הכופר מישיבת וולוז'ין
מסופר על תלמיד בישיבת וולוז'ין המעתירה. שהחליט לעזוב את הישיבה ולנסות דרכו בעולם הגדול. הלך ופרק מעליו עול תורה ומצוות. יום אחד פגש בנצי"ב מוולוז'ין ראש הישיבה, והוא ללא כיסוי ראש מעליו, טען כלפי הנצי"ב: "יש לי הרבה קושיות באמונה לכן עזבתי את הדרך, אם תענה לי עליהם אחזור בתשובה!"
אמר לו הנצי"ב: "אני ראש ישיבה כל היום מתעסק בקושיות ותירוצים, אבל אתה הייתה לך שאלה אחת, איך אוכל להרגיע את המצפון שלי לעזוב את התורה? ועל כך אין לי תירוצים".
אחרי לבבכם זו מינות
על הפסוק בפרשתנו (במדבר פרק טו, לט): "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם", אומרת הגמרא (ברכות דף יב עמוד ב): "דתניא: אחרי לבבכם - זו מינות... אחרי עיניכם - זה הרהור עבירה... אתם זונים - זה הרהור עבודה זרה...".
מדוע חז"ל למדו שלא לתור אחרי הלב זה מינות, לכאורה מינות זה כפירה בשכל ולא בלב, שהרי כשאדם כופר בתורת ה' ולא מאמין באלוקי ישראל, הוא נקרא מין?
ויש ליישב שעיקר הכפירה מגיעה דווקא דרך הלב ולא דרך השכל. עיקר הקושיות באמונה מתחילות דווקא מתוך התאוות שלנו.
השקיעה בתורה מסירה את הקושיות
כשהתחלתי ללמוד בישיבה גבוהה היו לי הרבה שאלות וקושיות באמונה, ניגשתי לראש הישיבה. שאמר לי, תזכור את הקושיות, ותבוא אליי בעוד חודש עם השאלות שיש לך. כעבור חודש השאלות שהיו לי נעלמו מעצמן. ניסיתי לתהות כיצד זה קרה שהשאלות כבר לא קשות לו, ופניתי לראש הישיבה שיסביר לו את הפלא. ראש הישיבה הפנה אותי לדברי המדרש (איכה רבה פתיחתות): "מתוך שהיו מתעסקין בה המאור שבה היה מחזירן למוטב".
האמונה טבועה בכל יהודי מאז מתן תורה, שהרי שמענו את ה' מדבר (בבלי מכות כג ע"א): "מפי הגבורה שמענום". וכדברי הרב קוק (מאמרי הראי"ה "מאורות האמונה"):"האמונה אינה לא שכל ולא רגש, אלא גילוי עצמי היותר יסודי של מהות הנשמה, שצריך להדריך אותה בתכונתה. וכשאין משחיתים את דרכה הטבעי לה, איננה צריכה לשום תוכן אחר לסעדה, אלא היא מוצאה בעצמה את הכל".
האמונה טבועה בתוכנו
כתוב בגמרא (סנהדרין סג ע"ב): "לא עבדו ישראל עבודה זרה אלא כדי להתיר להם את עריות בפהסיה". משמע מדברי הגמרא שהקושיות באמונה מתחילות מתוך הרצון ללכת אחרי התאוות ולא הפוך. התאוות מפילות אותנו ומטשטשות את האמונה הטבועה בתוכנו.
עם ישראל בטבעו (בבלי שבת צז ע"א): "מאמינים בני מאמינים" אלא שיצר הרע שבלב מוביל אותנו למינות.
הדרך לקדושה
יש לשאול, כיצד ייתכן שמיד אחרי שאדם מסיר את המחשבות הרעות הוא זוכה לדרגת "והייתם קדושים לאלוהכם", הרי קדושה זו דרגה שדורשת עבודה רבה?
ויש ליישב שאכן כך, כשאדם מסיר מעצמו את המחשבות הזרות הוא הופך להיות קדוש, משום שיהודי בטבעו הוא מאמין, וברגע שהוא נזהר שלא יתקלקלו מחשבותיו, מיד מתגלה בו הקדושה והטהרה הטבועה בנשמתו.
לסיום
שנזכה לשמור על מחשבותינו, לטהר את לבנו לעבודת ה', ומתוך גם לגלות את הקדושה שטמונה בתוכנו.