"חטא המרגלים במדבר בימי משה הוא אחד החטאים הכלליים הגדולים הרובץ על עם ישראל בכל הדורות עד היום." כך כותב רבי הלל ריבלין משקלוב בשם רבו הגדול הגאון מוילנה. וממשיך: "ובעוה"ר, רבים הם החוטאים חטא גדול של וימאסו בארץ חמדה, גם רבים מתופסי התורה לא ידעו ולא יבינו שנתפשו בחטא המרגלים, נסחפו בקליפת חטא המרגלים בכל מיני סברות כוזבות ותואנות שוא ומדוחים, גם מכסים את סברותיהם בדעת המופרכת שאין מצות ישוב ארץ ישראל נוהגת בזמן הזה..."
וידועים כל מדרשי חז"ל ודברי המפרשים המדברים בשפה ברורה וכמעט אין צורך להוסיף מאומה, אלא שנראה בעליל כי נדמה כי סוף דבר הכל נשמע ואין איש שם על לב וכאילו חוזר הגלגל בעולם ושוב ושוב מצדיקים בלא בושה התנהגות שהביאה דור אחר דור אסונות על ישראל ומעיד על כך רבי הלל ריבלין: "כמעט בכל יום דבר אלינו רבינו ברטט והתרגשות כי 'בציון ובירושלים תהיה פליטה', ולא לאחר את המועד". היה כדאי - לו היה אפשר - לצטט את כל דבריו בספרו החשוב קול התור ובמיוחד בפרק החמישי שממנו המובאות הנ"ל.
ואין לדעת אם האוירה הקשה השוררת בפרשה מקבלת מהקדרות של אירועי ימינו או להיפך אבל נראה כי דבריו של משה רבינו הנאמרים בספר דברים אל כל ישראל - לאשר פה עמנו היום ולאשר איננו פה עמנו היום - ר"ל שכאשר הוא אומר "אתם" גם אנחנו במשמע: "ולא אביתם לעלות", "ובדבר הזה, אינכם מאמינים, בד' אלקיכם". ומגלה לנו הכתוב כי המבחן האמיתי של האמונה הינו דוקא ביחשנו לארץ ישראל, בישיבתנו בה, בקשר הבלתי ניתן לניתוק איתה; או במילים אחרות המבחן הוא: האם ארץ ישראל היא חלק מאיתנו ואנחנו חלק ממנה בעצם ולא במקרה, באופן שאי אפשר לנו בלעדיה או שמא אפשר לוותר עליה בלי להקריב בתהליך עיקר מהותנו ויעודנו.
די במפתיע, ההפטרה מספרת על עוד שליחות מעין זו ששלח משה. וכמובן שהדמיון בנושא בולט לעין וכן גם ההבדלים. למשלחתו של משה נבחרו אנשים לעיני כל. שמותיהם נמסרו בפומבי וכמעט שהיו מועברים בהודעה רשמית לעיתונות הבינלאומית. מספרם כמספר השבטים שהם מייצגים ואין שום דבר חשאי בשליחותם ובמשימתם.
לעומתם, כמעט ואין אנו יודעים דבר על שני האנשים שיהושע שולח חרש לאמר "לכו וראו את הארץ ואת יריחו". יתירה על כן, בקריאת ההפטרה נראה כי שליחות זו הינה כשלון מוחלט. טרם הספיקו לראות דבר מעבר לחומת העיר (בה גרה רחב) שנוכחותם מתגלה והם חייבים לברוח. דרך אגב, לא ברור בשביל מה יהושע שלח אותם. המידע המודיעיני שהיו מסוגלים להביאו כלל אינו נחוץ לביצוע סוג האסטרטגיה שתמסור את יריחו לידינו. אלא שבאמת, שליחותם מסתיימת כראוי ברגע שהמשימה הושלמה וזה קורה בשומעם את דברי רחב: "ידעתי כי-נתן השם לכם את הארץ, וכי-נפלה אימתכם עלינו וכי נמוגו כל-יושבי הארץ מפניכם". סוף פסוק וסוף שליחות. עתה חשוב להחזיר את המסר לשולח. "ויאמרו אל-יהושע כי-נתן השם בידינו את-כל-הארץ, וגם נמגו כל-יושבי הארץ מפנינו". השם נתן לנו את הארץ. אלו שבינתיים יושבים עליה יודעים זאת וכבר הסיקו מסקנות. מה עוד חסר? האם גם אנחנו יודעים זאת? האם גם אנחנו מוכנים להסיק מסקנות? האם הסיפור של הפרשה כהוייתה, ותוכחותיו של משה לדור באי הארץ שאנחנו כאמור חלק ממנו, ודברי ההפטרה המסכמים את המצב, האם יהיה מספיק כח בכל אלו או בנו מספיק אמונה כדי שע"י בנין ירושלים וישוב הארץ בבחינת הרחיבי מקום אהלך, נראה בטו"ב הארץ, ונתקן בכך את חטא המרגלים בב"א.
חטא המרגלים מאז ועד עתה
היאך מאורעות ימינו מזכירים לנו את חטאם של המרגלים? ומה באה ההפטרה ללמד אותנו בהקשר זה?
