במרכזה של פרשת כי תשא ניצב חטא העגל ותיקונו. השנה נסמכה לכך גם פרשת פרה.
פרשת פרה, השלישית מארבעת השבתות המיוחדות בחלק זה של השנה, עוסקת בהכנת פרה אדומה המטהרת את טמאי המת מטומאתם. עיתוי קריאתה קשור לעלייה לרגל והקרבת קרבן פסח, בחודש ניסן הקרב, ובקריאתה בציבור מזכירים לעם להיערך לכך בהיטהרות מטומאות שנטמאנו.
הפטרת פרשת פרה לקוחה מספר יחזקאל פרק ל"ו, מפסוק טז והלאה, ועוסקת בטהרת עם ישראל, כחלק מתהליך גאולת העם ושיבתו לארצו.
ההפטרה בהקשרה התנ"כי
הנביא יחזקאל לווה את עם ישראל באחת מנקודות השבר הקשות שלו, גלות בבל. הוא יצא לבבל עם גלות יהויכין, 11 שנה לפני גלות יהודה, בה חרבו ירושלים, בית המקדש ומלכות בית דוד. עד היציאה של גלות יהודה פעל יחזקאל בבבל בקרב הגולים עם יהויכין. הוא הכין אותם, פסיכולוגית ואמונית, לשבר הגדול העומד בפתח, תוך שרטוט ברור של ההתרחשויות הצפויות, כחלק מאותה הכנה.
עם היוודע דבר החורבן והגעת זרם פליטים גדול לבבל, מן האירועים הקשים של החורבן ביהודה, עסק הנביא בשרטוט הנחמה והגאולה, כחלק מהכנת העם לבנין המחודש.
ההפטרה שלנו היא חלק מפרקי הנחמה והגאולה שהשמיע הנביא לגולים בבבל, לקראת שיבת ציון, שבוא תבוא.
מצב בהפטרה: טומאה וטהרה
טומאה וטהרה, חולין וקדושה - הם שני צמדי מילים שנוהגים לבלבל ביניהם. בכל צמד, מילה אחת היא היפוכה של השנייה, אבל חולין אינה היפוכה של טהרה.
המציאות השגרתית והרגילה היא של חולין. טומאה היא מצב שפוגם את השגרה ומורידה אותה דרגה, למעין "תת שגרה". תהליך הטהרה מתקן את הפגום ומשיב את המציאות למצבה השגרתי, למציאות של חולין. קדושה - מרוממת את החולין והופכת את השגרה החולית למציאות מרוממת, להתעלות, שבה הופך הדבר החולי, השגרתי, למיוחד ונעלה.
עם ישראל בארצו היא מציאות טבעית ושגרתית. התנהלות שלילית של האומה על אדמתה מטמאת את האומה ואת אדמתה, והיא מוקאת לגלות.
הימצאותו של עם ישראל בגלות, היא מציאות מעוותת, והיא גורמת לחילול שם ה, שהוא מקודש ומרומם. קידוש שמו של ה יהיה בתיקון המעוות, בהשבת העם לארצו - למציאותו השגרתית. קיבוץ הגלויות יהיה שלב בסיסי והכרחי בתהליך גאולת האומה. עם זאת, מציאות הטומאה - שבעטיה עזב העם את הארץ - לא תוקנה בשהות בגלות. לאחר שובו של העם לארץ יצטרך העם לעבור תהליך של הטהרות מן הטומאה, כדי לאפשר לעם להתרומם מן השגרה הטהורה, הבלתי פגומה, למציאות של קדושה, רוממות והתעלות.
הנביא מתאר זאת בצורה ציורית: סילוק "לב האבן" ונתינת "לב בשר" במקומו, שתאפשר לרוח חדשה לשרות על העם השב לארצו.
לתהליך זה יהיו גם ביטויים ארציים של שלימות: ארץ של שפע חומרי ותנובה חקלאית מבורכת, במקום מציאות של רעב. ארץ של ישובים בנויים ופורחים במקום ישובים הרוסים ושוממים. שינוי במציאות הלאומית והרוחנית של העם יביא לשינוי במצבה של הארץ. במקום "שממה" יהיה "גן עדן", כלשונו של הנביא יחזקאל בנחמותיו.
דוד נתיב מרצה לתנ"ך במכללת הרצוג- גוש עציון