פרשת לך לך פותחת את החלק המרכזי בספר בראשית, המתאר את אבות האומה, בפעילותו של אברהם אבינו. אברהם, אב המון גויים, קרא בשם ה, הנגלה אליו וכורת עימו ברית. הוא פעיל ומעורב בעשייה רבה: במצרים, בכנען ומול מלכי ארצות הפרת והחידקל. הוא זכה להערכה רבה מצד מלכי ירושלים וסדום. הוא "אב המון גויים" ומביא דבר ה אליהם. בהמשך יכנוהו "נשיא א-הים אתה בתוכנו".
כך גם בני בניו, עם ישראל, מגלמים את דרך אברהם, אבי האומה. בהפטרה בא לידי ביטוי פן זה. ואף שעם זה צועד אלפי שנים על במת ההסטוריה, הוא ימשיך במרוצתו: "ירוצו ולא יגעו, ילכו ולא ייעפו".
ההפטרה בהקשרה התנ"כי
דברי העידוד שהשמיע הנביא לעם ישראל באו לחזקו בשעה קשה.
על איזו תקופה מדבר ישעיהו?
הנתונים בהפטרה מלמדים שעם ישראל נמצא בגלות ["בקצות הארץ"], תוך מאבק עם אויבים ["אנשי ריבך","אנשי מלחמתך"], מצב המצריך עידוד מתמיד ["אל תירא", "עבדי אתה","לא מאסתיך"].
א. קיימת אפשרות שהנבואה מכוונת לימי ישעיהו, בהם חרבה וגלתה מלכות ישראל על ידי אשור, ומלכות יהודה נמצאה באיום דומה. הצורך לעודד את האומה בעת הזאת ברור, ואפשר שהמשמעות הראשונית של נבואות אלה הופנתה למציאות זו.
ב. אפשרות נוספת, שנבואה זו עוסקת במה שקרה כ-130 שנה מאוחר יותר: חורבן מלכות יהודה וגלותה, ולאחר עשרות שנים נוספות - ראשית ימי הבית השני. נבואה זו מהווה אמירה של "קורא הדורות מראש", כדי לחזק את העם בשבר הזה.
ג. האפשרות השלישית נובעת מן העובדה שמכלול המרכיבים של הגאולה המתוארת לא מומשו במלואם בימי הבית השני. כיון שאנו מובטחים ש"דבר אחד מדבריך אחור לא ישוב, ריקם", אנו מאמינים ומקווים ש"ראשית צמיחת גאולתנו" בימינו תהיה בסיס לקיום המלא של כל מרכיבי הגאולה המתוארים בנבואות ישעיהו.
הבסיס האיתן של שלושת האפשרויות מניח, כי עם ישראל הוא "עבדי יעקב אשר בחרתי בו, זרע אברהם אוהבי", והברית שנכרתה בפרשת השבוע עם אבינו אברהם, תעמוד לאורך כל הדורות כולם.
מושג בהפטרה: "מורג חרוץ חדש בעל פיפיות"
כדי לתאר את יכולת ההתמודדות של העם עם הקשיים הגדולים שהוא ניצב מולם, משתמש הנביא בדימוי הלקוח מהעולם החקלאי המוכר לשומעיו. המורג הוא משטח עץ שיש בו חריצים ["מורג חרוץ"] ובתוכם מקובעים אבנים קשות וחדות או חתיכות מתכת ["פיפיות"], וכשגוררים משטח זה על תבואה הפזורה על משטח סלעי, הוא לוחץ את גרגירי התבואה ומפריד בין הגרעין וקליפתו.
זו פעולת הדייש, המתבצעת על ידי המורג, והיא מקדימה ומאפשרת את פעולת הזרייה, בה מטילים את התבואה שנדושה באויר: הרוח נושאת את הפסולת הקלה, ואילו הגרעין נופל ארצה מפאת כובדו היחסי. גרעינים אלה נאספים לתהליך הטחינה והכנת הלחם.
האומות העויינות המקיפות את ישראל כקליפה, יפורקו ויעופו, וישראל יוותרו כדי להמשיך את שליחותם כעבדי ה, כזרע אברהם אוהבי: "ואתה תגיל בה, בקדוש ישראל תתהלל".
דוד נתיב מרצה לתנ"ך במכללת הרצוג- גוש עציון