פרשתנו מרובת עניינים היא, אך החוט החורז בה כמעט בכל העניינים מתקשר לישיבתנו בארץ כך שלא תקיא אותנו הארץ והוא עניין הנהגת האומה המיוסדת על ארבעה עמודים: שופט, מלך, נביא וכוהן - ר"ת משכ"ן, שהרי קיבוצם יחד מהווה את כללות הנהגת האומה, ושורש כולם ארבע אותיות הוויה, שהן גווני התגלות האלקות בעולם. ישנה חשיבות מרובה לחלוקת הסמכויות ובהפרדת הרשויות. השופט שתפקידו להביא לזיכוי האדם ולהשכין שלום בין הבאים לפניו להתדיין, שהרי אין תפקידו לשפוט במובן להעניש, אלא כפי שאומרים חז"ל בפרקי אבות: שכשיבואו בעלי דינים .. יהיו בעיניך כרשעים וכשנפטרים מלפניך יהיו בעיניך כזכאין כשקבלו עליהם את הדין. השופט צריך להביא לחידוש האחווה היכן שנפסקה. המלך שהוא בעצם ראש הצבא, וגם אחראי על כלכלת המדינה וצריך הוא לשמור על הסדר בממלכה, לכן הוא כותב שני ספרי תורה. אחד ככל ישראל החייבים בכתיבת ספר תורה, ואחד להזכירו שאין הוא אלא שליח לבלתי רום לבבו. אולם מעבר לכך, המלך הוא מעל לשבטים ועיקר תפקידו להיות המאחד ההופך את בני יעקב לעם ישראל, תוך כדי שמירה על האופי היחודי של כל שבט וכל משפחה. והנביא שהינו בעצם דַבָּר בשם ד', תפקידו לשמור על ה"על פה" של התורה שבכתב, בבחינת "על פי הדברים האלה כרתי איתכם ברית". הוא משיב את העם לאמיתה של תורה כאשר מתברר שההתנהגות ההלכתית אינה תואמת את היעוד ההיסתורי. וגם בא להוכיח את המלך על התנהגות שאינה מתאימה ליעדו ההיסתורי של עם ישראל. והכהן שתפקידו לכפר על כל חטאתם, שהרי כאשר עם מסכים לכך שגורלו יהיה "צמוד מוסר", דהיינו שרצון העם הוא לציית לכל הערכים ובמיוחד לפעול לאיחודם, ולהיות נידון לפי זה, או אז צריך שיהיה דרך לכפר על השגגות וזה דוקא תפקידו של הכהן.
ארבעת ה"מוסדות" האלו,כשהם כתיקונם, מהווים את ה"משכן", דהיינו מאפשרים את המצאות השכינה בעולם, את הנוכחות הגלויה של השם כמשגיח על עולמו. ובמידת חסרונם, חסר גם הגילוי הנ"ל.
ואמנם גם בימינו ישנה הקבלה לתפקידים אלו, וכל אחד והסתרו עימו. והם הבחינות שאנו צריכים לשמר ולהקפיד על טוהרם למען נחיה ונירש את הארץ. המערכת השיפוטית שיש לה חלק מכריע בהושבת ישראל על אדמתן. והנה האתגר של השופט הוא לשפוט לפי הצדק ולא רק לפי החוק. וכאן מקום להזכיר את הפגם הקיים במערכת שלנו שהמשפט העברי, שלו היה צריך להיות משפט הבכורה, הינו עדיין כבן חורג. הממשלה שתפקידה הראשון הוא לדאוג לתיקון גוף האומה ותוך כדי כך לשמור על שלמות הארץ ועל הקשר בין העם והארץ.
ועתה שאין לנו כהנים בעבודתם, הבעלי תפילה האמיתיים, שליחי הציבור, הם כנגד הכהנים, שהרי תפילות כנגד קרבנות תקנום, וכל מי שהוא בעל תפילה מזדמן צריך לדעת מה גדולה אחריותו ובעיקר לא לשנות כלום ממה שקבעו אנשי כנסת הגדולה ולא להוסיף ולא לגרוע ולא להכפיל מילים כדי להתאים את התפילה למנגינה (כאילו המנגינה היא העיקר! ומי שלא נזהר אינו יודע את גודל הפגם והשם הטוב יכפר עוון). ואמנם ישנו הבדל מהותי בין הדברים באידיאל להתגלות במציאות ימניו שהרי אין נביא בישראל ואף כי חכם עדיף מנביא, חסר המימד של דבר ד' היורד כבת קול במציאות ואזי, אף על פי שהיא מן השמים, לא בשמים היא. חידוש הנבואה יהיה השלב האחרון בחזרת עטרה ליושנה, ובין שאר התנאים ההכרחיים צריך שרוב עם ישראל יישב בארץ ישראל. ואמנם משהו מן המשהו של התפקיד הרם הזה מוטל על אותם שיש להם פתחון פה מאת העם, ובמיוחד "הרשות הרביעית" בשלטון הדמוקרטי, היא העתונות, שלדאבוננו נופלת היא מיעודה כשאינטרסים חלקיים ותפיסות מיידיות, ללא תפיסת עומק ומרחב (גם רייטינג וגם אידאולוגיה) קודמים לראיית הדברים מבחינת ההסתוריה הכללית של עם ישראל כולו. השיבה שופטינו כבראשונה ויועצנו כבתחילה והסר מעלינו יגון ואנחה - אכי"ר.
משכ''ן
מדוע בהנהגת האומה צריכים אנו ריבוי תפקידים של מלך, שופט, כהן ונביא?
