עם לבדד
"ויאמר ה' אל אברם: לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך"
אומר רבי שמשון רפאל הירש: "לך לך" – לך לעצמך, בדרכך שלך. לך בדרך שתבודד אותך מארצך וממולדתך ומבית אביך, מכל הקשרים שהיו לך עד כה. "לך לך" – בבדידות. אם שיטת הרוב איננה אמת – עבוד את ה' לבדך! איך יכולנו להתקיים ואיך נוכל להתקיים, אלמלא ירשנו מאברהם אבינו את אומץ הלב להיות במיעוט.
להמשיך קדושה
"לך לך"
מפרש רש"י: "להנאתך ולטובתך" – אף כי ציווה ה' לאברהם אבינו ללכת ולהניח את הכל, לא יעלה על דעת אדם לומר, כי ה' ציווה אותו להינזר מהעולם הזה, אלא אדרבה, להמשיך קדושתו בכל מעשיו (שפת אמת).
ניתוק מוחלט
"לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך"
לכאורה הסדר צריך להיות הפוך; תחילה יוצא אדם מן הבית, לאחר מכן מן העיר בה נולד ולאחר מכן מן הארץ. אלא שכאן מדובר בעזיבה וניתוק נפשי. כאשר אדם עוזב ומתנתק, שוכח הוא תחילה את הארץ, המדינה בה ישב. לאט לאט הוא שוכח גם את עירו הולדתו, את השכונה והרחוב, את החברים והידידים, ורק לבסוף בא הניתוק הקשה והמוחלט "מבית אביך" – הקרובים ביותר נשכחים גם הם. על יציאה כזאת נצטווה אברהם; מארצך, וממולדתך ומבית אביך". (לקראת שבת).
לשבח ולגנאי
"ואברכה מברכיך ומקלליך אאר"
אמרו לו לרבי אברהם אבן עזרא: הבריות משבחות אותך. אמר: צריך אני לבדוק מה שטות עשיתי כדי שהבריות ישבחוני. אמרו לו: הבריות מגנות אותך. אמר: ברוך משנה הבריות...
יופי טבעי
"הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את"
מפרש רש"י: "מנהג העולם שעל ידי טורח הדרך, אדם מתבזה, וזאת עמדה ביופיה". אומר רבי אליהו הגאון מוילנה: שני מיני יופי יש באשה: יופי טבעי, ויופי ש'חוט של חן משוך עליה'" – היינו יופי שאינו טבעי. האשה בעלת יופי טבעי, יפה תמיד – בעת שמחה כבעת צרה ואסון, בימים של שלווה ובשעות של צער. לא כן האשה שיופיה אינו טבעי ורק "חוט של חן משוך עליה". זו, בשעת צרה וסכנה, בימי אסון ורעה, כאשר היופי המלאכותי לא משוך עליה, נעלם יופיה ואיננו. זהו מה שאמר אברהם לשרה: הנה עתה, בשעת הסכנה והצרה "ידעתי כי אשה יפת מראה את", שיופיך טבעי הוא.
לראות את עצמו
"הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את"
אמר הבעל שם_טוב: כשם שאדם המסתכל בראי, יודע מה שעליו לתקן בלבושו או בפניו, כך כאשר אדם רואה חסרונות אצל זולתו, עליו להסיק מכך שגם בו עצמו אותם חסרונות. זה שאמרו חכמינו: "איזהו חכם הלומד מכל אדם" (אבות ד, א).
למעלה מן הטבע
"הבט נא השמימה וספר הכוכבים...כה יהיה זרעך"
אומר רבי מאיר שפירא מלובלין: כך אמר הקב"ה לאברהם: יודע אתה שלא תוכל לספור את הכוכבים, ואף על פי כן מביט אתה לשמים ומנסה לספור אותם. אף צאצאיך יהיו כך, תהיה בהם ההעזה והרצון להתמודד עם דברים הנראים למעלה מן הטבע ומיכולת אנוש.
ככוכבים בלילה
"הבט נא השמימה..."
הכוכבים נראים רק בלילה. אף היהודים מגלים את זוהרם כשהעולם חשך בעדם. אם זורח עליהם אור הטובה החומרית, הם מכהים את אורם. (ילקוט אמרים)
ראש יהודי
"הבט נא השמימה..."
