(כ) וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד: (כא) בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי ה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(פרק כז)
כתוב במדרש תנחומא (תצוה ז):
באהל מועד מחוץ לפרוכת, שלא יטעה אותך יצרך לומר שהוא צריך לאורה, לא היתה המנורה צריכה אלא להנתן לפנים מן הפרוכת אצל הארון והיא נתונה מבחוץ מן הפרוכת להודיעך שאינו צריך לאורה של בשר ודם, בנוהג שבעולם מלך בשר ודם עושה לו מטה ושלחן נותן את המנורה משמאלו, אבל בית המקדש המנורה נתונה מימינו של שלחן שנאמר (שמות כו) ושמת את השלחן מחוץ לפרוכת ואת המנורה נכח השלחן להודיעך שאינו צריך לאורה שלך אלא לזכותך להאיר לך לעולם הבא כשיבא חשכה לאומות העולם שנאמר (ישעיהו ס) כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה וכבודו עליך יראה.
הנרות שמדליקים בבית המקדש אינם מיועדים להאיר לקב"ה אלא כדי לזכות את ישראל לזכותם לעולם הבא.
ובמדרש שמות רבה כתוב (פרשה לו, ד):
הקב"ה משמר עולמו שנאמר (תהלים קכא) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, ה שומרך, ואמר לישראל שישמרוהו שנאמר (במדבר ג) והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה, ומאיר לעולם דכתיב (יחזקאל מג) והארץ האירה מכבודו ואמר לישראל ויקחו אליך שמן זית זך הוי למעשה ידיך תכסוף (איוב יד).
המצוות לישראל לשמור על המשכן וכן להאירו אינן נובעות מצורך בשמירה או באור שהרי הקב"ה הוא אשר משמר את עולמו והוא אשר מאיר לו, אלא היא נובעת מכוסף ("ואין תכסוף אלא תאוה" - המדרש שם) שהקב"ה כוסף למעשה ידיו.
את משמעותם העמוקה של מדרשים אלו מבאר האלשיך הקדוש:
הנה תשוקתו יתברך לקרב מעשיו אליו לקדשם ולהאיר להם ולרוותם מכל טוב העולם הבא כי חלקי ה אמרה נפשם. אך חפצו יתברך שיהיה על ידי מעשיהם. על כן יצוה עלינו מצות מעין האושר, לא כמלך בשר ודם הצריך למעשה עבדיו, כי הלא אם צָדַקנו מה ניתן לו, אך הוא כי תרי"ג מצוות הן תלויות בתרי"ג אורות עליונים נאצלים ונאחזים בו יתברך. וחשב מחשבות לצוות עלינו המצוות האלו, עם שאינו צריך לנו, כדי שעל ידן נדבק באורות שדוגמתן למען זכותנו להעלותנו בהן עדיו. וזהו למעשה ידיך תכסוף, כי יכסוף לקרב ולדבק מעשה ידיו אליו. על כן למען על ידי מעשיהם יזכו לישמר מכל רע ולקרבה אליו, על כן הטוב ההוא אשר יחפוץ להיטיב לנו יצוה עלינו דבר דוגמתו שנעשה לפניו, למען על ידי כן בטוב ההוא הוא יטיב לנו. כי על ידי המצוה ההיא נאחז ונדבק באור אשר למעלה דוגמתה. כענין השמירה סביב למשכן, כי למען זַכּוֹת את עמו לשומרם מכל כחות חצונים בל יעכבום מליקרב אל קדושתו יתברך, על כן יצונו נעשה דוגמתו לשמור משכנו, אף על פי שאינו צריך רק לזַכּוֹתם בדומה לו.
חפצו של הקב"ה הוא שיהיו בני ישראל דבקים בו ועל ידי זה יזכו לקדושה ולאורה. וזהו "למעשה ידיך תכסוף" - "כי יכסוף לקרב ולדבק מעשה ידיו אליו". אולם אין שפע אלוהי זה ניתן כמתנת חינם אלא כפרי מעשיהם של ישראל. כל מצווה ומצווה מקדשת את מקיימיה וגורמת להשפיע עליהם שפע טובה וברכה הקשור למצווה. מצות הדלקת אור משפיעה אורה, מצות שמירה משפיעה שמירה. נמצא שמתוך עיון במצווה ניתן לדעת איזה שפע יושפע על מקיימי המצווה, ובלשון אחר: ניתן לדעת מהו חפצו של הקב"ה להשפיע על בריותיו. הקב"ה חפץ "זַכּוֹת את עמו לשומרם מכל כחות חצונים בל יעכבום מליקרב אל קדושתו יתברך", ולכן "יצונו נעשה דוגמתו לשמור משכנו", וקיום מצות השמירה ישפיע שמירה אלוהית. והמטרה היא שעל ידי השמירה האלוהית יזכו ישראל לידבק בהקב"ה.
על פי זה מבאר האלשיך הקדוש גם את מצות הדלקת הנרות בפרשתנו:
ובזה נבא אל עניינינו. כי רצה הקב"ה להאיר לנו לעולם הבא, על כן צוה לנו נאיר לפניו, אף על פי שאינו צריך הוא לאורנו, למען נזכה על ידה יאיר לנו את נפשותינו הארה יתירה על הראוי להן מאתו יתברך.
הקב"ה חפץ להאיר לישראל לעולם הבא, וכדי שיזכו לכך על ידי מעשיהם ציוה שיאירו לפניו. אין הקב"ה זקוק לאור, אבל על ידי קיום מצות ההארה לפניו זוכים ישראל להשפעת אורו יתברך.