האם קרח מת?

בפרשת השבוע, כאשר מונים את בני ישראל, מופיעים האנשים אשר השתתפו בהתקהלות קרח. הכתוב בפרשת פנחס מוסיף פרטים נוספים אשר לא נכתבו בפרשת קרח. בהקשר זה נזכיר את דברי חז"ל: "דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר".

נעמוד על אחד ההבדלים אשר מתגלים בפרשתנו. בפרשת פנחס (במדבר כ"ו, ט) נאמר:

"ובני אליאב נמואל ודתן ואבירם הוא דתן ואבירם קריאי העדה אשר הצו על משה ועל אהרן בעדת קרח בהצתם על ה' ".

הפסוק בתחילתו מתייחס לסיפור דתן ואבירם, בעוד סופו מתייחס לסיפור קרח ועדתו. חילוק בין סיפור קרח ועדתו לסיפור דתן ואבירם ניתן למצוא גם בפרש קרח:

א. סיפור קרח ועדתו - בסיפור זה מתוארים קרח ועדתו אשר באים בתלונה כלפי משה ואהרון שהם מתנשאים על העם "מדוע תתנשאו על קהל ה'" (במדבר טז, ג), עונשם מתואר בסוף הפרק "ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמישים ומאתים איש מקריבי הקטורת" (במדבר טז, לה).

לכאורה קיימת סתירה בין שני תיאורי סיפור המרידה. בעוד שבפרשת קרח אנחנו רואים כי התלונה באה כלפי משה ואהרון "ויקהלו על משה ועל אהרון" (שם טז,ג), בפרשת פנחס מסופר כי קרח בא בתלונה כלפי הקב"ה "בהצתם על ה'" (שם כו,ט).

האמנם לא שווים הסיפורים? כדי לענות על קושי זה אנחנו יכולים לבוא ולומר שמרידה במשה היא מרידה בקב"ה, שהרי הקב"ה מינה את משה למנהיג, ומי שמערער על מינוי זה מורד בקב"ה.

ב. סיפור דתן ואבירם - בסיפור זה מתוארים נדב ואבירם אשר מתלוננים כלפי משה שהוא תופס שררה (במדבר טז, יג), עונשם מופיע בהמשך הפרק שם האדמה פותחת את פיה ואוכלת אותם (במדבר טז, לב).

פרשת פנחס מוסיפה את אהרון למריבת דתן ואבירם, בעוד שבפרשת קרח אהרון לא מופיע כחלק מויכוח זה. אבל, כזכור, טענת דתן ואבירם הייתה שמשה תופס שררה על ישראל "תשתרר עלינו גם תשתרר" (במדבר טז, יג) אם כן מדוע דתן ואבירם מלינים גם על אהרון?

על כך אנחנו יכולים לטעון כי גם אהרון, כחלק מהנהגת העם, אף הוא תופס שררה, ולכן הכתוב בפרשת פנחס מוסיף ללמדנו פרטים על האמור בפרשת קרח.

איחוד הסיפורים

התורה בחרה לאחד את הסיפורים למרות שמדובר בשני סיפורים שונים. מספר סיבות לאיחוד זה:

ראשית, ייתכן והסיפורים התרחשו בפרק זמן קרוב אחד לשני, סיבה לסמיכות ההיסטורית של הסיפורים היא כי אולי הסיפורים התרחשו אחרי הבשורה הקשה שנאמרה לבני ישראל שהם לא יזכו להיכנס לארץ, בשורה זו שוברת אותם מנטלית ורוחנית ומתחילים לראות סדקים וערעורים בעם.

סיבה נוספת לאיחוד הסיפורים, גם אם הסיפורים לא היו סמוכים היסטורית, ייתכן והתורה החליטה לאחד את הסיפורים בגלל הדמיון בסיפורים שהרי בשני הסיפורים מתואר סיפור מרידה בהנהגת העם, בין אם מדובר במרידה בהנהגה התורנית ובין אם מדובר במרידה בהנהגה השלטונית.

