ישנם סוגים שונים של גדולי תורה: יש גדולים שהקדישו את חייהם לתורה ושכחו את הציבור, יש גדולים שהקדישו את חייהם למען הציבור וויתרו על לימוד התורה. אצל מרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל הכל התאחד. הוא ניחן בשתי התכונות: מצד אחד, בקיאות עצומה וגדלות בכל התורה כולה, ומאידך, עיסוק יום יומי בצרכי הציבור. אצל הרב, התורה והעולם היינו הך.
הרב זצ"ל שאף כל חייו להחדיר את התורה לשדרות הרחבות של העם, הרביץ תורה בישראל. "אין מיוחסים לתורה" - נוהג היה הרב לומר, כתר תורה מונח בקרן זווית וכל אחד ואחד יכול לבוא ולטילו. ולכן כיתת רגליו ממקום למקום, מעיר לעיר ומכפר לכפר מדן ועד אילת ובכל ארצות הגולה, ללמד תורה ולהפיץ את מעייני החכמה הדעת והתבונה.
על השילוב בין העמקות העצומה של הרב לבין יכולת ההכרעה יעידו התיקים הרבים של פסיקות דייני בתי הדין ברחבי הארץ שלא חתמו על פסיקיהם טרם עבר עליהם הרב זצ"ל. עשרות רבות של תיקים כאלה נשארו על שולחנו של הרב לאחר פטירתו. רב עיר ידוע המשמש גם כראב"ד באותה העיר, פנה אלי בתקופה בה כהן הרב זצ"ל כרבה הראשי של מדינת ישראל וסיפר לי כי כבר שלוש שנים הוא עוסק בתיק ממזרות עב כרס וסבוך בפרטים רבים, כאשר הבת זקוקה להינשא - ועדיין אין הכרעה. הוא ביקש לשבת עם הרב יום שלם ולהגיע להכרעה המיוחלת.
למחרת, הגיע בשעה שקבעתי לו ובידו התיק. מרן הראש"ל דפדף במהירות בין המסמכים השונים והחל לשאול את הראב"ד שאלות שונות. לאחר כמחצית השעה ישב הרב וכתב את הפסק עם הנימוקים השונים, לתדהמתו של הראב"ד.
כאשר יצא מן החדר אמר לי: "גאונות כזו וכתפיים רחבות כאלו לא ראיתי מעולם". ועוד הוסיף ואמר: "כוחו של הרב אליהו מתבלט בשני מישורים: מחד, כישרון מדהים של עיון ועמקות; ומאידך, הכוח לחתוך ולהכריע בסוגיות המורכבות ביותר. שתי התכונות הללו הביאו אותו למקום שבו הוא נמצא, ועד היום נחשב הרב אליהו למילה האחרונה בפסקי הלכה בעולם כולו".
חז"ל אומרים: "שבע מידות שמשמשות לפני כסא הכבוד, ואלו הן: אמונה, חכמה, צדק ומשפט, חסד ורחמים, אמת ושלום ... מלמד שכל אדם שיש בו כל מדות הללו יודע דעתו של מקום" (אדר"נ לז, ח). כל מי שהכיר את מרן הרב זצ"ל ראה בחוש כיצד נתברך הרב באותן המידות הנמצאות סביב כסא הכבוד.
ואומר הרמב"ם: "בית דין של שלשה אף על פי שאין מדקדקין בהן בכל אלו הדברים, צריך שיהא בכל אחד מהן שבעה דברים, ואלו הן: חכמה וענוה ויראה ושנאת ממון ואהבת האמת ואהבת הבריות". (סנהדרין ב, ז) שואל הרדב"ז: אם לא ימצאו שלשה שיהיו להם כל המידות הנ"ל, מה יעשה ישראל ומי ידון להם? ומשיב, שהדברים לא נאמרו אלא לכתחילה שכבאים להעמיד דיינים צריך לבקש את אותם שמצויים בהם המידות הללו. ומוסיף ואומר, אם לא נמצאו שלשה יבקשו שנים שיש בהם המידות הנ"ל ויצרפו אחד עמהם. ואם לא נמצאו שנים יבקשו אחד. ואם לא נמצא יבקשו שלשה שיצטרפו בהם המידות הנ"ל בכל שלשתן.
על הפסוק: "אספרם מחול ירבון" (תהלים קלט, יח), אומרים חז"ל שהכוונה היא על מעשיהם של הצדיקים. כל המידות שמנה הרמב"ם מצויות במרן הרב זצ"ל, ואם אבוא לספור את הפעולות והמעשים שבכל מידה - מחול ירבון.
חז"ל אומרים: "אין עושין נפשות לצדיקים דבריהם הן זכרונם" (ב"ר פב, י) ובכל זאת כתבנו שורות קצרות רק כדי לקבל מושג מגדלותו של מרן הרב זצ"ל וללמוד ממידותיו התרומיות והאצילות. כי ימי חייו היו שלשלת ארוכה של תורה ויראה, אהבת האמת ואהבת הבריות, מסירות לאהבת ה' וקיום מצוותיו, והכל עשה במסירות נאמנה ונפלאה עד דכדוכה של הנפש, ולכן לא פלא שהיה אהוב וחביב, מכובד ונערץ בעיני כל ישראל.
נתייתמנו, חסרונו היא אבדה קשה, מי ידריך אותנו בדרך ישרה ונכונה, כדי לדעת את הדרך אשר נלך בה ואת המעשה אשר נעשה. והחי ייתן אל לבו - תורתו של הרב, מעשיו ומידותיו נעשו קנין לציבור כולו, כל שעלינו לעשות הוא להמשיך בדרכיו, ללמוד ולהפנים ממידותיו ומעשיו הטובים.
ייתן ה' שזכותו תגן עלינו ויהי מליץ יושר על הרבנית שתחיה לאורך ימים ושנים, על בני ביתו, משפחתו, תלמידיו וכל בית ישראל ויקוים בנו הפסוק: "ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים", נפשו בטוב תלין וזרעו יירש ארץ, אמן כן יהי רצון.
הכותב הוא ראש ישיבת המאירי, ליפשיץ וסגן ראש מכללת ליפשיץ.