[embed]http://video.jew2go.co.il/Kipa/yakovNagan/160611.flv[/embed]
הזונה והציצית
מסופר בתלמוד על אדם שגבר עליו יצרו ששמע על אודות זונה מפורסמת בעיר רחוקה שמעבר לים ובעבור סכום כסף קבע עמה פגישה ונסע אליה. המשך הסיפור צפוי, כמקובל בז'אנר: אותו אדם ניצל בסופו של דבר מן החטא בזכות הקפדתו על המצוות - מצוות ציצית. אולם הסיפור אינו מסתיים בזאת. סוף הסיפור מפתיע, והוא מלמד אותנו על היחס ליצר וליצריות. הנה הדברים:
מעשה באדם אחד שהיה זהיר במצות ציצית,
שמע שיש זונה בכרכי הים שנוטלת ארבע מאות זהובים בשכרה.
שיגר לה ארבע מאות זהובים וקבע לה זמן.
כשהגיע זמנו, בא וישב על הפתח...אמרה היא: יכנס, נכנס.
הציעה לו שבע מטות, שש של כסף ואחת של זהב, ובין כל אחת ואחת סולם של כסף ועליונה של זהב, עלתה וישבה על גבי עליונה כשהיא ערומה, ואף הוא עלה לישב ערום כנגדה,
באו ארבע ציציותיו וטפחו לו על פניו,
נשמט וישב לו על גבי קרקע,
ואף היא נשמטה וישבה על גבי קרקע.
אמרה לו: גפה של רומי (רש"י: נשבעה בחיי מלך רומי), שאיני מניחתך עד שתאמר לי מה מום ראית בי?
אמר לה:...לא ראיתי אשה יפה כמותך, אלא מצוה אחת ציונו ה' אלהינו וציצית שמה, וכתיב בה 'אני ה' אלהיכם' (במדבר טו, מא) שתי פעמים, אני הוא שעתיד ליפרע ואני הוא שעתיד לשלם שכר, עכשיו נדמו עלי כארבעה עדים.
אמרה לו: איני מניחך עד שתאמר לי מה שמך ומה שם עירך ומה שם רבך ומה שם מדרשך שאתה למד בו תורה, כתב ונתן בידה.
עמדה וחילקה כל נכסיה, שליש למלכות ושליש לעניים ושליש נטלה בידה, חוץ מאותן מצעות, ובאת לבית מדרשו של ר' חייא.
אמרה לו: רבי, צוה עלי ויעשוני גיורת,
אמר לה: בתי, שמא עיניך נתת באחד מן התלמידים?
הוציאה כתב מידה ונתנה לו,
אמר לה: לכי זכי במקחך, אותן מצעות שהציעה לו באיסור הציעה לו בהיתר.
(בבלי, מנחות מד ע"א )
בסיפור הזה לא רק הבחור עובר תהליך, אלא גם הזונה. יתרה מזו, השינוי שעברה הזונה דרמטי ומשמעותי הרבה יותר. כאשר הבחור עוזב אותה לבדה במיטתה, היא קודם כול חושדת שיש פגם בהופעתה החיצונית שדוחה אותו. הבחור מנסה להרגיע אותה ואומר לה שאין לה ממה לחשוש, ואדרבה, 'לא ראיתי אשה יפה כמותך'. אולם תשובתו אינה מניחה את דעתה. בהיותה עדה להתנהגות המרשימה של הבחור - שמוותר על סיפוקו מתוך הקשבה לקול נשגב יותר - היא קולטת שאף שאין בה מום חיצוני משהו פנימי נעדר ממנה, משהו באורחות חייה חסר. היא מקבלת החלטה אמיצה לעזוב הכול ולהתחקות על עקבותיו של אותו בחור.
הציצית והמיטות
האלמנט המעניין ביותר בסיפור בעיניי הוא היחס ל'כלי עבודתה' של הזונה - המיטות והסולמות. כאשר מסופר שהיא מחלקת את נכסיה, היינו מצפים שקודם כול היא תרצה להיפרד מאותם 'כלי עבודה' המסמלים את חייה הקודמים שטופי הזימה, ושהיא תיקח עמה לכל היותר מיטה אחת, שתשמש אותה. ואולם היא בוחרת לקחת אתה אל המסע את כל המיטות. לא רק שהיא מחשיבה את המיטות, גם הרב שהיא פונה אליו בבקשה שיגייר אותה מעודד אותה להשתמש במיטות במסגרת נישואיה עם תלמידו. לדעתי, המפתח למסר של הסיפור קשור במיטות האלה.
ראשית כול, יש משמעות מיוחדת למספר המיטות (7) ולמספר הסולמות (6). מספרים אלו יוצרים תקבולת בין המיטות לבין הציצית. מסביב לכל אחד מחוטי הציצית כרוכות שלוש עשרה חוליות, שבעה מחוט בצבע תכלת - המסמל את הרקיעים, ושישה מחוט בצבע לבן - המסמל את האוויר שבין הרקיעים (בבלי, מנחות לט ע"א). המיטה העליונה עשויה זהב, והיא עומדת כנגד החוליה האחרונה של הציצית. לפי התלמוד זו החוליה המקודשת ביותר (שם).