עונשו של קרח

הבדל נוסף המצוי בפרשת פנחס הוא עונשו של קרח: בעוד פרשת קרח סתומה ולא ברור בה מה היה עונשו של קרח, בפרשת פנחס מצוין במפורש שקרח נבלע באדמה "ותבלע אותם ואת קרח" (במדבר כו,י). כמו כן, מוסיפה שבני קרח לא מתו (שם פסוק יא).

ראשית נעמוד על הכתוב בפרשת קרח (במדבר ט"ז):

"וידבר ה' אל משה לאמר: דבר אל העדה לאמר העלו מסביב למשכן קרח דתן ואבירם: ויקם משה וילך אל דתן ואבירם וילכו אחריו זקני ישראל: וידבר אל העדה לאמר סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה ואל תגעו בכל אשר להם פן תספו בכל חטאתם: ויעלו מעל משכן קרח דתן ואבירם מסביב ודתן ואבירם יצאו נצבים פתח אהליהם ונשיהם ובניהם וטפם: ויאמר משה בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה כי לא מלבי: אם כמות כל האדם ימתון אלה ופקדת כל האדם יפקד עליהם לא ה' שלחני: ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה ובלעה אתם ואת כל אשר להם וירדו חיים שאלה וידעתם כי נאצו האנשים האלה את ה': ויהי ככלתו לדבר את כל הדברים האלה ותבקע האדמה אשר תחתיהם: ותפתח הארץ את פיה ותבלע אתם ואת בתיהם ואת כל האדם אשר לקרח ואת כל הרכוש: וירדו הם וכל אשר להם חיים שאלה ותכס עליהם הארץ ויאבדו מתוך הקהל: וכל ישראל אשר סביבתיהם נסו לקלם כי אמרו פן תבלענו הארץ: ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי הקטרת".

כפי שניתן לראות, דתן ואבירם נפרדים מקרח: "ודתן ואבירם יצאו נצבים פתח אהליהם ונשיהם ובניהם וטפם" (פסוק כז). בהמשך (פסוק לב) מסופר על פתיחת האדמה את פיה ואכילתה אותם. וכן אכילת את "כל האדם אשר לקרח ואת כל הרכוש". התורה מדגישה כי האדמה אכלה את כל האדם אשר לקרח אבל איננה מספרת שקרח עצמו נבלע באדמה. אפשר לומר שבכלל "כל האדם אשר לקרח" נמצא קרח עצמו, אבל עצם הניסוח המעורפל אומר דרשני.

שיטת רבי יוחנן

הגמרא במסכת סנהדרין (קי.) מביאה מחלוקת תנאים בעניין עונשו של קרח:

"ואמר רבי יוחנן: קרח לא מן הבלועים ולא מן השרופין. לא מן הבלועין - דכתיב ואת כל האדם אשר לקרח - ולא קרח, ולא מן השרופין - דכתיב באכל האש את חמשים ומאתים איש - ולא קרח. במתניתא תנא: קרח מן השרופין, ומן הבלועין. מן הבלועים - דכתיב ותבלע אתם ואת קרח, מן השרופין דכתיב ותצא אש מלפני ה' ותאכל את החמשים ומאתים איש וקרח בהדייהו".

רבי יוחנן אומר שקרח לא נבלע באדמה ולא נשרף יחד עם המאתיים חמישים איש. רבי יוחנן מדייק את הדיוק שעשינו, "כל האדם אשר לקרח" ולא קרח עצמו. גם התורה מדגישה שרק מאתיים חמישים האיש נשרפו ולא יותר. בניגוד לדעתו של רבי יוחנן הגמרא מביאה דעה אחרת שאומרת שלא רק שקרח נבלע באדמה אלא שהוא גם נשרף.

