהם במדינת ישראל. עם זאת, הרבנות אינה מכירה ברבים מהגיורים ומסרבת לפרסם נהלים גלויים המפרטים את ההליכים הנדרשים לשם הכרה בגיור. משום כך, נבצר ממתגיירים רבים להירשם לנישואין במדינת ישראל.
ליקויים בהליכי הרישום לנישואין
במהלך השנים טיפלה 'עתים' באלפי פניות הנוגעות להליכי הרישום לנישואין, חלקן מצביעות על חוסר אחידות בביצוע ההליך המנהלי והדרישות ההלכתיות שהזוג נדרש לעבור בבואו להירשם לנישואין (פגישה מקדימה עם רב, עדות לרווקות, חתימה על הסכם למניעת סרבנות גט, הדרכת כלה, טבילה במקווה טהרה). חוסר האחידות יוצר אי וודאות עבור בני הזוג ולעתים אף מוביל לאפליה כלפי אוכלוסיות מסוימות, כגון עולים ומתגיירים.
היחס לעולים בהליכי בירור יהדות בבתי הדין הרבניים
כחלק מהליכי הרישום לנישואין, אלפי אזרחים, ובעיקר יוצאי ברית המועצות ומזרח אירופה, נאלצים להתמודד עם הליכי בירור יהדות המתקיימים בבתי הדין הרבניים. הרבנות הראשית ובתי הדין כמעט ואינם מעניקים סיוע לעולים הנאלצים להוכיח את יהדותם רגע לפני חתונתם, והעולים, שעלו לארץ כיהודים, נסמכים במקרה הטוב על פעילותם של ארגונים ועמותות המסייעים להם לממש את זכותם להינשא כדת משה וישראל. במקרים רבים היחס כלפי בעלי הדין הינו משפיל וחודר לצנעת חייהם האישיים מעבר לנדרש, כאשר לפעמים אף מתייחסים אליהם כאל עבריינים תחת חקירה.
הפניית נרשמים לנישואין לחוקרי יהדות פרטיים
במהלך השנים האחרונות התקבלו תלונות על הפניית עולים המבקשים להירשם לנישואין, ובעיקר יוצאי ברית המועצות, לחוקרי יהדות פרטיים לבירור יהדותם - ולא לבית הדין הרבני המוסמך על פי חוק. חוקרי יהדות אלו פועלים מטעם עצמם, ללא כל סמכות, גובים מהנרשמים לנישואין תשלום בניגוד להוראות הדין ונוהגים באופן מפלה, משפיל ופוגעני כלפי ציבור העולים. חקירה זו מוצגת לבני הזוג כתנאי מקדים לרישומם לנישואין.
חדירה לצנעת הפרט של טובלות במקוואות
המועצות הדתיות, האמונות לספק שירותי דת, הפקידו בלניות לתפעול המקוואות. הבלניות מקבלות את ההנחיות שלהן מהמשרד לשירותי דת ומתייעצות עם הרבנות המקומית בשאלות הלכתיות. לאורך השנים התפתחה נורמה לפיה הרבנים מנחים את הבלניות לחקור את הטובלות על הבדיקות שערכו בגופן ומתנות בכך את הטבילה. נשים רבות נפגעות מאותן חקירות, שלרוב נערכות ללא הסכמתן, בעודן עומדות בפני הבלנית עטופות במגבת בלבד. נוהג זה חורג מגבול סמכותן של המועצות הדתיות וגורם לחוסר נוחות ומבוכה בקרב ציבור הנשים הטובלות.
טיפול בסרבני גט
נישואין וגירושין של יהודים בישראל נקבעים על-פי ההלכה היהודית. בהתאם להלכה הנוהגת כיום בבתי הדין הרבניים בישראל, זוג נשוי יכול להתגרש רק כאשר האיש מעניק לאישה גט מרצונו החופשי והאישה מסכימה לקבלו. נשים מסורבות גט ועגונות נאלצות לעתים קרובות לשלם מחיר יקר בעבור הגט שלהן, ולחכות זמן רב, אפילו שנים, עד קבלתו. רבות נאלצות לוותר על דמי מזונות, רכוש ואחזקת הילדים ואף משלמות סכומי עתק בתשלומי סחיטה על מנת לקבל את הגט. כיום המערכת הרבנית מאפשרת לאיש לנצל את הגט בתור קלף מיקוח, תוך סחטנות כלכלית ונפשית של האישה (בשיתוף עם ארגון 'מבוי סתום').
קבורת נפלים
אחת הסוגיות הכואבות ביותר העומדות לפתחה של הרבנות הראשית היא קבורת נפלים - תינוקות הנפטרים במהלך חודשי ההיריון, במהלך הלידה או במשך שלושים הימים שלאחר מכן. המידע החסר הניתן למשפחות בבית החולים, הלחץ המופעל על ההורים "להמשיך הלאה" והדרתם מן הקבורה ומבית העלמין, מעצימים את המצוקה והכאב הקשים בהם נתונים ההורים, ומקשים על חלק מהם להתמודד עם האובדן ועם החזרה לשגרה.
הדרת נשים בבתי עלמין
בשנתיים האחרונות עסקו רשויות המדינה בטיפול בסוגיית הדרת הנשים במרחב הציבורי, ובכללה הדרת נשים בחלק מבתי העלמין בישראל. אפליית הנשים באה לידי ביטוי בשלושה אופנים, ובהם: מניעת נשים מלהספיד את קרוביהן, מניעתן "ללכת אחר הנפטר" (כלומר, ללוות את המת אל מקום הקבורה) וכן כפיית הפרדה בין גברים לנשים בשעת ההספדים באמצעות שילוט ומחיצות מסוגים שונים.