מטרת התקבולת הזאת היא לכאורה לנגד בין הדברים, בחינת 'זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים' (קהלת ז, יד). את התנועה לקראת הקדושה מסמל בציצית כאשר החוליה העליונה מייצגת הרקיע השביעי, ומנגד, אצל הזונה מסמלת את התנועה לקראת החטא והטומאה המיטה השביעית. מפתיע אפוא היחס החיובי למיטות בהמשך הסיפור. באמצעות תורה של הבעל שם טוב נראה שאפשר לעמוד על המסר של הסיפור. הבעל שם טוב מלמד שיש שלושה שלבים בעבודה הרוחנית על היצר: הכנעה, הבדלה והמתקה. שלושת השלבים הללו מופיעים בסיפור שלפנינו: ראשית כול יש כאן הכנעת היצר כפשוטו. אדם שהגיע לסיטואציה שבה הוא ישוב במיטה אחת עם זונה ומצליח לעצור את עצמו ולהשתמט ממנה. השלב השני שלב ההבדלה, הוא השלב שבו התלמיד חוזר אל ספסלי בית המדרש. סוף הסיפור הוא השלב השלישי, שלב ההמתקה, שבו התלמיד והזונה נישאים, ו'אותן מצעות שהציעה לו באיסור הציעה לו בהיתר', כלומר במסגרת הנישואין היצריות באה לידי מימוש. הסיפור מלמד שהצד היצרי של האדם אינו רע כשלעצמו, אלא שהוא עלול להביאו למקומות רעים כאשר הוא משתלט עליו. המטרה אינה לסרס את היצר אלא לאפשר לו לבוא לידי ביטוי באפיק חיובי. זוהי משמעותו של מיתוק היצר. הזיקה שבין המילה 'יצר' ל'יצירה' מעידה על הפוטנציאל החיובי של היצר שבאדם.
היחס המורכב ליצר עולה גם בתגובה הראשונה של הרב לבקשת האישה להתגייר. לפני שהוא נתן את הסכמתו הוא שואל בחשדנות 'שמא עיניך נתת באחד מן התלמידים?', כלומר הוא סובר שהרצון להתגייר כדי להתחתן אינו סיבה לגיטימית לגירות. ואכן, בסופו של דבר, לכאורה, מתברר שהוא חשד בצדק, שהרי היא נתנה את עינה באחד מתלמידיו. ולמרות זאת, הוא מקבל את גירותה ואף מברך על השידוך. אם כן הרצון להינשא, כשלעצמו, אינו נימוק בעייתי לגירות, אלא שיש לתהות על המניע. כאשר הבין הרב שרצונה להינשא לתלמידו נובע ממקום עמוק וכי מה שמושך אותה בו הוא עולמו הפנימי וזה מה שהוביל אותה אל חיק היהדות - הוא בירך על הקשר.
והייתם קדושים
לא סתם הציצית היא שגרמה לנקודת המפנה בסיפור. תהליך הצמיחה הרוחנית של גיבורי הסיפור מקביל למבנה של פרשת ציצית המופיעה בפרשתנו:
בפרק טו פסוק ל"ט צווינו 'וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם', ובפסוק שלאחריו 'לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי'. מהי אפוא פשר הכפילות?
נראה שזו איננה כפילות אלא שני שלבים: השלב הראשון הוא קריאה לזכירה ועשייה מכוונת להתגבר על היצר הרע שבאדם: 'וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם'. אחרי השלב הראשון, שהמצוות היו מכוונות לביטול היצר, באה הקריאה השנייה החוזרת למצוות אולם הפעם זו תנועה חיובית: 'וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם' אם נחזור לסיפור שפתחנו בו, אפשר לומר שבשלב הראשון הציצית גרמה לאדם לסור מלזנות אחר לבו ועיניו, ואילו סוף הסיפור הוא השלב השני, 'והייתם קדושים', כאשר הם נכנסים בברית הנישואין, 'הרי את מקדושת'.
המסר העולה ממבנה הפרשה הוא שבמסע אל הקדושה, אל האלוהים, צריך קודם כול להתמיד בעבודה עצמית המכוונת פנימה, עבודה של שליטה עצמית. ממקום הטהור הזה האדם יכול לגעת בקדושה אותנטית. כאשר יש פגם באדם, העיסוק שלו ברוחניות עלול בעצם רדיפת חוויות, ובאשליה של קירבת אלוהים האדם בעצם ישאר שקוע בתוך עצמו.
פרשת ציצית מסיימת במילים 'אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים'. יצאנו משעבוד מצרים מזמן, אולם העבודה הרוחנית שמציעה התורה מאפשרת לנו להשתחרר מהשעבוד הקשה יותר, השעבוד שנמצא מבפנים, השעבוד ליצר ולתכונות הרעות. רק כאשר נתגבר עליהם נוכל להחיות בני חורין באמת.