האמנם קרח לא נשרף ולא נבלע? נקשה יותר ונשאל והרי קרח חטא והחטיא את הרבים, איך ייתכן שלא נענש? רש"י על אתר אומר שקרח מת במגפה, אבל גם תשובה זו לא מספקת אותנו, שהרי היינו מצפים שקרח לפחות יישרף יחד עם עדתו. אבל אין לדבר זכר בפסוקים. אם כן מה קרה לקרח לפי רבי יוחנן?

על שאלה זו אפשר לענות בשני כיוונים:

כיוון א' - קרח לא חטא כפי שהיינו רגילים לחשוב, אפשר לומר שהיה נתק בין קרח למאתיים וחמישים האיש אשר אתו. לפי הצעה זו, קרח בא בטענות אמיתיות כלפי משה, שהרי לפי תפיסתו של קרח כל העדה קדושים ולכן לכולם מגיע לעבוד את ה' שווה בשווה, ללא קבוצה שאחראית על המוסד הפולחני לה'. כזכור, בפרשיה הקודמת לסיפור קרח מופיעה מצוות ציצית בה נאמר "והייתם קדושים לאלוהיכם" קרח מבין כי מי שלובש ציצית מובטח לו שיזכור את כל מצוות ה' ויעשה אותם, מיניה וביה יהיה קדוש לקב"ה. מכיוון שמרגע לבישת הציצית כל עם ישראל קדוש אין צורך להבדיל שבט אחד משאר שבטי העם, ולכן כל העם מרגע לבישת הציצית יכולים לעבוד את ה' במשכן שווה בשווה. קרח בא בטענות אמיתיות כלפי משה ואומר לו שראויים כל ישראל לעבוד את ה' במשכן, משה כתגובה אומר לו שיעשו מבחן בו יראו האם באמת ראויים כל ישראל לעבוד את ה' וזה מבחן המחתות. הצעה זו מפרידה בין תלונת קרח לתלונת המאתיים וחמישים איש, בעוד קרח בא בטענות אמיתיות לשיווין לאומי, מגיעים חברי עדתו מסיבות אחרות, להם היו מניעים אישיים. הראייה לדבר, שאחרי מבחן המחתות בעוד קרח נעלם מהאזור, שהרי הוא ראה שהעם לא יכול לעבוד את ה' שווה בשווה, עדתו נשארת ונשרפת.

לעיתים קורה שאדם או קבוצה מתחילים לפעול למען רעיון אידיאולוגי כזה או אחר, אבל הקבוצה והאנשים המצטרפים אליו מגיעים מתוך מניעים אישיים. ההוכחה הטובה ביותר לתיאור זה היא שקרח לא מת יחד עם המאתיים וחמישים איש. עליי להזכיר כי מדובר בשיטת רבי יוחנן כפי שראינו בגמרא. החולק עליו יבוא ויאמר שקרח חטא והחטיא את הרבים ולכן נענש בשני העונשים גם יחד.

