מרים – בין אמונה לריאליזם

אילו היינו צריכים לדרג את הנשים היותר משפיעות על עיצוב דמותו של העם היהודי, ספק אם היינו מצביעים על מרים כאחת מהן. מרים נתפסת כאחותם הגדולה של משה ואהרון. המפגש הראשון עמה בא לידי ביטוי בדאגתה לאחיה¹: "ותתצב אחתו מרחק לדעה מה יעשה לו". יש לשים לב שעד יציאת מצרים לא מוזכרת מרים בשמה המפורש. יתכן ודמותה של מרים "נבלעת" בצד דמותם היחודית של משה ואהרון, יתכן שלצדם של שני מנהיגים דגולים אלה, אישיותה של מרים לא תופסת מקום כדמות מרכזית אלא כדמות משנית.

הקשרים בין שלשת האחים הללו ייחודיים. העובדה שכל אחד מהם מת מיתת נשיקה, משה ואהרון – כמפורש במקרא: "על פי ה'"² , מרים ע"פ המסורת³, מציינת את הקישור הפנימי שבניהם. אם מיתה על ידי ייסורים משקפת את הכפרה והטהרה של האדם טרם מותו הרי שמיתת נשיקה מציינת את המיתה מתוך שלמות אישית. כך מתוארת מעלתה של מיתת נשיקה בדברי התלמוד במסכת ברכות⁴:

תניא נמי הכי: תשע מאות ושלשה מיני מיתה נבראו בעולם, שנאמר: למות תוצאות - תוצאות בגימטריא הכי הוו. קשה שבכלן - אסכרא, ניחא שבכלן – נשיקה.

כל אחד משלשת האחים נתפס כגורם הכרחי בתוך מהלך הגאולה של ישראל. בנבואת מיכה מופיעים לפנינו שלשת האחים יחדיו⁵:

כי העלתיך מארץ מצרים ומבית עבדים פדיתיך ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים.

ולפיכך אך טבעית היא קביעתם של חכמים⁶:

שלשה פרנסים טובים עמדו להם לישראל ואלו הם: משה אהרון ומרים.

מה היתה תפקידה של מרים בתוך המהלך הגאולי? מה היה מיוחד במנהיגותה הרוחנית והמעשית? בתרגום יונתן בן עוזיאל מבואר תפקידם של כל אחד מהם⁷:

משה לאלפא מסורת דינין ואהרן לכפרא על עמא ומרים לאוראה לנשיא.

תפקידה של מרים הוא ללמד את הנשים. צורת הלימוד לא חייבת להיות ע"י מתן שיעורים והוראת הלכה. היא מלמדת את הנשים בסגנון המיוחד והמתאים לה ולהן. עיקר הלימוד ממרים – מכוח המעשה. הנהגת חייה של מרים יש בה כדי להוביל את כל הנשים⁸:

ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התף בידה ותצאן כל הנשים אחריה בתפים ובמחלת.

כאן רואים כיצד מרים נוקטת עמדה מכרעת ובעקבותיה יוצאות כל הנשים. אישיותה המיוחדת סוחפת אחריה את הכל. לא תמיד יש צורך בדרשות מלהיבות. דרכי ההשפעה על הציבור באים לרוב לידי ביטוי מכוחה של אישיות מיוחדת⁹:

"חכם גדול אחד גאון בתורה, צדיק במעשיו וישר במידותיו, יפעול במהלך חייו ובהשפעתו, היוצאת ע"פ רוב דוקא בלי שום כונה מצדו, הרבה יותר מאלפי מאמרים ודרשות מלהיבות. אומנם ראויים הם המכשירים להתקבל בתור כלים עוזרים…אבל עיקר כח ההכרעה צריך שיהיה בסגנון החיים עצמם".

מרים העומדת בראש הנשים תופסת את מקומה כמנהיגה טבעית המבטאת את האמונה הגדולה בגאולת ישראל. יחד עמה האמינו הנשים ולקחו ממצרים, בשעה שנסו על נפשם, תופים. הן האמנו שתבוא שעת הגאולה בה יוציאו את התופים ויביאו לידי ביטוי הולם את שמחתן הגדולה¹⁰:

מובטחות היו צדקניות שבדור שהקדוש ברוך הוא עושה להם נסים והוציאו תופים ממצרים.

