יוסף הסתובב בין השולחנות עמוסי הכיבוד. כלומר, עד כמה שהיה אפשר להסתובב, הסוכה לא הכילה את כל המוזמנים לשמחה המשפחתית ואפשרות התנועה הייתה די מוגבלת. בשלב כלשהו הוא הבחין בעובדה שאנשים מתחילים לתפוס לעצמם כיסאות ולהתיישב, וחלקם גם מפסיקים לדבר זה עם זה. לאחר מכן הוא שם לב לבודדים שמוציאים את הסלולרי שלהם מהכיס ומעבירים אותו למצב שקט, ורק לבסוף - כשהשתרר סוג של שקט בסוכה - הוא הבחין גם בבעל השמחה שעומד ומנסה לעשות שקט.
ליד בעל השמחה עמד יהודי עם חליפה שחורה, משקפיים גדולים וזקן לבן וארוך, ונראה היה שהשקט נועד כדי לתת לו את רשות הדיבור. זכרונו המעומעם של יוסף אמר לו שמדובר ברב היישוב, או רב השכונה, או משהו באמצע. דבר תורה, הוא הרהר בלבו, מודאג קלות. לא שיש לו משהו נגד דברי תורה, חלילה, אבל יש שבוע אחד בשנה שבו הוא מעדיף שלא לשמוע שום דרשה ושום ווארט, אלא אם כן הם נאמרים בבית הכנסת שלו. שם בדרך כלל הסיפור הזה עובר בשלום.
"מועדים לשמחה”, אמר האיש המזוקן. “חג הסוכות הוא חג מיוחד מאוד, עשיר בנושאים שאפשר להרחיב עליהם את הדיבור.”
כן, את זה יוסף יודע. זו בדיוק השאלה: על איזה מהנושאים הוא ידבר. על הנושאים הנורמליים, או על הנושא שהוא לא מסוגל יותר לשמוע עליו.
"בחרתי להתמקד בנושא של מצוות ארבעת המינים.”
יוסף נשם לרווחה. עם ארבעת המינים אין לו שום בעיה, אדרבה.
"מצוות ארבעת המינים מעלה שאלה גדולה - מדוע נבחרו דווקא מינים אלה?”, הקשה הדרשן, ויוסף הניח שהוא הולך לשמוע עכשיו את אותה תשובה מוכרת בפעם האלפיים, אבל זה דווקא לא היה אכפת לו. איך אומר הרב במניין הקבוע שלו, בבית הכנסת המרוקאי? עדיף תשובה אחת עתיקה וחזקה, מאלף תשובות חדשניות ולא מספקות.
"...והערבה מסמלת את אלה שאין להם לא מצוות ולא מעשים טובים. אם כן, מצוות ארבעת המינים מבטאת יותר מכל את ערך האחדות בעם ישראל.”
יוסף חייך לשמע התשובה הקבועה, אבל לפתע החיוך נעלם מפיו. שמחתו התחלפה בדריכות. ייתכן שהוא היה שאנן מדי.
"אם נשים לב, נראה שהאחדות מתבטאת לא רק בארבעת המינים, אלא גם במאפיינים אחרים של חג הסוכות.”
כן, בדיוק מזה הוא חשש. הרב לא יסתפק בדבר תורה על ארבעת המינים בלבד, הרי אנשים רוצים לקבל תמונה מקיפה של החג כולל כל מה שקשור אליו. או לפחות זה מה שהדרשנים אוהבים לתת. על כל פנים, די ברור שהרב הולך לעבור עכשיו לנושאים אחרים. עכשיו שוב הכל פתוח, הכל יכול לקרות..
"ניקח את מצוות הסוכה, למשל.”
יוסף נרגע, אך עדיין המשיך לשמור על דריכות. אין לדעת מה מצפה לנו בהמשך דבר התורה הזה.
"חכמינו זכרונם לברכה אומרים ש'כל ישראל ראויים לשבת בסוכה אחת'. בבית כל אחד סגור עם עצמו, אבל הסוכה מאפשרת לנו לארח, להכיל, להיפגש עם יותר אנשים, גם אלה ששונים מאיתנו.”
יוסף הסתכל בשעון. דבר התורה התחיל לפני כמה דקות טובות, הגיוני שלא תהיינה עוד הרבה דוגמאות.
"דוגמה נוספת היא האושפיזין. אברהם, יצחק, יעקב וכל שאר האושפיזין מייצגים כוחות שונים בעם ישראל,
וכולם מתחברים יחד בחג הסוכות.”
יוסף התחיל להירגע. זהו, שלושה נושאים שקשורים לחג הסוכות, זה בדרך כלל מספיק.
"ועוד דוגמה אחת, ובזה נסיים - “
הלוואי ששמחת בית השואבה. או ההושענות. או אולי...
"מגילת קהלת, שאותה נקרא השבת בבית הכנסת. הקשר בין קהלת לסוכות תמוה מאוד, כיוון שחג הסוכות הוא זמן של שמחה, ואילו קהלת...”
יוסף יצא מהסוכה. תמיד הם עושים את זה: מקשים קושיות על המנהג לקרוא את קהלת בסוכות, ומתרצים תירוצים מפולפלים, ואפילו לא חושבים על העובדה שיש עדות בעם ישראל שפשוט לא קוראות את קהלת, וזהו. אצלנו, בני עדות המזרח, לקהלת אין שום קשר לסוכות. כולם מדברים, דורשים וכותבים בעלונים על חג האחדות, על ארבעת המינים, על אלה שעושים מצוות ומעשים טובים לעומת אלה שריקים מתורה, אבל העיקר שאלו ואלו הולכים לפי מנהגי אשכנז.