פרשתינו פותחת בכריתת ברית נוספת בין הקב"ה לבין עם ישראל.ברית אשר התיאור של העלול לקרות אם לא נפר את הברית, מזכיר לנו רבים מהאירועים ההיסתוריים שקרו במהלך הדורות. ואמנם הפסוק החותם את הברית "הנסתרות לד' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם" קובע את כך שגם דברים שנראים לנו כסימן שאלה גדול עד כדי אמירה "על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה". לעתים נדמה שאיך יתכן שצרות כאלה באות, אך זה בחינת נסתרות לנו.
ואכן הפסוק הממשיך מיד לאחר מכן נראה כקובע שצרות אלו חייבות לבא "והיה כי יבאו אליך כל הדברים האלה הברכה והקללה", כביכול אין ברירה ומה שלא נעשה יבואו עלינו הן הברכה והן הקללה.
והרי הבנה זו של הדברים מוציאה כל תוכן מהבחירה החפשית, שהרי לא משנה מה נעשה יתקיים בנו ברכה וקללה.
אלא עלינו לדעת שאין שום דבר שמלכתחילה חייב לקרות, אלא רק במעשינו אנו מביאים עלינו את ההסתוריה כפי שארעה. אמנם "הכל צפוי" אבל בל לנו לשכח ש"הרשות נתונה"!! כלומר הקב"ה כבר ראה או יותר נכון רואה סימולטנית את הדברים הקורים, אך אין הוא משפיע ומפריע למהלך הדברים כפי שאנו במעשינו עיצבנו אותם.
הפסוק בא ואומר והיה ובמעשיך גרמת שיבואו עליך כל הדברים האלה אם טוב נהגת אזי הברכה ואם לא שמעת לקול הברית אזי הקללה - בכל מקרה תדע לך שלסופו של דבר האחרית הינה קבועה מראש ובסופו של דבר תשוב אל ד' אלקיך.
ואמנם שיבה זו אל ד' אינה רק שיבה של עם ישראל לאלקיו כי אם בשובנו אנו משיבים עמנו את השכינה שגלתה עמנו. דבר זה יכולים אנו ללמוד מאחת משמונת הפעמים בהם מופיע מושג התשובה באחת מהטיותיו בפסוקים אלו. (על תהליך התשובה הנרקם בפסוקים אלו הרחבנו בשנה הקודמת). שהרי אומר הכתוב "ושב ד' אלקיך את שבותך" והרי היה נכון יותר לומר והשיב ד' אלקיך את שבותך. מה מתכוונת אם כן התורה ללמדנו באמרה "ושב".
אלא צריכים אנו לזכור מה שאמרו חז"ל שבזמן גלותם של ישראל שכינה גולה יחד איתם. דבר זה מסבירים בדר"כ בכך שהשכינה נמצאת עימם בחו"ל, אולם האירועים המתרחשים בעת הגלות ובמיוחד בזמננו בזמן חבלי המשחי של "ייתי ולא אחמינה" מוכיחים לנו שהבנה זו כנראה אינה נכונה. אלא כך עלינו להבין את מאמר חז"ל פירוש המילה שכינה הוא "נוכחות" זהו כינויו של הקב"ה המראה על המצאותו כאן; מראה לנו על המצאותו של בורא ומשגיח לעולם. אך בגלות כאשר אין ישראל שרויין על אדמתם, גולה השכינה, כלומר גולה מהעולם בחינה זו של הקב"ה הנמצא באופן וודאי במציאות והוא מתנהג עם העולם ועם ישראל ב"הסתר אסתיר פני", כלומר ההשגחה כבר אינה גלויה וכבר לא נראה לעין שיש בורא ומנהיג לעולם וזהו מה שאמרה התורה "הנסתרות לנו ולבנינו" שאמנם אין אנו רואים זאת בעין אך אנו מחכים ליום בו "עין בעין יראו בשוב ד' ציון" או אז תשוב ותתגלה השכינה ביציאתנו מהגלות לא רק הפיסית כי אם הרוחנית וחזרה זו יכולה להתבצע בשני אופנים או שנשוב אנו מעצמנו או שישיב הקב"ה אותנו.
וזהו מה שאומר הכתוב "והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה והשיגוך" יש שני אופנים לכך שנחזור לד' או בברכה או בקללה והכל תלוי במעשינו; וכפי שראינו לצערינו בדורינו תהליך חזרתו של עם ישראל החל קמעא קמעא והיות ונמשך בעיטיות ורוב העם נשאר בגלותו, כוחות הרשע יכלו להתארגן להתנגד לתהליך הגאולה כדרכו של עמלק בסוף כל גלויות שתמיד מתחיל ב"נחשלים אחריך" כאשר אתה "עיף ויגע". ומוטל עלינו הדבר שימשך ויתקיים בברכה.
כי יבואו עליך הברכה והקללה
האם מוכרחת הגאולה לבא עם קשיים וצרות ? - מאמר לפרשת ניצבים
