וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם לֵאמֹר הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם הִוא בָּנִים לְנָחוֹר אָחִיךָ ... וּבְתוּאֵל יָלַד אֶת רִבְקָה שְׁמֹנָה אֵלֶּה יָלְדָה מִלְכָּה לְנָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם:
וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה: וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ:
המדרש מסביר את טעם סמיכות הפרשיות: "ויהיו חיי שרה. למה נסמכה פרשת זו למעלה שנאמר הנה ילדה מלכה, זה שאמר החכם וזרח השמש ובא השמש (קהלת א ה), שזרחה שמשה של רבקה קודם מיתת שרה אמנו".
ובכן, מסמיכות הפרשיות אנו למדים גם את הקשר בין שני העניינים העיקריים שבפרשתנו, שהם קבורת שרה ונישואיו של יצחק. אחד הצדדים של קשר זה מתבטא בפסוק של הבטחת ד לאברהם: "לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת" שאברהם אבינו מזכירו כאחד היסודות של שליחותו של אליעזר.
גם בפרשה הקודמת מוזכר טעם הסמיכות של "וַיָּגָר אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים יָמִים רַבִּים" ומה שבא אחריו. הרשב"ם שהוא אחד מהמפרשים המובהקים של פשוטו של מקרא מסביר שכעס הקב"ה על אברהם בגלל ההסכם שחתם עם אבימלך שאמר לו "הנה ארצי לפניך" ואברהם לא הגיב ולא ערער. אמר הקב"ה לאברהם: "לא נתתי לך את הארץ אלא בשביל יצחק. אם הנך מוותר על הארץ, החזר לי את הבן", היינו "וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם".
פרשתנו מתארת את מסקנותיו של אברהם כתוצאה מהניסיון, היינו ההשתדלות לרכוש את ארץ ישראל כדי שתהיה לנו אחיזה בה מחד וההשתדלות להבטיח את המשך תולדותיו על ידי נישואי יצחק עם בת זוגו שזה עתה נודע לו על לידתה.
מערת המכפלה שבחברון היא החוליה הראשונה בירושת הארץ. לעומת זאת, ההסכמים של אברהם ואחריו של יצחק עם מלכי פלשת גורמים לכך שאותה ארץ נותרה בין אלו שיהושע לא הצליח לכבשן כמפורט בספר יהושע בתחילת פרק יג.
דבר העקדה גם לימד את אברהם לקח חשוב לגבי יצחק, דהיינו הקשר המיוחד של יצחק לארץ ישראל שאסור לו לצאת ממנה מחוץ לתחום. כמו שאין מוציאים את העולה מחוץ לתחום בית המקדש. יצחק אבינו נולד איפה בארץ ישראל ומת בארץ ישראל ומעולם לא יצא מגבולות ארץ ישראל. כשיהיה רעב בארץ בזמנו של יצחק וידמה לו שעליו ללכת בעקבות אביו לרדת מצרימה, הקב"ה יעצור אותו ויאמר לו שאת גרותו עליו לקיימה בתוך הארץ: "גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ:"
יסוד הגלות אינו קיים בזהותו של יצחק אבינו וזאת אומרת שהוא באופן מיוחד יסוד גאולתם של ישראל הבא לידי ביטוי בשופר הגדול של הגאולה - תקע בשופר גדול לחירותנו, השופר של היובל, שבו שב כל אדם לאחוזתו, וישראל לארצו בתשובה שלמה אל ארץ שלמה.
ודווקא מפרשתנו מתגלה אחד ההסברים על חיוניות קשרנו עם "הארץ הזאת". כשאברהם שולח את אליעזר לקחת אשה לבנו ליצחק, הוא משביע אותו "בּד אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ:" כשהעבד מעלה חשש שמא לא תרצה האשה לבוא לארץ ישראל, האם חשיבות הזיווג תעלה על ישיבת הארץ? "וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעֶבֶד אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת בִּנְךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָצָאתָ מִשָּׁם:" והתשובה ברורה: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה:" כל ההתקדמות שהשיג אברהם עלולה ללכת לאיבוד. אין חוזרים אחורנית. אין נסיגה שתפרק את אשר נבנה עד עתה. והסיבה מפורשת בלשון של תפילה: "ד אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם:" אם כן, כשהיה אברהם עדיין באור כשדים, היה ד רק אלוהי השמים. מאז שאברהם נמצא בארץ ישראל, נקרא ד "אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ".
ארץ ישראל היא כסא ד בעולם שדרכה מתגלה שמו. ויד על כס י-ה - אין הכסא שלם ואין השם שלם, שלמות השם תלויה בשלמות הכסא, כל עוד לא נמחה זכר עמלק מתחת השמים, וידוע שעיקר השתדלותו של עמלק הוא למנוע את ישראל מלהיכנס לארצם, כי אין גילוי שכינה אלא בארץ ישראל כשישראל יושבים על אדמתם. ואז יתקיים "וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ד אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ד מִירוּשָׁלִָם:"