אומר הנצי"ב, בעל "העמק דבר": לאחר שה' הבטיח לאברהם שזרעו יהיה כעפר הארץ, הוא גם בירך אותו שיעמדו מזרעו הרבה מאורות שיאירו לעמם ולעולם. ואף שגם בכל אומות העולם יש אנשי מעלה המאירים לעמם, הם מעטים ביחס לאוכלוסייתם. לא כן ישראל. המאורות – אנשי המעלה שיש בעם ישראל, רבים לעין ערוך ביחס למספר היהודים.
לטובה ולברכה
"מארצך וממולדתך ומבית אביך"
אומר רבי חנוך הניך מאלכסנדר: יש דבר שגורם הנאה לאדם, אבל אינו לטובתו. יש שאינו לטובתו אבל גורם לו הנאה. ישיבת ארץ ישראל, אדם מוצא בה קורת רוח והנאה והיא גם לטובתו ולטובת זרעו אחריו. (על התורה).
להיראות ולראות
"אל הארץ אשר אראך"
"אשר אראך" – ארץ אשר בה אעשה אותך לרואה. בארץ ישראל זוכים לראות דברים במימד אחר ובהבנה שונה.
רבי שלמה מוהליבר השתדל להשפיע על "עמך" – היהודים התמימים והפשוטים, לעלות לארץ ישראל. שאלוהו, מדוע אינו משתדל להשפיע על הרבנים וראשי הציבור, שיעלו גם הם, והשיב: ארץ ישראל צריכה עמלי כפיים יותר משהיא זקוקה לנישאים על כפיים.
לעבדה ולשמרה
"אל הארץ אשר אראך"
חובב ציון, רבי מרדכי אלישברג, היה אומר: מתפלל אני לזכות לעלות לארץ ישראל ולעבוד את אדמתה. אם חלילה לא יעמדו לי כוחותי לעבוד את האדמה, אהיה שומר שדות, ואם יבוא גנב יהודי לגנוב מיבול האדמה ומפרי העץ, אגער בו ואומר: ר' יהודי, בארץ ישראל אפשר להוציא לחם מן הארץ ולהתפרנס בכבוד מיגיע כפיים. פרנסת גלות בזויה זו – למה לך?!.
עלייה ברגל
"אל הארץ אשר אראך"
מה שמונע היום לבוא לארץ ישראל, הם רק מוציאי דיבת הארץ רעה, ולא סכנות ומרחקי הים. מי שרוצה באמת לבוא לשם, צריך לילך אפילו ברגל, כמו אברהם אבינו (רבי נחמן מברסלב).
משם לכאן
"לך לך"
רבי איסר יהודה אונטרמן, לשעבר רבה הראשי של ת"א, היה אומר: צריך לזכור, שהציווי "לך לך" נאמר לאברהם העברי בהיותו בחוץ לארץ, ולא ליהודים היושבים בארץ ישראל.
ארץ ישראל נקנית ביסורים
"לך לך מארצך...אל הארץ אשר אראך"
אומר רבי מרדכי הכהן ב"על התורה": ראשית כל עזוב את הכל מאחוריך. צא לדרך והתחל לעשות. אחר כך "הארץ אשר אראך" – ארץ ישראל ארץ עשייה היא ולאשר עמל בה, יתננה ה'. והיא אחת משלוש מתנות שנתן הקב"ה לישראל על ידי ייסורים (ברכות ה, א) לפי הכלל "לפום צערא אגרא" – לפי הצער השכר. באין עמל אין נחת, ואין שמחה של יצירה בלי חבלי יצירה. הבועט בייסורי ארץ ישראל – הארץ בועטת בו. ולעומתו, המקבל ייסוריה באהבה, זוכה ורואה בשמחתה.
הרבה דרכים למקום
אומר הבעל שם_טוב: בתפילה אנו אומרים: אלהי אברהם, אלהי יצחק ואלהי יעקב. ולא אומרים: אלהי אברהם, יצחק ויעקב. למה מוסיפים לפני כל אחד מהאבות את שם אלהים? מפני שכל צדיק בוחר לו דרך חדשה בעבודת הבורא. יצחק ויעקב לא הסתפקו בזה שהם הלכו בדרכו של אברהם ובדרך עבודתו את ה' יתברך, אלא סללו לעצמם כל אחד דרך משלו להכרת ה'. וזה הפירוש של "שיוויתי ה' לנגדי תמיד" – לנגד ה' עומד האדם כשהוא בודד – לבדו.