כולנו יודעים שבסיני נתנו עשר דברות, 'ten commandments' בלשון לעז. עשרה ציוויים מכוננים המהווים את אבן הראשה של תורת היהדות - החל בכינון יחסי אדם א-ל ועד הסדרת היחסים החברתיים שבין אדם לחברו.
אבל המתבונן מקרוב בתוכנן של הדברות יראה שהן מונות יותר מעשר מצוות. למשל, בדבר השני - "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" - מפורטים כמה וכמה ציוויים - לא יהיה לך א-להים אחרים, לא תעשה פסל, לא תשתחווה ולא תעבדם (כך לשיטת הרמב"ם במניין המצוות שלו; לדעת הרמב"ן כל הדיבר מהווה מצווה אחת). סך הכל ארבע מצוות. האם משמעות הדבר שיש שלוש עשרה דברות ולא עשר? והרי בתורה כתוב שיש עשר?
התשובה היא שבשום מקום בתורה לא נאמר שיש עשר דברות. התורה במספר מקומות אומרת שבסיני שמע עם ישראל את "עשרת הדברים"; 'דברים' ולא דברות כפי שנהוג לומר. ומה ההבדל בין הביטויים? משום מה תורגם המונח דברות ל-commandments, ציוויים, אך אין זה מדויק. ייחודן של הדברות, הדברים, איננו בכך שיש שם עשר מצוות דווקא אלא בכך שיש שם עשרה עניינים, או בלשוננו עיקרים, שמסר הקב"ה בעצמו לעם ישראל ושעליהם נכרתה ברית סיני. וכך מתארת זאת התורה (שמות לד, כח-כט):
"ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה ויכתב על הלחת את דברי הברית עשרת הדברים. ויהי ברדת משה מהר סיני ושני לחת העדת ביד משה ברדתו מן ההר ומשה לא ידע כי קרן עור פניו בדברו אתו".
עשרת הדברים הם דברי הברית שעמדו בבסיס ברית סיני. דברי ברית, כמו בחוזה, אינם מסתכמים במצוות אלא מציגים מעבר לכך גם רקע ומבוא לקשר המיוחד הנרקם בין כורתי ברית וגם עקרונות המקובלים על שני הצדדים. מעתה ניתן להבין כיצד הדבר הפותח את עשרת הדברים שנתנו בסיני הוא "אנכי ה' אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים", למרות שאין הוא מנוסח בלשון ציווי. יש כאן אמירה ותיאור היסטורי שעל כורתי ומקיימי הברית לאמץ כסעיף הראשון של ההבנות, שהרי על כך מבוססת הכניסה לברית.
ממילא, גם אפשרי הוא הדבר שבעקרון אחד מדברי הברית יופיעו כמה מצוות חופפות. הדבר "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, לא תעשה לך פסל וכל תמונה... לא תשתחווה להם ולא תעבדם וגו'", מכוון לעקרון אחד והוא שלילת אלהות מצד כל גורם אחר במציאות מלבד הקב"ה. זה שבפועל הוא מתפרט לאיסורים שונים כעשיית פסל, איסור השתחוויה ואיסור עבודה, אינה מעלה ואינה מורידה מכך שבסופו של דבר מנוסח כאן עיקרון אחד המחייב בלעדיות לא-להותו של הקב"ה.
כך גם ניתן לומר בנוגע לשבת ולהבדלים המצויים בין הדברים שבפרשת יתרו והדברים שבפרשת ואתחנן. גם בשבת ישנם שני ציווים - זכור ושמור - המחילים על השבת מצוות עשה ולא תעשה, אך אין בכך כדי לגרוע מהיות השבת עיקר אחד, דבר אחד, שעניינו ייחוד היום השביעי לזכרון בריאת העולם ויציאת מצרים. וכן הלאה ביחס לכל השאר ההבדלים בין נוסח הדברים בשני החומשים.
נמצא שלא עשר מצוות לפנינו כי אם עשרה דברים המהווים את תוכן הברית של הקב"ה עם ישראל שבתוכם יכולות להיות כלולות כמה וכמה מצוות, כפי שימצאו מוני המצוות. עשרת הדברים הללו הם העיקרים שעליהם נכרתה ברית בינינו ובין הקב"ה בהר סיני ומשקפים את יסודות הזהות היהודית.