סתום ונעלם עד מאד הוא עניינו של התחש, אותה חיה נדירה אשר מעורותיה נעשה גגו של המשכן. לא הרבה ידוע לנו על אותו תחש. לא ידוע אם מין חיה היה או מין בהמה, ובתחילת הדיון אף לא היה ידוע אם בעל חיים טהור הוא או טמא. אולם דבר אחד ידוע עליו: בניגוד לאחידות המאפיינת את יריעות העיזים ואת אורות האילים המאודמים, מתאפיין התחש בגוונים רבים. 'ססגונא' הוא נקרא, מפני שהוא "שש בגוונים הרבה" (שבת דף כח).
התחש – או בכינויו: 'ססגונא' – מסמל את הגוונים הרבים הקיימים בעם (עין אי"ה שם). לא אחיד הוא עמנו. הן ידועה האמירה 'שני יהודים – שלוש דעות'. בימי קדם היה העם מחולק לשנים עשר שבטי י-ה, אשר התורה והנביאים לא הסתירו את הניגודים החריפים שהיו ביניהם, ואליהם נספחו בני תערובת רבים אשר הוציא משה עמם ממצרים. "וגם ערב רב עלה אתם". כאז כן היום, בדור של קיבוץ גלויות מארבע כנפות הארץ, מחולק עמנו לעדות ולמפלגות המתנגחות ומתנגשות ביניהן בעוצמה רבה. בדור של קיבוץ גלויות מגיעים אלינו גם רעיונות רבים, אשר חלקם צמח בגבול ישראל, ממקורה של תורה, ובחלקם נשאבו מן החוץ, מן העמים אשר עמם חיינו, ונתערבו בנו עירוב עמוק, עם או בלי "גיור כהלכה".
גגו העליון של המשכן, מעורות התחשים נעשה. כל המגוון – על גווניו המרובים וצבעיו העזים – שותף בו. חכמינו גמרו אומר כי טהור היה, ולא טמא, חלילה; כי אילו ממקור טמא בא התחש, לא היה לו מקום בין קדשי האומה. הגוונים המרובים - "כולם אהובים, כולם ברורים, כולם גיבורים, כולם קדושים". ובדרך הלצה נאמר כי הבעיה מתחילה כאשר: "כולם פותחים את פיהם...".
אכן נסתפקו חכמינו אם חיה היה התחש או בהמה. לא קלה ההכרעה עד כמה לקרב את הגוונים השונים. האם לראות את כולם כמין בהמה, הגדלה לצדו של האדם בחצר ביתו, או כחיית בר, אשר בית גידולה רחוק ממנו. יש גוונים ויש גוונים. יש גוונים שנוכל לזהות בהם את נקודת האמת, היושר והצדק, ויש גוונים הנראים לנו בין טיפשות לרשעות. אנו יודעים כי כולם מעשה א-להים המה, לכולם ישנו תפקיד בבניינו של עולם ובבניינה של האומה. אולם לא את כולם נוכל לקרב. לא כל אדם יכול להתייחס בחיוב לכל רעיון ולכל דעה מבלי להיפגע ממנו. ישנן דעות אשר עלינו להיאבק בהן מאבק עיקש. ישנם רעיונות אשר עלינו לשלול תכלית השלילה. אולם הימצאותם של כל הגוונים המצויים בעורות התחשים על גגו של משכן ה' מלמדת אותנו שלא להיסחף בזרם של שנאה. "כל פועל ה' למענהו, וגם רשע ליום רעה". כל אשר עשה א-להים – הוא "טוב מאד", וגם אותו רשע אשר סופו המר ממתין לו ליום הדין הגדול. נכון. המתבונן מקרוב על כל אחד מן הגוונים, יוכל למצוא ביניהם כתמים מכוערים עד מאד. אולם מי שישקיף ממרחק, במבט אחד הכולל את כל המשכן כולו, יוכל לראות את התחש ה"שש בגוונים הרבה", כאשר כל כתם וכל צבע תורם את חלקו הייחודי לתמונה הכללית.
על כן, כל מאבק בתופעות שליליות צריך שיהיה בן שתי פנים: האחת – המבט הרגעי, העכשווי והמקומי (מבט מיקרו) – להיאבק. והשנייה – המבט הנצחי והכולל (מבט מאקרו) – לא להתעצבן ולא להיסחף, אלא לבטוח ביד ה' אשר הניחה את אותה תופעה בעולם על מנת להפיק ממנה את הטוב השלם שיצמח ממנה כתוצאה מן המאבק. או אז יתברר כי "כולם אהובים... וכולם עושים באימה וביראה רצון קונם". ולאחר אותה שעה קשה בה "כולם פותחים את פיהם", נגלה כי למטרה אחת הכול מכוון, אל אותה קדושה, טהרה, שירה וזמרה, אשר בה כולם: "מברכים ומשבחים ומפארים, ומעריצים ומקדישים וממליכים, את שם הא-ל המלך הגדול, הגיבור והנורא, קדוש הוא", עד אשר "כולם כאחד, עונים באימה ואומרים ביראה: קדוש, קדוש, קדוש ה' צב-אות, מלוא כל הארץ כבודו".