כיוון ב' - קרח חטא והחטיא את הרבים, עונשו לפי רבי יוחנן לא היה למות, אלא להישאר חי וזה העונש הגדול ביותר. לפי כיוון זה קרח אוסף מאתיים וחמישים איש ומגיע בטענות למשה ואהרון, קרח יוצא נגד ההנהגה הרוחנית והשלטונית. בהמשך לכיוון זה נבוא ונאמר שקרח בא יחד עם העם בדרישה להקים מנהיגות אלטרנטיבית, קרח רצה להיות הכהן הגדול ולהנהיג את עם ישראל. חז"ל הראו לנו כי מבחינה הגיונית קרח היה בכור, שלא כמשה ולכן טענתו הייתה יותר מלגיטימית (ללוי היו שלושה בנים, בנו השני של לוי היה קהת. לקהת היו שלושה ילדים הבכור היה עמרם. לעמרם היו שני בנים הבכור היה אהרון והשני משה. הבן השני של קהת היה יצהר. קרח היה הבן הבכור של יצהר). בציורו המפורסם של גוסטב דורה ("ותבלע הארץ את קרח ועדתו", http://mikranet.cet.ac.il/pages/item.asp?item=8860) מצויר קרח בשעת נפילתו. קרח נופל באלגנטיות כשידיו כלפי מעלה, על ראשו כובע עם קרניים, המזכירות את קרניו של משה (לשיטת הציירים דאז ולא לשיטת ג. דורה עצמו) לקרח בגדי שרד ובידו כלי קטורת. הפריט המעניין ביותר בציור הוא דמוי משכן, שנופל מאוהלו של קרח, יחד עם קרח, משכן זה נמצא באוהלו של קרח. רעיון זה המובע בציורו של דורה, מהווה ראייה פרשנית נוספת לרעיון אותו העלנו קודם, בדבר הקמתה של אלטרנטיבה פולחנית דתית ע"י קרח. ראייה מהפסוקים הוא פסוק מפרשת קרח: "ויעלו מעל משכן-קרח דתן ואבירם" (במדבר טז, כז) בפסוק מצוין כי היה משכן לקרח, יציר כפיו וידיו. אחרי שראינו את מעשיו הרעים של קרח, חוזרת השאלה מדוע הוא לא מת?

אולי ניתן לומר שעונשו של קרח היה להישאר חי. כידוע לפי תפיסת חז"ל עני חשוב כמת, אמנם קרח לא מת אבל הוא נשאר מבוזה ועני ללא כל רכוש וזה עונשו. קרח רצה להיות להנהיג את העם, ואין עונש גדול מלהשאירו בחיים שיצטרך את הבריות, כלומר קרח רצה לדאוג לעם ולהנהיגו והיוצרות התהפכו והעם יצטרך מעתה לדאוג לקרח. חז"ל (סנהדרין קי.) תיארו לנו את עושרו הגדול של קרח:

"עשר שמור לבעליו לרעתו, אמר ריש לקיש: זה עושרו של קרח. ואת כל היקום אשר ברגליהם, אמר רבי אלעזר: זה ממונו של אדם, שמעמידו על רגליו. ואמר רבי לוי: משוי שלש מאות פרדות לבנות היו מפתחות של בית גנזיו של קרח, וכולהו אקלידי וקילפי דגילדא. אמר רבי חמא ברבי חנינא: שלש מטמוניות הטמין יוסף במצרים, אחת נתגלתה לקרח, ואחת נתגלתה לאנטונינוס בן אסוירוס, ואחת גנוזה לצדיקים לעתיד לבוא".

קרח היה עשיר במיוחד, ומכאן המושג 'עשיר כקרח' המתייחס לאדם בעל נכסים רבים. אין חמור מלהשאיר אדם שעד כה היה עשיר ביותר, כדלפון ומסכן. קרח רצה להקים הנהגה אלטרנטיבית ועונשו היה שהעם יראה שזה העונש למי שמעז לערער על מנהיגות הקיימת שנבחרה ע"י הקב"ה. יש בעונש זה גם הרתעה לאנשים אחרים שיחשבו למרוד בהנהגה, ברגע שהם יזכרו את עושרו ונפילתו של קרח ואת הייסורים והצרות שנפלו עליו אף אחד לא יעז למרוד.

עדיין עלינו להסביר איך רבי יוחנן מסתדר עם הנאמר בפרשת פנחס, מספר תשובות ניתנו בעניין, אבל אם נמשיך את הקו שהצגתי בכיוון השני ניתן להסביר את הפסוק (במדבר כ"ו, י) אחרת:

"ותפתח הארץ את פיה ותבלע אתם ואת קרח במות העדה באכל האש את חמשים ומאתים איש ויהיו לנס".

הארץ בלעה את כל רכושו של קרח, אדם ללא נכסים חשוב כמת ולכן זה נחשב שקרח נבלע.