הרב יובל שרלו, ראש ישיבת ”אורות שאול“ וחבר המועצה הלאומית להשתלות מן החי, מתייחס היום (ב‘) בראיון לכיפה לנושא תרומת האיברים מן החי בציונות הדתית ובחברה הישראלית בכלל - וקורא לציבור להתעורר ולגלות מעורבות גדולה יותר בתהליך.
מה הקשר של הרב לנושא תרומת אברים מן החי?
”יש לי קשר משני הכיוונים הקשורים בנושא. כרב, התורה מצווה עלינו לעסוק בהצלת נפשות, והרמב"ם פוסק כי רבנים הם אלה שצריכים להתייצב בראש העיסוק בתחומים אלה: " כשעושים דברים האלו אין עושין אותן לא ע"י גוים ולא ע"י קטנים ולא ע"י עבדים ולא ע"י נשים כדי שלא תהא שבת קלה בעיניהם אלא על ידי גדולי ישראל וחכמיהם ואסור להתמהמה בחילול שבת לחולה שיש בו סכנה...". מדובר בהצלת נפשות של ממש. מהכיוון השני, תחום העיסוק שלי בעבודה הציבורית הוא האתיקה, ואני חבר המועצה הלאומית להשתלות מן החי, והוועדה המאשרת ספציפית כל השתלה והשתלה, ועל כן אני מכיר היטב את הנושא גם מהצד הרפואי, האתי, החוקי והמעשי“.
כרב, האם אתה תומך בתרומת אברים מן החי?
”התשובה לשאלה זו מורכבת, כי צריך לברר היטב את משמעות המילה "תומך". לאור ההלכה שיש לראות בהצלת נפשות את אחד היסודות המחייבים ביותר - בוודאי שנקודת המוצא היא חיובית, ורבים רבים מהרבנים סבורים כך. אולם, בשל העובדה שתרומה זו עלולה להיות "חב לאחריניה", כלומר: עלול להיות לה מחיר משפחתי, מחיר נפשי וכדו' - צריך להיזהר מלהפוך אותה לחובה, או ללחץ המופעל על אנשים, ולשחרר אותם לבחור בחירה חופשית המתחשבת בהשפעות שיש לתרומה הזו על כל הסובב אותם“.
רגע, מדוע ההלכה לא אוסרת תרומת אבר מן החי, בשל האיסור לסכן את חיי עצמך?
”לשאלה זו שתי תשובות. ראשונה בהן היא ערעור על הקביעה כי ההלכה אוסרת על האדם לסכן את עצמו. לו זה היה כך - היה אסור לצעוד ברחובות בשל הסיכון של תאונות הדרכים, ובוודאי שלא לנהוג בכביש. ההלכה קובעת, כמו בכל תחום, כי את האיסור לסכן את עצמך יש לשקלל הסיבה שאתה מבקש לסכן את עצמך. על כן - יש איסור להסתכן ב"רולטה רוסית" לצרכי הימור, ויש היתר ואפילו מצווה להסתכן עבור חברך, בתנאים מסוימים. שנית, מחקרים אכן מלמדים כי רמת הסיכון של אדם בריא ללא רקע רפואי הקשור לאורולוגיה (כגון סכרת) נמוכה מאוד, ועל כן לא ניתן לומר שמדובר בסיכון שלא נוטלים על עצמנו“.
 |
|
לעשות חסד אמיתי, הרב שרלו (צילום: יחצ)
|
האם אפשר לומר כי התרומה אינה מסוכנת כלל?
”לא ניתן לומר על שום דבר בחיים שהוא לא מסוכן. בוודאי שלא על פרוצדורה כזו, הכוללת הרדמה, פעולה פולשנית (סכנות זיהום), חוסר עתידי בכליה הנתרמת וכדו'. אולם כאמור, על אף הסיכון ניתן לומר שזו מצווה גדולה, הצלת נפשות של ממש, וכאשר הדבר נעשה כשכל הידע פרוש בפני התורם, בני המשפחה העלולים להינזק מכך מסכימים, והבחירה שלו נעשית באופן חופשי - זו זכות עצומה, ומעשה חסד בגופו“.
ישנה התנגדות הלכתית לתרומת אברים מן המת. מהו ההיקף של תרומת אברים מן החי בציבור הדתי?
”זוהי אחת התופעות המעניינות ביותר. אחוז תורמי האברים מצילי החיים (לב, כבד, ריאה וכדו') בציבור הדתי הוא אחוז נמוך, ואף שלשמחתי הוא עולה, ויותר ויותר משפחות מבינות את הזכות הגדולה לתרום אברים מצילי חיים מן המת, בתנאים שההלכה קבעה - הוא עדיין נמוך. אולם, אחוז תורמי האברים מן החי מהציבור הדתי הוא גבוה לאין ערוך משיעורם באוכלוסייה. החינוך ועבודת ד' המלמדת על עשיית חסד בגופו כל כך מוטמעים בחברה הדתית, והדבר נותן את אותותיו בתרומת האברים מן החי. העמותה של הרב הבר היא המקדמת העיקרית של הנושא, ויש לי הערכה מאוד גדולה אליו“.
לטורי יומן המסע ”מתנת חיים“ - סיפורו של תורם כלייה - מיוחד לכיפה