לך לאלהים – לו לעם

(יז) אֶת יְדֹוָד הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ:

(יח) וַידֹוָד הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְוֹתָיו:

פרשה קטנה זו טומנת בחובה את חידוש גדול בדבר הברית בין הקב"ה ועם ישראל אליו חותרת כל התורה כולה.

הדברים מקבלים את מלוא משמעותם בעיון בכל המקומות בתורה בהם מופיעים הביטויים "לך לאלהים" או "לו לעם" ( כולל הסמיכויות אחרות – לכם, להם, לי, ).

בניגוד לצפוי כי נמצא שלל מופעים של ביטויים אלה, אנו מוצאים איזכורים ספורים בלבד, אך בדיקה מעמיקה מעלה כי הינם ממוקמים בהקשרים משמעותיים ביותר.

הפעם הראשונה בה נמצא ביטוי זה הינה אצל אברהם אבינו בברית המילה בבראשית פרק יז

(ז) וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ:

(ח) וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים:

המופע הבא הינו בשמות פרק ו כאשר הקב"ה מודיע בארבע לשונות הגאולה על יציאת מצרים.

(ה) …וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי:

(ו) לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְדֹוָד וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים:

(ז) וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְדֹוָד אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם:

ביום הקמת המשכן , בהכרזה על הופעת שכינה :

שמות פרק כט

(מה) וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים:

בתוכחה בפרשת בחוקותי, בברכה:

ויקרא פרק כו

(יא) וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם:

(יב) וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם:

ושוב בקללה , בסיומה , בהבטחת הקב"ה כי ישמור את בריתו לעם ישראל למרות החטא והגלות:

ויקרא פרק כו

(מה) וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיֹת לָהֶם לֵאלֹהִים אֲנִי יְדֹוָד:

שלשת המופעים הבאים הינם במשנה תורה, בנאומו של משה רבינו המזכיר לעם את הברית לקראת כניסתם לארץ ישראל ובהקשר של אזהרה מעבודה זרה.

המופע הבא ( המצוטט לעיל ) הינו בפרשתנו.

בברכה שבתוכחה, בהמשך פרשתנו שוב נמצא:

דברים פרק כח

(ט) יְקִימְךָ יְדֹוָד לוֹ לְעַם קָדוֹשׁ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָךְ כִּי תִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו:

בנאומו האחרון של משה מצויים הביטויים בפעם האחרונה:

דברים פרק כט

(יב) לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ לֵאלֹהִים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב:

על מנת להבין את המנגנון היוצר את הברית כדאי לעיין בפירוש מרתק של הרשב"ם לביטויים המיוחדים המבטאים את הדדיות הברית . "אֶת יְדֹוָד הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם" ," וַידֹוָד הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם",

רשב"ם דברים פרק כו פסוק יז

(יז) את י"י האמרת היום - אתה הזקקתה שאמר הקב"ה ונתרצה להיות לך לאלהים, כי הדבר תלוי בו ליעשות הוא אלהיך ויושיעך מתוך שקבלת מצוותיו, וגם הוא האמירך, הפעילך שאמרת ונתרצית שתהיה לו לעם, לפי שעשה נסים וגבורות עד שנתרצית להיות לו לעם. האמרת פאישדירא בלע"ז:

המיוחד בפירושו הוא בדיוקו כי השורש א'מ'ר מופיע בהפעיל , דהיינו במשמעות "גרם לאמר". עם ישראל כביכול "גרם" לקב"ה על ידי קבלתם את המצוות לאמר "להיות לך לאלהים" והקב"ה בעשיית הנסים "גרם" לעם ישראל לאמר "שיהיה לו לעם". החידוש שבפירוש זה הוא בחלקו של על עם ישראל ביצירת הברית.

אם נבחן שוב את כל המופעים הנ"ל, מאברהם אבינו , דרך יציאת מצרים ועד למשכן, היוצר את הברית הינו הקב"ה, הוא הלוקח את ישראל לו לעם.

בפרשת "האמרת – האמירך" רואים בבירור כי מעשי ישראל – קבלת המצוות, הם מרכיב חיוני ביצירת הברית.

ההדדיות מלאה.