"וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי-קדֶשׁ לְאַהֲרן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת".
בגדי הכהנים המפורטים בפרשת השבוע שלנו, ובייחוד בגדיו של אהרן הכהן הגדול, מעוררים השתאות. החומרים היקרים מהם עשויים בגדי הכהונה, הפאר הרב הכרוך בהכנתם, סגנונם המיוחד של הבגדים – כל אלו משווים לבגדי הכהנים הילה של יופי והדר.
כל כך מיוחדים ונפלאים היו בגדי הכהונה, עד שכל מי שראה אותם התמלא ביראת כבוד. עדות ראיה מוסר לנו בן-סירא, אשר ראה במו עיניו את הכהן הגדול עומד ומשרת לפני ה' בקודש (בסוף ימי הבית השני), ומחזה זה הותיר רושם כביר בליבו: "מה נהדר בהשגיחו מאוהל ובצאתו מבית הפרוכת!... בעטותו בגדי כבוד והתלבשו בגדי תפארת!" (בן סירא נ, ו-יג).
הפסוק המצוטט לעיל מנמק את ההוד וההדר שבבגדים: הם נעשו "לכבוד ולתפארת". מעניין לציין, כי בגדי הכהנים הם החפצים הראשונים המתוארים בתורה שנעשו לשם "כבוד". עד עתה הכבוד היחיד שדובר עליו היה כבוד ה'; ומעתה – יזכו גם הכהנים בכבוד ובתפארת.
תמונה חיה ומוחשית של הכבוד והתפארת שבבגדים מוצאים אנו בתיאורו של עולה רגל נפעם, אשר שיחזר באוזני שכניו מגלות אלכסנדריה שבמצרים את שראו עיניו בבית המקדש השני: "השתוממות גדולה אחזתנו כשראינו לאלעזר (הכהן הגדול דאז) בעבודה, והדרת הלבוש והתפארת שנראתה בכותנת אשר היה עטוף בה ובאבנים היקרות שאר עליה". הוא ממשיך ומתאר בהרחבה את בגדיו הנהדרים של הכהן הגדול: "פעמוני הזהב אשר מסביב למעילו היו משמיעים קולות מיוחדים במינם, ועל כל אחד מהם רימונים נפלאים בצבעם... והיה חגור אבנט מצויין ונהדר, רקום צבעים היפים ביותר... חושן ממולא שתים-עשרה אבנים שונות, כל אחת נוצצת בצבע טבעה ותכונתה אשר לא יתואר... ציץ הזהב פיתוח המלכות הקדוש באותיות קדושות שם אלקים מלא הוד"; והוא מסכם ואומר: "באמת ראוי הוא לכל זה בעבודה! מראה כל הדברים האלה עושה יראה ופחד, ומבטיח אני שכל אדם הקרב אל המראה המתואר למעלה בא לידי השתוממות והתפלאות בלתי מתוארת, כי יצא ליבו בקדושת כל דבר ודבר" (איגרת אריסטיאס, צו-צט).
הפירוט הנרחב בפסוקים לצד התיאורים המרגשים הללו מדגישים ביותר את חשיבותו של הכבוד הרב לו זכו הכהנים בבגדיהם. יתירה מזאת: מטרתם של הבגדים המפוארים היא ליצור תחושה של יראת כבוד ורוממות מפוארת אצל המתבוננים בה. במילים אחרות: הכבוד הרב והתפארת שמעוררים הבגדים בעיני כל רואיהם אינם ערך נלווה לבגדים, תוצאה עקיפה בלבד; הם הם תפקידם של הבגדים!
מן הראוי שנקדיש מעט מילים לנושא זה של הכבוד.
המטרה הנזכרת, של יצירת תחושה של כבוד בעיני המתבונן בכהנים בעבודתם, איננה דבר שולי כלל וכלל. נדמה כי כל עולמה של עבודת ה' מתחיל מתחושת כבוד. היכולת להעניק ערך של כבוד הינה תכונה נפשית של האדם, והיא הבסיס הראשוני שעליו נשען עולמו האמוני, הדתי והמעשי של האדם. הצעד הראשון ביצירתם של חיי אמונה הוא לפתח תחושת כבוד לבורא העולם, לעולם הערכים שמייצגת האמונה, לתשמישי הקדושה ולאנשי הקודש.
ללא תחושה של כבוד, אם האדם לא השכיל לפתח בקרבו את מידה של יראת-כבוד, הוא יתייחס בשוויון נפש לכל עולם האמונה. הקודש והחול ישווּ בעיניו. שום דבר לא יהיה לגביו בעל עדיפות ועליונות על שאר הדברים. כל הדברים שבעולם יהיו עבורו בעלי משקל ערכי אחיד, כלומר: נטולי כל ערך ומשקל.
נראה כי בשורשם של כל הוויכוחים והדיונים הציבוריים של ימינו עומדת נקודה יסודית זו. לדוגמה: הגישה השמאלנית לפתרון הבעייה הערבית, שמסכימה לקבל כל פתרון מדיני אפשרי על מנת להגיע, לטענתה, לשלום, ומוכנה לוותר בשל כך על ריבונות ישראלית על חלקי ארץ ישראל – נובעת, ברוב המקרים, מחסרון בסיסי בהכרת ערכה של ארץ ישראל, או – ליתר דיוק – מאי-הענקת יחס של כבוד כלפי ערך זה.
בלשון חכמים מכוּנה לקוּת זו בשם: ליצנות. אין המדובר, כמובן, בעניין של הומור וסאטירה. הליצן הינו אחד שמתייחס בזלזול ובחוסר-כבוד כלפי כל דבר בעולם. ערכים מקודשים ביותר – הופכים בהבל פיו לעניין של בדיחה וצחוק. הליצן הינו בעל כשרון גדול: הוא יודע כיצד למוטט את כל רגשות היראה והכבוד, ובכך לרוקן מתוכן את משקלם הערכי של הדברים הנעלים ביותר. באופן דומה, אדם שלא פיתח אצלו את היכולת להעניק יחס של כבוד, שאיננו מסוגל להתייחס לדברים מסויימים (אמונות ודעות, ארץ ישראל, ואפילו הבורא עצמו) כנעלים יותר, כבעלי משקל-ערכי גבוה יותר – הוא לכוּד בתחושת ריקנות, וכל תפיסת עולמו נפגמת מכך.
הרב יצחק הוטנר זצ"ל, בספרו "פחד יצחק" לפורים, מבאר כי מאבקנו בעמלק הוא המאבק כלפי תחושת הליצנות, שכן "לץ – זה עמלק" (שמות רבה, כז). עמלק, לכל אורך התגלגלויותיו ההיסטוריות, מנסה לבטל את מידת הכבוד שיש לאדם, לשכנע אותו להתייחס בשוויון נפש כלפי הכל – ובכך להחריב את עולמו הערכי והאמוני. מלחמתנו בנטייה נפשית קלוקלת זו, המתחילה כבר עתה, בחודש אדר א', היא ע"י שנגביר את תחושת הכבוד בליבנו, נפתח יכולת ליצור יחס של כבוד ויראה, ונרומם את יחסנו כלפי ערכינו המקודשים.
יהי כבודם של בגדי הכהנים נר לרגלנו!