"וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי: ותהר האשה ותלד בן ותרא אתו כי טוב הוא ותצפנהו שלשה ירחים:" (שמות ב, א-ב)
חכמים שאלו במסכת סוטה מי הוא אותו האיש? מי אותה בת לוי?-
וילך איש מבית לוי, להיכן הלך? אמר רב יהודה בר זבינא שהלך בעצת בתו. תנא עמרם גדול הדור היה כיון (שראה שאמר) פרעה הרשע כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו אמר לשוא אנו עמלין עמד וגירש את אשתו. עמדו כולן וגירשו את נשותיהן. אמרה לו בתו אבא קשה גזירתך יותר משל פרעה שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקיבות, פרעה לא גזר אלא בעוה"ז ואתה בעוה"ז ולעוה"ב, פרעה הרשע ספק מתקיימת גזירתו ספק אינה מתקיימת אתה צדיק בודאי שגזירתך מתקיימת שנאמר (איוב כב, כח) ותגזר אומר ויקם לך עמד והחזיר את אשתו עמדו כולן והחזירו את נשותיהן. (יב.)
אנו רואים ממדרש זה שמרים היא זאת שהניעה את כל התהליך שגרם לכך שעמרם ייקח את יוכבד. זו אינה הפעם היחידה שלמרים יש לה מה להגיד על הזוגיות של בני משפחתה, פעם נוספת הייתה כאשר משה פרש מאשתו כמו שכתוב בספר במדבר-
"ותדבר מרים ואהרן במשה על אדות האשה הכשית אשר לקח כי אשה כשית לקח: ויאמרו הרק אך במשה דבר יהוה הלא גם בנו דבר וישמע ה' "(יב א-ב)
ורשי מפרש:
"ותדבר מרים ואהרן"- ... ומנין היתה יודעת מרים שפירש משה מן האשה? רבי נתן אומר מרים היתה בצד צפורה בשעה שנאמר למשה אלדד ומידד מתנבאים במחנה, כיון ששמעה צפורה אמרה אוי לנשותיהן של אלו אם הם נזקקים לנבואה שיהיו פורשין מנשותיהן כדרך שפירש בעלי ממני, ומשם ידעה מרים והגידה לאהרן. ומה מרים שלא נתכוונה לגנותו כך נענשה קל וחומר למספר בגנותו של חבירו.
"כי אשה כשית לקח"- ועתה גרשה.
"הלא גם בנו דבר"-ולא פירשנו מדרך ארץ
בשני המקרים הללו היה מקרה פרידה של בני הזוג, ובשני המקרים הללו היו להם סיבות לפרדה. נראה שנושא זה היה חשוב למרים והיא לא הייתה מוכנה לעבור עליו בשתיקה, כי בכל אחד מהמקרים היא עומדת ומוחה על כך. במקרה של עמרם זה הייתה סיבה טרגית, גזרותיו של פרעה, ובמקרה של משה זו הייתה סיבה עילאית, נבואותיו של ה'. אך גם פה וגם פה גילתה מרים התנגדות, ואינה מסכימה לקבל פרידה זאת. שתי הסיבות לפרדות של עמרם ומשה הם משתי קצוות הסקלה, אחת סיבה שלילת טרגית ואחת סיבה חיובית עילאית. מנגד עומדת מרים ואומרת לא, למרות כל גורמים אלו. המשותף לשתי הסיבות שבגללם עמרם ומשה נפרדו מנשותיהם זה ששניהם סיבות חיצוניות לקשר, הבעיה היא לא בזוגיות אלא בגורם אחר, ואולי זו הסיבה להתנגדותה של מרים. יכול להיות שלדעתה סיבה חיצונית אינה סיבה מספיק טובה לפרדת בני זוג. אם הקשר לא טוב זו יכולה להיות סיבה לפרידה, אך אם הבעיה היא גורם חיצוני עם זה צריך להתמודד ולא להיפרד.
התורה לא מרבה לדבר על משפחתיות בכלל ועל זוגיות בפרט, אך אולי פה ממעשיה של מרים יש לנו זרקור שיכול להאיר לנו על נושא זה, ושיעור חשוב שניתן ללמוד ממנו.
ניתן ללמוד מכך שכאשר הזוגיות והקשר טובים, אל לנו לתת לגורמים חיצונים לפגוע בו ולשנות אותו. עם הקשיים והגורמים השונים צריך להתמודד, אך לא לתת לזה לפגוע בתא המשפחתי והזוגי.
התנהלותה של מרים, המסרבת להיכנע לקשיים החיצוניים, בא לידי ביטוי במקום נוסף, כאשר היא עומדת מרחוק לצפות על התיבה שבנהר לדעת מה יעלה בגורלו של משה. היא מסרבת להרפות מהעניין עד שהיא יודעת שמשה במקום מבטחים. היא נשארת עד הסוף, עד שבת פרעה מוצאת אותו ועד שהיא מסדרת לו מינקת. רק כאשר הבעיה נפתרה היא יכולה ללכת. גם פה מראה לנו מרים שכאשר יש לנו משהו טוב צריך לשמור עליו, וגם אם יש קושי מסוים אל לנו ללכת, אלא להישאר ולפתור אותו.