במהלך הופעתה של האומה הישראלית חלו מספר שינויים במילוי משימות הנהגתיות. ראובן הפסיד את המלכות ליהודה ואת הבכורה ליוסף בחללו יצועי אמו. הבכורות הפסידו מעלתם לטובת הלוויים בהשתתפותם בחטא העגל, ובפרשתנו אנו מתבשרים שהכהונה בה שימש משה בשבעת ימי המילואים תועבר קבע לידי אהרון ובניו, "ואתה הקרב אליך את אהרון אחיך ואת בניו אתו מתוך בני ישראל לכהנו לי" (כח, א). כזאת מצינו במסכת זבחים (קב, א) בדברי רשב"י, שיש חילופי גברי בין משה לאהרון משום עונש למשה על סירובו העיקש לקבל השליחות להוצאת ישראל ממצרים. בסופו של דבר, "ויחר אף ה' במשה ויאמר לו הלא אהרן אחיך הלוי..." (ד, יד). ואכן רש"י מאמץ פירוש זה באומרו: "...(אהרן) שהיה עתיד להיות לוי ולא כהן והכהונה הייתי אומר לצאת ממך מעתה לא יהיה כן אלא הוא יהיה כהן ואתה לוי...".
ויש להבין טיבם של חילופי תפקידים אלה.
בפרשת שמות מעלה משה מספר טיעונים בכדי לשחררו מהשליחות לפרעה וה' משיב לו אחת לאחת. האחרונה שבטענותיו של משה היא "לא איש דברים אנכי כי כבד פה וכבד לשון אנכי" (ד, ו) ועל תשובת ה' "ועתה לך ואנכי אהיה עם פיך" משיב משה: "שלח נא ביד תשלח". בעקבות דין ודברים זה מופיעה דמותו של אהרון האמור להיות למליץ ומתורגמן בינך לעם ובינך למצרים, "הוא יהיה לך לפה ואתה תהיה לו לאלוקים" (שם טז) – לרב ולשר (רש"י).
כבדות-פה שהייתה במשה אומרת דרשני. דווקא איש האלוקים השלם במעלותיו מקבל התורה ומוסרה לישראל לקה בפגם גופני כל-כך משמעותי – בפה?
ויפה ביאר זאת המהר"ל מפראג בספרו "גבורות ה'" פרק כ"ח באומרו כי לשון האדם משמשת כאיבר מתווך בין הכוחות הרוחניים לבים הגוף הגשמי בו מולבשת הנשמה. יכולת הדיבור מציינת את מעלת האדם כדברי התרגום: "ויהי האדם לנפש חיה" – לרוח ממללא. בדיבור האדם מנסה לתרגם ולהוציא החוצה את הגיגיו, מחשבותיו והרהורי ליבו. התינוק ששכלו אינו מפותח - אינו מסוגל לדבר, תהליך ההתבגרות משתקף ביכולת הדיבור ולאחריו ברהיטות הדיבור וביכולת לנסח בבהירות רעיונות מורכבים. משה רבינו בכבדות פיו מציין את היותו כולו קודש: העניו מכל אדם, שקרן עור פניו, היינו, שהיה כל כך רוחני ולכך זכה להיות מקבל התורה ומוסרה לישראל בשלמות. מדרגתו העליונה מקשה על משה להורות לישראל להדריכם ולהנהיגם וטען בצדק – "והם לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי".
בתפקיד חנוכי-רוחני זה זכה אהרון – להיות לעם לפה, להיות ניחן בכשרון המיוחד מלווה במסירות נפש גדולה למצוא הדרך להנחיל דבר ה' בעולם.
ומדוע זכה אהרון להיות כהן גדול ולשרת בקודש גם לאחר שחטא עם כל העם בחטא העגל?
על כך העיר הנצי"ב בפירושו "העמק דבר" בפרשתנו (כט, ב): " אבל לאחר העגל שמסר נפשו על ישראל...כך אהרן אף על גב שהיה כמו עוזר במעשה העגל, מכל מקום ידע הקב"ה שהוא רק משום אהבת ישראל שמסר נפשו ונשמתו בשבילם. משום הכי מגיע לו ביחוד כהונה גדולה...שהרי נשתתף עמם בעוון חמור כדי להצילם...". תפקיד הכהנים ושליחותם אינה רק במשכן ובמקדש, אלא מפוזרים הם במ"ח ערים בא"י להשפעה רוחנית ולהרבצת תורה בעם, כמו שנאמר “כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו". בולט הדבר בפסוק הפותח את דברנו: "ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו אתו מתוך בני ישראל לכהנו לי". הוא זוכה לברך את עם ישראל באהבה כי זהו כוחו המיוחד של אהרן ובניו "אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". ובעת הזאת, נשתדל לרפא מכאובי האומה בריבוי השלום מתוך חיבור העם שבשדות עם דבר ה' מירושלים. באהבה.
__________________
* הרב יעקב ארזוני הינו עורך המכון לרבני ישובים, קרית-ארבע, חברון