"שלח לך אנשים"
"למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים? לפי שלקתה על עסקי דיבה שדיברה באחיה, ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר" (רש"י). וכי דומה דיבה על עצים ואבנים ללשון הרע שדיברה מרים על משה? אלא עיקר חטאם של המרגלים היה בהתייחסותם אל ארץ ישראל כאל עצים ואבנים, ולא כאל דבר שיש בו נשמה. בארץ ישראל יש רוח חיים, והיא תובעת את עלבונה מן המוציאים עליה דיבה, ומקיאים מתוכה את החוטאים המטמאים אותה במעשיהם, כנאמר (ויקרא יח, כה): "ותטמא הארץ ואפקד עונה עליה ותקא הארץ את ישביה". המרגלים ראו כיצד לקתה מרים שדיברה לשון הרע על משה איש האלוהים, לא לקחו מוסר, והוציאו דיבה על ארץ ישראל – ארץ האלקים.
"ויתרו את ארץ כנען"
ההולך לתור ארץ ומבקש לראות את היפה שבה, וליהנות מן הטוב שלה, כמו (י, ל"ג): "לתור להם מנוחה", ואילו היוצא למשימת ריגול בארץ אויב, מחפש בה את צדדי חולשתה, ומבקש לראות את הרע ואת המכוער שבה, כמו (בראשית מב, ט): "מרגלים אתם לראות את ערות הארץ באתם". כאשר שלח משה את האנשים על פי ה', שלחאותם כתיירים – "לתור את ארץ כנען", לראות את טובה ולחזור להגיד את שבחיה לבני ישראל. על כן מדברת עליהם התורה בכל הפרשה כעל "תיירים", ואינה מזכירה כלל לשון ריגול. אך כאשר אמונתם בה' ובמשה עבדו התרופפה, ואמרו (דברים א, כב): "נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ", הם הפכו מתיירים למרגלים, כנאמר (א, כד): "נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ", הם הפכו מתיירים למרגלים, כנאמר (א, כד): "ויבאו עד נחל אשכול וירגלו אתה", כי עשו מעשה מרגלים ולא מעשה תרים. (הכתב והקבלה).
"שלח לך אנשים"
"לדעתך, אני איני מצווה לך, אם תרצה שלח" (רש"י). כאשר בא משה לשלוח אנשים לתור את הארץ, אמר לו הקב"ה: האנשים אוהבי גלות הם, ועתידים להוציא את דיבת הארץ רעה. מוטב לך לשלוח את הנשים, שהן אוהבות את הארץ, ועוד בהיותן בגלות מצרים, הוכיחו שאיפה לגאולה כדברי חז"ל (סוטה יא, ב): “בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים". אבל אם לדעתך האנשים כשרים המה "שלח לך" – לדעתך. כדברי המדרש (ילקוט שמעוני, תשעג): "בשעה שאמרו בנות צלפחד למשה 'תנה לנו אחזה', אמר להן: ישראל אומרים (יד, ): 'נתנה ראש ונשובה מצרימה', ואתן מבקשות נחלה בארץ? אמרו: יודעות אנו שסוף כל ישראל להחזיק בארץ". (עפ"י כלי יקר).
"ויקרא משה להושע בן נון יהושע"
"התפלל עליו, יה יושיעך מעצת מרגלים" (רש"י). ולמה לא התפלל על כל האנשים במשלחת המרגלים שלא ייכשלו? אלא משה חשש בעיקר מפני סכנת כשלון שליחותו של יהושע: אם איש יפה נפש כמוהו, מופת לרבים ביושרו, צדיקותו וענוונותו, ישוב משליחותו וישמיע דעה רעה על הארץ, יקבלו בני ישראל את דבריו באמון וללא היסוס. לא כן ביחס ל"ראשי בני ישראל". משה העריך שאם המרגלים – עסקני הציבור – יחזרו מתור את הארץ וידברו סרה עליה, יתייחס העם אליהם ואל כוונותיהם בחשדנות, ולא ייגרר אחרי הצהרותיהם שנועדו לזרוע מבוכה ובהלה. לכן לא חשש מעצתם הרעה, והתפלל רק על יהושע. (יפה עיניים).
"ולקחתם מפרי הארץ"
רבי ישראל הבעש"ט היה אומר: "ולקחתם מפרי הארץ", על האדם לקחת דוגמא מפרי הארץ: בתחילה זורעים, ורק אחרי שהזרעים נרקבו לגמרי באדמה והם כמו כלו והיו לכלום, מתחיל הזרע לצמוח ולגדול, ולתת את פריו. "כי האדם עץ השדה".
"ויספרו ויאמרו באנו אל הארץ"
כל שסיפרו אמת היה, ולא בדו המרגלים דבר מלבם. אלא שאין שקר גדול יותר מאשר "אמת" שטחית, והיא ראיית ארץ ישראל במראה עיניים בלבד, ומתוך שיקול של "אפס כי עז העם הישב בארץ". את ארץ ישראל יש לראות באמת עמוקה יותר, אמת של אמונה בהבטחת ה'. על המרגלים הוטל לתור את הארץ "אשר אני נתן לבני ישראל", וחטאם היה שטחו עיניהם מלראות אמת זו. (נפלאות חדשות).
רבי מנחם מנדל מקוצק היה אומר: המרגלים דיברו אמת, ואף על פי כן פשעו וחטאו. ללמדנו שלא כל דבר שאינו שקר אמת הוא, ולא כל מי שאינו שקרן הוא איש אמת.