פרשתנו מתחילה בפסוק "ויאמר ד' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך". מכאן אנו מבינים שאין אברהם אבינו יודע לאן מועדות פניו ואם הוא יגיע לאותו המקום שהקב"ה ממתין לו בו, כי אז הוא יראה אליו שם.
דבר זה היה נכון אלמלא היה נכתב בסוף פרשת נח: "ויקח תרח את אברם בנו ואת לוט בן הרן בן בנו ואת שרי כלתו אשת אברם בנו ויצאו איתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען וגו' ".
והרי שאברהם העברי ידע שעליו ללכת לארץ העברים (כפי שקורא לה יוסף בהיותו בבית פרעה) בצאתו מאור כשדים. אם כן מה משמעותו של הציווי אותו מצטווה אברהם "לך לך אל הארץ אשר אראך"? וכן, אם הציווי היה להגיע לארץ כנען ותו לא, ברגע שאברהם מגיע לשם הוא קיים את הציווי!!!
אלא התורה אמרה אל הארץ אשר אראך והכוונה בתוך ארץ כנען שאתה חוזר אליה מגלות בבל הראשונה, תצטרך להגיע למקום מסויים אותו אני אראה לך. רק אז נוכל לדעת אם עמד אברהם בנסיון.
ומה הוא אותו המקום? הוא שנאמר: "ויאמר ד' אל אברהם קח נא את בנך וגו' ולך לך אל ארץ המוריה וגו' ". לא סתם משתמשת בתורה גם כאן בביטוי לך לך אלא יש כאן סגירת מעגל. זהו הארץ אשר אראך. ומכאן שהשיבה לארץ ישראל שהיא ארץ האבות, הינה להניח היסודות לבניין בית המקדש.
לאחר מעשה זה, אברהם יכול לפנות את הזירה ליצחק בנו והיות וסיים את תפקידו, בהיותו בטוח שהמשך התולדות הינו מובטח ע"י יצחק.
ובמדרש נאמר ששתי פעמים כתוב לך לך ואין אנו יודעים איזו חביבה יותר אם ראשונה או השניה. ועונה המדרש שמזה שכתוב "אל ארץ המוריה" הרי ששניה חביבה מן הראשונה. הדיוק שבפסוק "אל ארץ המוריה" מגלה את הכוונה הסמויה בתחילת הדרך. על פי פשט המקראות, התיאור של סוף פרשת נח ותחילת פרשת לך לך, מציין באופן ברור תהליך של "שיבת ציון" של אותו הזמן. הארץ נכבשה ע"י בני חם אשר הגלו את בני שם מארצם עד שלסופו של עניין החלו בהשמדה בכבשני האש של אור כשדים; ואולם השרידים מאותה השואה מבינים שעליהם לשוב למקומם ומתחילים ללכת לכיוון הארץ, אע"פ שחלקם נשאר בדרך. ורואים אנו את גדולתו של אברהם ביכולתו לא לעצור בדרך, אלא להמשיך על מנת לבא אל הארץ הזאת, על פי ד'.
אבל המדרש אינו מסתפק בכך. הוא מגלה לנו שלאמיתו של דבר אין די בתפיסה של חזרה מהגלות וישוב הארץ כמטרה בפני עצמה.
הוא מגלה לנו כי שתי הבחינות חביבות אבל ישנה אחת שחביבה יותר: להגיע אל ארץ המוריה. לא סתם "חזרה לשורשים", אלא חזרה לשורשים כדי להפריחם; הייעוד העתידי הוא הקובע את בחינתה של ה"חבביות" של הלך לך. ואברהם עוד יצטרך לגלות עתיד זה. הוא אינו מגלה בבת אחת כבר בתחילת התהליך את מה שעתיד להיות באחריתו.
וגם אנו צריכים להבין את המתח שבין שני שקצוות הללו – הלך לך הראשון והלך לך השני, הנסיון הראשון והנסיון העשירי וכל המדרגות שיש לעלותן אחת אחת ואנו גם צריכים לדעת כי הקושי העיקרי הוא במה שדרוש על מנת להפוך את בית העבדים לבית הבחירה.