''סליחה'' על מחשבה בלבד

פעמיים נאמר בפרשת מטות בענין נדרים "וה' יסלח לה". במה מדובר ועל מה ה' יסלח?
לפי הדין, בעל ששמע "נדר" של אשתו שבינו לבינה שיש בו עינוי נפש, יכול הבעל להפר לה שלא בנוכחותה. ולכן אם אשה נדרה להיות נזירה, ושמע בעלה והפר לה - היא לא נזירה. אם קרה שבעל הפר לאשתו שלא בפניה והיא לא ידעה שהפר לה בעלה והיתה שותה יין ומטמאה למתים. (קידושין פ"א:) "זו היא שצריכה סליחה" (לשון רש"י בפרשה). אע"פ שאכלה דבר היתר כיון שחשבה שזה אסור.
ומספרת הגמרא שרבי עקיבא היה בוכה כשהיה מגיע לפסוק זה ואומר: "ומה מי שנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה אמרה תורה צריכה כפרה וסליחה - מי שנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר על אחת כמה וכמה".
ויש לשאול, למה אשה זו צריכה סליחה? הרי לא עשתה כל עבירה שהרי בעלה הפר את נדרה? ואם נאמר שהיא עברה עבירה במחשבה שלא ידעה שבעלה הפר לה ובכל זאת אכלה וכי הקב"ה מעניש על המחשבה?
אכן, אין לה עונש על המחשבה אבל היא צריכה "בקשת סליחה" על המצב הזה, ועל זה "וה' יסלח לה" - אם לבה נשבר בקרבה.

גם בפסוק "ולא ידע ואשם ונשא עונו" היה בוכה רבי עקיבא ואומר "ומה מי שנתכוין לאכול שומן ועלה בידו חלב אמרה תורה ולא ידע ואשם ונשא עונו - מי שנתכוין לאכול חלב ועלה בידו על אחת כמה וכמה".
אע"פ שהוא לא ידע הוא צריך להביא קרבן "ונשא עוונו" כיון שלא היה זהיר כל צורכו. ועל זה אמר האר"י ז"ל שאדם נכשל בשוגג באיסור אחד בגלל שזילזל במזיד במצוה אחרת.

על כגון זה אמר איסי בן יהודה שעל זה ידוו כל הדוים. מי שחטא יכול ללמוד מכאן עד היכן מגיעה טהרת הנפש. וכשיבין עד היכן היא מגיעה יש לו להצטער. שהרי אדם צריך להיות טהור כל כך שלא יבוא לאיסור אפילו בשגגה. אפילו במחשבה. ואפילו שזה רק איסור שהוא אסר הוא על עצמו.