לא נעלה

(יב) וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וַיֹּאמְרוּ לֹא נַעֲלֶה: (יג) הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר: (יד) אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ וַתִּתֶּן לָנוּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר לֹא נַעֲלֶה: (פרק טז)

הביטוי "לא נעלה" שחוזר בפיהם של דתן ואבירם עורר את תשומת ליבם של חז"ל, וכך כתב רש"י בעקבות המדרש:

לא נעלה - פיהם הכשילם, שאין להם אלא ירידה.

לפי ביאור זה יוצא, שהביטוי "לא נעלה" אינו מתאים להקשר הדברים, ודתן ואבירם בנסיבות רגילות לא היו משתמשים בו, אלא שבמקרה הנדון "פיהם הכשילם" והם השתמשו בביטוי שאמנם אינו מתאים אך הוא מלמד על סופם.

לעומת זאת, ראב"ע סבר שביטוי זה מתפרש כמשמעו, וכך כתב (בביאורו הראשון):

לא נעלה - יתכן שהיה אהל מועד בתוך המחנה במקום גבוה, על כן מלת 'העלו מסביב'.

מחנה ישראל לא היה שטח מישורי, אלא אהל מועד - מקומו של משה - היה גבוה מסביבתו. משה קרא לדתן ואבירם לבוא אליו, דהיינו לעלות מאהליהם לאהל מועד; תשובתם היתה: "לא נעלה", כלומר, אין אנו מעונינים לבוא; אך כיון שההליכה לאהל מועד היא בעלייה, לכן אמרו: "לא נעלה".

ראב"ע מציין שפסוק נוסף בהמשך הפרק מלמד על היות אהל מועד מוגבה מסביבתו:

(כג) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (כד) דַּבֵּר אֶל הָעֵדָה לֵאמֹר הֵעָלוּ מִסָּבִיב לְמִשְׁכַּן קֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם:

ביחס לביטוי "משכן קרח" כתב ראב"ע:

הנכון בעיני שהיה לקרח אהל לאדם שלו ולרכושו רחוק ממחנה הלוים. והיה עם אהלו אהלי דתן ואבירם, כי לא יחנו סביב המשכן, כי אם הלוים לבדם.

משכן קרח היה בקצה מחנה הלויים והיה סמוך למשכן דתן ואבירם. בכל אופן, "משכן קרח דתן ואבירם" לא היה במקום הגבוה ביותר, ולכן מתאים להשתמש בביטוי "העלו מסביב למשכן קרח דתן ואבירם" כדי לבטא התרחקות ממשכנם.

גם בפרק הבא (פרק יז) מופיע ביטוי המלמד על גובהו של אהל מועד:

(ט) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (י) הֵרֹמּוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם:

כתב שם ראב"ע:

הרֹמו - שישבו במקום המרומם במחנה הלוים, והוא האהל, כאשר פירשתי במלת 'העלו'.

הקב"ה מורה למשה להיות באהל מועד, וכיון שמקום זה הוא גבוה מסביבתו מתאים לבטא זאת במילה "הרמו", כלומר שְבוּ במקום המרומם.

עד כאן בענין ביאורו הראשון של ראב"ע לביטוי "לא נעלה". אולם ראב"ע הציע ביאור נוסף:

או מי שילך לעבודת ה', או אל המקום הנבחר יקָּרא עולֶה.

לפי ביאור זה אין הכוונה לביטוי המציין עלייה פיסית אלא לביטוי בעל משמעות רוחנית: אדם שהולך לעבודת ה' או אפילו "רק" הולך אל המקום הנבחר, נקרא "עולה". לכן מתאים שדתן ואבירם המסרבים לבוא לאהל מועד יאמרו "לא נעלה".