מעמד הר סיני הוא המשכה הישיר של יציאת מצרים. אם ביציאת מצרים מופיע עם ישראל - הגוף הלאומי, "לקחת לו גוי מקרב גוי" (דברים ד, לד), הרי במעמד הר סיני מופיעה תורת ישראל - התודעה הלאומית, "שני לֻחת העדת לֻחת אבן כתבים באצבע אלהים" (שמות לא, יח).
"כה אמר ד', זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולֹתיך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה" (ירמיה ב, ב) - דור יציאת מצרים הינו "הדור הפלאי, דור הדורות... אשר קפל בעוזו וכלליותו את כל הדורות כולם" (אגרות ראיה ג, עמ' נט). כלומר, תמצית ההיסטוריה של עם ישראל מרוכזת בדור זה (זוהי אף הסיבה כי התורה מתארת לנו באריכות כה רבה את קורות ישראל במדבר). השאיפה לחיות חיים אמוניים אשר הייתה גנוזה עד כה בכוח בנשמת האומה בזכות נטיעת האבות, יוצאת בדור המדבר אל הפועל, וזאת על ידי לידתו של עם ישראל.
הופעתו של עם ישראל על במת ההיסטוריה נעשית בשני שלבים: השלב הראשון הינו יציאת מצרים, בניית הקומה החומרית-לאומית. שישים ריבוא יהודים (מספר משמעותי כשלעצמו בגאולת ישראל - כדוגמת שש מאות אלף היהודים שמנה הישוב היהודי בארץ בקום המדינה), הולכים ויוצרים את הלאום הישראלי "בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ד' מארץ מצרים" (שמות יב, מא).
השלב השני הינו מעמד הר סיני, בניית הקומה הרוחנית-הכרתית. לאחר התעלות של ארבעים ותשעה ימים, ביום החמישים, אשר על פי המהר"ל (תפארת ישראל, כה) זהו מספר המבטא את ההתעלות מעל עולם הטבע (המספר שבע, על פי דבריו, מכיל את שבעת מימדי המציאות הטבעית: ימין ושמאל, קדימה ואחורה, למעלה ולמטה, בנוסף לנקודת האמצע המאגדת את הכל, ואילו שבע כפול שבע - זוהי הטוטאליות של עולם הטבע) - מגיע העם להתוודעות הכרתית עם ייעודו, "אנכי ד' אלהיך" (שמות כ, ב).
הדברים נרמזים בדברי חז"ל, המתבטאים, כי 'העומר' אותו אנו מניפים במוצאי הפסח עשוי משעורים הינו "מאכל בהמה" (ירושלמי סנהדרין יב, ב) - הפן החומרי במציאות. ואילו 'שתי הלחם' אותם אנו מביאים בשבועות עשויים מחיטים הינם "מאכל אדם" (הוריות יג, ב) - הפן האנושי במציאות. דהיינו, ישנה התעלות (המבוטאת בספירת העומר) מפסח לשבועות, מן הצד הבהמי אל הצד האנושי, עד לבניין הקומה השלמה של עם ישראל.
במתן תורה ישנה הזדהות בין נשמתה של האומה לתוכן האלהי, עד המצב ש"כל אשר דבר ד' נעשה ונשמע" (שמות כד, ז), כלומר, התוכן הנשמתי הגנוז - "נעשה", מגיע אף לפירוט בהכרה הגלויה - "נשמע". ההזדהות הינה כה מוחלטת עד שמעתה מתברר כי אין אפשרות לקיומם של החיים בלעדיה, "מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם" (שבת פח, א). המהלך השלם, החל מיציאת מצרים, דרך מעמד הר סיני וכלה בכניסה לארץ - הוא המעצב את חיי האומה לדורותיה.