האירוע המרכזי של פרשת יתרו הוא התגלות ה לעם ישראל, שיצר וודאות בתופעת הנבואה בכל העם. מאז ידע עם ישראל שה מדבר עם בני אדם ומודיע להם את רצונו. במעמד זה גם התבררה הוודאות בנבואת משה, ומכוחה - בנבואת שאר הנביאים.
ההפטרה מתארת את התגלות ה לנביא ישעיהו.
בשני האירועים יש מרכיב של תכנים המועברים לעם באמצעות הנבואה, ויש מרכיב של תופעות הנלוות להתגלות הנבואית, המחזקות את התכנים (מראות,קולות, התרחשויות).
ההפטרה בהקשרה התנ"כי
ישעיהו הנביא פעל במשך עשרות שנים, מימי עוזיהו ועד ימי חזקיהו, במחצית השנייה של ימי בית ראשון. ארם, שהייתה הממלכה החזקה באזור, נמצאה בתהליך של החלשות, ובאופק עולה המעצמה האשורית. עוזיהו מלך יהודה, שבימיו החל ישעיהו את נבואתו, מלך 52 שנה. הוא החזיר את מלכות יהודה לאחד משיאיה, והשפע שהיה בה הפך להיות איום על שלמותה המוסרית והרוחנית (חברת שפע). עוזיהו, שגבה לבו בהצלחותיו, נכנס למקדש להקטיר קטורת ונענש בצרעת. את סוף ימיו הוא בלה מחוץ לבית המלוכה. רעידת אדמה קשה פקדה את מלכותו והדיה נזכרים אף בנבואת זכריה, בראשית ימי הבית השני. אירועים אלה, של סוף ימי עוזיהו, הם התשתית לנבואת ההפטרה "בשנת מות המלך עוזיהו".
מצב בהפטרה: השליחות הנבואית
במציאות מורכבת זו עשה ישעיהו את צעדיו הראשונים כנביא. על קריאת ה: "את מי אשלח ומי ילך לנו?" השיב ישעיהו: "הנני שלחני". כמי שגם אביו היה נביא וכאחד ממשפחת מלכות דוד (על פי חז"ל) הוא חש קרוב אל השליחות הנבואית ואל אחד מיעדיה המרכזיים - בית המלוכה. עם מינויו לנביא מבהיר לו ה שהשליחות הנבואית תהיה קשה. העם לא ישתף פעולה והתוצאות הצפויות מתהליך זה יהיו קשות: חורבן וגלות. עם זאת, השבר לא יהיה מוחלט - תהיה שארית לעם שתהווה בסיס לתיקון ולגאולה.
תפקידו של הנביא להתמיד בהשמעת דבר ה למרות אדישות העם. זה תפקידו המחנך: בסופו של דבר, דבר ה, דברי אמת מוצקים, יעשו את שלהם. יפתחו הלבבות "ושב ורפא לו".
דוד נתיב מרצה לתנ"ך במכללת הרצוג- גוש עציון