יוסף הצדיק הוא מורה הדרך לכל אלה הניצבים בפני ניסיון קשה. נער בן שבע עשרה, רחוק מבית אביו, לאחר שנבגד על ידי אחיו ונמכר, משמש כמשרת בבית אדוניו ומצוי תחת לחץ עצום – אשת אדוניו מבקשת ממנו לחטוא עימה יחד, והוא יודע את משמעות הסירוב. אף על פי כן הוא מותיר את כותנתו בידיה ולא נופל לתהום. במעשהו זה לא זו בלבד שזכה לבדו בתואר "הצדיק" – עוד הורה הוא דרך לדורות: אין מציאות בה לא ניתן לעמוד בניסיון, על אף העובדה שקשה מאוד לעשות זאת.
יוסף הצדיק הוא מורה דרך למי שעומד תחת לחץ פנימי לשחרר מחרצובות לשונו את ההערה הפוגעת והמעליבה ומלבינה פנים, והוא עומד בניסיון ומעדיף ליפול לכבשן האש ולא להלבין פנים; יוסף הצדיק הוא מורה דרך לבני הנעורים המתכנסים בליל שבת בביתו של אחד מהם שהוריו נסעו לשבת, ועומדים בפני הפיתוי לפרוק עול ולא לשמור את דרך ד', ודמות דיוקן בית הוריהם עומד לפניהם, והם נמנעים מלחלל את השבת ועומדים בניסיון; יוסף הצדיק מורה דרך לרעבים הסובבים ברחובה של עיר ותרים אחר מקום לאכול, ואינם נופלים בפיתוי לאכול במקום שהכשרו לא קיים או שהוא מפוקפק, כי אם בורחים מפני הסכנה ונותרים רעבים עד שימצאו מקום כשר כראוי; יוסף הצדיק הוא מורה דרך לעומדים ולעומדות בפיתוי הקשה להתלבש שלא בצניעות ולחשוף את מראה גופם לעין כל, והם עומדים בחום הקיץ מחד גיסא ובקור העז מאידך גיסא, ונאמנים לאמונתם; יוסף הצדיק מהווה מורה דרך לאלה השומעים את זעקת האחר, ועומדים בפיתוי להתכנס לתוך עצמם ולאטום את אוזנם, ואין הם עושים כן, כי אם פותחים את לבבם ואת כיסם, ומעניקם מזמנם וממונם למי שזקוק לכך; יוסף הצדיק הוא מורה הדרך למי שנקרע בין לצפות בטלוויזיה או לגלוש באינטרנט ובין ללכת לשיעור או ללמוד עם ילדיו, והוא נזכר בדמות הראויה של אדם מישראל ומכריע כי לעולם יקדם הלימוד לכל דבר אחר; יוסף הצדיק הוא מורה דרך לכל מי שאינו נכנע למציאות.
חלק בלתי נפרד מתרבותנו מבקש להרגיל את האדם שלא להיכנס למלחמה עם עצמו. אידיאולוגיה זו מבוססת בראש ובראשונה על השתלטות התפיסה שחלק ניכר מן האדם תלוי בעניינים שאינם תוצאה של בחירתו – גנים, תנאים סביבתיים, לקויי למידה, יחס הורים ועוד עניינים רבים אחרים. לכך מתווספת גם התפיסה הפסיכולוגית ההולכת וכובשת לה מקום עוד ועוד, הטוענת שעל האדם לקבל את עצמו, ואל לו להעיר ולעורר אהבה שלא חפצה בו. שילוב שני אלה הוא בעייתי ביותר, בשל הסרת האחריות מכתפיו ומלבו של האדם. אמנם, שקר אין לו רגליים, ותפיסות אלו לא היו יכולות להתקיים אם לא היו בהן נקודות של אמת. אמת הדבר שיש השפעה חיצונית רבה על האדם, ואמת הדבר שטוב יהיה אם אדם יגביל את הלחץ הפנימי בו הוא לוחץ את עצמו. ברם, נקודות אמת אלו אסור להן לטשטש את תפיסת היסוד אותה למדנו מיוסף הצדיק.
תפיסה זו מלמדת כי יש ביכולת האדם לעמוד בניסיון, ואין הוא יכול לתלות את נפילותיו בתנאים הסביבתיים, כי אם עליו לחרות על לוח לבו את אמיתות היסוד מהן הוא יונק. חירותו של האדם מלמדת כי ביכולתו לעמוד בכל מצב ובכל תנאי, ואף אם הדבר קשה מאוד לעיתים, יש לו דיוקנות שהוא יכול לתלות על לוח ליבו, ובעזרתם להתמודד עם המציאות. בצלם אלוקים ברא הקב"ה את האדם, ונתן לו את היכולת להבחין בין רע לטוב, ולעמוד בכל ניסיון שבא עליו.