אופטימיות יחודית העומדת במבחן גם בשעות קשות, היא התכונה הבולטת של מרים. בנוהג שבעולם, נוהגים להעמיד זה מול זה את הריאליסט המסוגל לקבל החלטות קשות בקור רוח, באחריות ובשיקול הדעת אל מול החולם, הרואה למרחוק, זה האופטימסט ללא תקנה, הלוקח סיכונים ורואה את המציאות בצבעים וורודים גם בשעה בה השחור בולט. דמותה של מרים מצטיירת כדמותו של איש האמונה העומד על דעתו בפשטות גם כנגדם של שיקולים הגיוניים. פרשה עלומה אחת מחייה של מרים שופכת אור אמת על דמותה היחודית.

מפשוטו של כתוב לא נוכל ללמוד על אישיותו של עמרם ועל מעמדו בקהל. חז"ל משלימים לנו את החסר בהציגם את עמרם כגורם המשמעותי ביותר בתקופה קשה זו: "עמרם גדול הדור היה¹¹" , "היה עמרם ראש הסנהדרין¹²". אישיותו של מנהיג נבחנת בשעות מצוקה. עמרם, גדול הדור, נאלץ להורות לעם כיצד לנהוג בשעת גזירת פרעה. בשלב הראשון של הגזירה¹³: "אם בן הוא והמיתן אתו אם בת היא וחיה" אח"כ, מתארים חז"ל, הוחמרה הגזירה¹⁴:

ויצו פרעה לכל עמו - א"ר יוסי בר' חנינא: אף על עמו גזר. ואמר ר"י בר' חנינא, שלש גזירות גזר: בתחילה - אם בן הוא והמתן אותו, ולבסוף - כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, ולבסוף - אף על עמו גזר.

במציאות כזו, נושא העם את עיניו אל המנהיג הדגול ורוצה ללמוד ממנו כיצד לנהוג¹⁵:

"וילך איש מבית לוי" - להיכן הלך? אמר רב יהודה בר זבינא: שהלך בעצת בתו. תנא: עמרם גדול הדור היה, כיון שגזר פרעה הרשע כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, אמר: לשוא אנו עמלין! עמד וגירש את אשתו, עמדו כולן וגירשו את נשותיהן. אמרה לו בתו: אבא, קשה גזירתך יותר משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקיבות! פרעה לא גזר אלא בעוה"ז, ואתה בעוה"ז ולעוה"ב! פרעה הרשע, ספק מתקיימת גזירתו ספק אינה מתקיימת, אתה צדיק בודאי שגזירתך מתקיימת, שנאמר: "ותגזר אומר ויקם לך!"

ראשית, כמעשה האב כן מעשה הבת. כבר עמדנו על מקומה המיוחד של מרים בעיני הנשים: ותצאנה כל הנשים". כפי הנראה תכונה זו באה לה מאישיותו המיוחדת של אביה: "עמדו כולן וגירשו את נשותיהן".

כמבואר במדרש, מתנהל ויכוח בין עמרם למרים. עמרם מייצג את העמדה השקולה וההגיונית: המצב אליו הגענו מחייב הפסקת הילודה. אין טעם להמשיך ללדת ילדים כל עוד סופם של הרכים הנולדים כה טראגי. מרים מייצגת את עמדתו של האדם המאמין. זה העושה את מעשיו באמונה. אין לבחון את המציאות בראיה רגעית אלא בראיה נצחית. דומה הדבר למבואר בסוגיה בתלמוד הבבלי, מסכת ברכות¹⁶:

בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו: כה אמר ה' (צבאות) צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה וגו'. מאי כי מת אתה ולא תחיה - מת אתה - בעולם הזה, ולא תחיה - לעולם הבא. אמר ליה: מאי כולי האי? אמר ליה: משום דלא עסקת בפריה ורביה. אמר ליה: משום דחזאי לי ברוח הקדש דנפקי מינאי בנין דלא מעלו. אמר ליה: בהדי כבשי דרחמנא למה לך? מאי דמפקדת איבעי לך למעבד, ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא - לעב