התנהגותו המפלה של יעקב עם בניו מעוררת תמיהות רבות. משוא פנים, העדפת בן אחד על פני אחיו מתכונים בטוחים לשנאה ולפילוג. יעקב במעשיו פוער תהום של שנאה עמוקה עד כדי נסיון רצח.
האדם הוא תבנית נוף תולדות חייו
שנות ילדותו ובגרותו של יעקב היו לצדו של אח רשע. בעוד יעקב יושב באוהלה של תורה וממשיך מסורת אבות , מוצג אחיו עשיו, איש הציד, כהיפוכו של יעקב. יעקב הנער אינו זוכה למילה טובה מצד האב, להכרה, לאישור ולהערכה. במקום הוקרה עליו להשיג את ברכת אביו בעורמה ובמרמה.
כעת, כשהוא בתפקיד האב ולו בן הניכר במעלתו על פני אחיו עומד יעקב באותה סיטואציה שבה עמד אביו. בבנו יוסף משתקפת דמותו שלו כנער. האם יגרום לבנו את מה שגרם לו אביו? האם יחסוך מבנו את מה שחסכו ממנו? יעקב במעשיו מבקש לעורך תיקון, ומעניק ליוסף את לכל מה שנחסך ממנו - הכרה בו ובמעלתו כבן נבחר.
את התנהגותו השוויונית של יצחק כלפי שני בניו ניתן להסביר על רקע אירוע טראומתי שחווה כילד. ישמעאל אחיו הופקר, נעזב והוקרב למען הצלחת חינוכו שלו. העדפת יצחק על-ידי הוריו הביאה להרחקתו ולנטישתו של אחיו וגרמה לקרע בלתי ניתן לגישור.
יצחק, כאבא, רואה בבנו עשיו את השתקפות אחיו ישמעאל. התיקון אותו מבקש לעשות יצחק מתבטא ברצון לעשות הכול בכדי שעשיו ימשיך להיות חלק מהמשפחה, ויזכה לתמיכה ותחושת שייכות ללא כל קשר למעשיו.
גם בבית אברהם נכרת השפעתה של חווית ילדות על עמדה חינוכית. על בקשתה של שרה "גרש האמה הזאת ואת בנה..." מגיב אברהם במורת רוח כפי שמעידה התורה "וירע הדבר מאוד בעיני אברהם".ואינו מבצע את הגרוש עד להתערבותו המפורשת של הקב"ה.
אברהם, בניגוד לשרה, יודע את טעמה המר של ההליכה מבית אבא, הליכה שלא על מנת לשוב:"ויאמר ה אל אברם: לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך...", ואינו שש להעמיד את בנו במצב דומה.
מסתבר שאורחות חיים, דעות ועמדות, מתבררות על רקע נוף ילדות וניסיון חיים.
הרב בן בסן יוסף הוא ראש האולפנית והמדרשה בר אילן נתניה.