"[וַיֹּאמֶר לוֹ יוֹסֵף... כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ וְעָשִׂיתָ נָּא עִמָּדִי חָסֶד וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַבַּיִת הַזֶּה.] כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי" (בראשית מ, יב-טו) - אמר ר אחא: מכאן שנגנב שתי פעמים. בראשית רבה פ"ח, ה.
דרשה קצרה זו החבויה בסופה של פרשתנו, עשויה להאיר באור שונה לחלוטין את מהלך הפרשה כולה. בניגוד לעמדה החז"לית המקובלת לפיה יוסף נגנב פעם אחת על ידי האחים ונמכר על ידם לישמעאלים, ניתן לראות בדרשתנו פתח להבנה אחרת של הסיפור, הבנה שנראת תואמת יותר את פשט הפסוקים.
הרשב"ם בראש פירושו לפרק ל"ז העוסק במכירת יוסף, כתב הקדמה ארוכה העוסקת בחשיבות האבחנה בין הפשט לדרש. הרשב"ם ציין כי למרות שמבחינה הלכתית, ואולי גם מחשבתית, עלינו ללכת אחר דרשות חז"ל, אל לנו לסטות במהלך פרשנות המקרא מפשוטו של מקרא.
כנכדו של רש"י, מספר הרשב"ם כי "גם רבנו שלמה אבי אמי, מאיר עיני גולה שפירש תורה נביאים וכתובים נתן לב לפרש פשוטו של מקרא. ואף אני שמואל בן ר מאיר חתנו זצ"ל נתווכחתי עמו ולפניו, והודה לי שאילו היה לו פנאי היה צריך לעשות פרושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום" (רשב"ם על בראשית ל"ז, ב).
עדות היסטורית מדהימה זו, לפיה רש"י הודה לנכדו שחלק מפרושיו צריכים עדכון, מופיעה בראש פרושו של הרשב"ם למכירת יוסף. אמנם הרשב"ם לא גִלה בצורה מפורשת על אילו פירושים התווכח עם סבו, ובאילו מהם הודה לו, אך רבים ראו בהבאת עדות זו דווקא בראש פרק ל"ז, ראיה לכך שלרש"י היתה מחשבה שניה באשר לבחירת המדרשים שעל פיהם פרש את מכירת יוסף.
עיקר המחלוקת בין פרושו של רש"י לפרושו של הרשב"ם נעוצה בשאלה בה פתחנו, והיא האם האחים הם שמכרו את יוסף, או שמא יוסף נגנב (בפעם השניה) מתחת לאפם. בכדי להבין את המחלוקת נעיין בפסוקים המתארים את הוצאתו של יוסף מן הבור: "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ. לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו. וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף" (בראשית ל"ז, כו-כח).
מקריאת פסוקים אלה, אין כל ספק כי האחים רצו למכור את יוסף לפי עצתו של יהודה. אך האם הצליחו לממש את כוונתם? התשובה לשאלה זו תלויה בהכרעה הפרשנית מיהו הנושא של הפעלים "וַיִּמְשְׁכוּ" "וַיַּעֲלוּ" ו"וַיִּמְכְּרוּ" המוזכרים בפסוק שלאחר מכן. לפי פרושו של רש"י, שכאמור נסמך על התפיסה הרווחת בחז"ל לפיה האחים הם שמכרו את יוסף, יש לראות במילים "וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים", הערת שולית שבאה ללמד על עניין אחר, ואילו האחים הם שמשכו והעלו את יוסף מן הבור ומכרוהו לישמעאלים.
מלבד הקטיעה בין רעיון מכירת יוסף למימושו על ידי הופעת הסוחרים המדיינים, רש"י נאלץ גם להתמודד עם תדהמתו של ראובן בשובו אל הבור: "וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר וְהִנֵּה אֵין יוֹסֵף בַּבּוֹר וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו. וַיָּשָׁב אֶל אֶחָיו וַיֹּאמַר הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא" (פס כט-ל). אם האחים הם שמכרו את יוסף, מדוע נדהם הבכור שבהם מכך שיוסף לא בבור - האם לא ראה את אחיו המושכים ומוכרים אותו לישמעאלים?
על מנת ליישב קושיה זו, משלים רש"י בעקבות חז"ל את הסיפור המקראי על ידי העלאת שתי אפשרויות היכן היה ראובן בעת מכירת יוסף: "ובמכירתו לא היה שם, שהגיע יומו לילך ולשמש את אביו. דבר אחר: עסוק היה בשקו ובתעניתו על שבלבל יצועי אביו".
לעומת זאת, לפי שיטתו של הרשב"ם ראובן נדהם מאחר והוא היה האח שנשלח בידי האחים על מנת להוציא את יוסף מן הבור למוכרו (ואולי ראובן מצד עצמו דווקא התכוון להצילו...) אלא שהסוחרים המדיינים הקדימוהו וגנבו את יוסף מתחת לאפם של האחים, וכדברי הרשב"ם: "בתוך שהיו יושבים לאכול לחם ורחוקים היו קצת מן הבור לבלתי אכול על הדם, וממתינים היו לישמעאלים שראו, וקודם שבאו הישמעאלים עברו אנשים מדיינים אחרים דרך שם, וראוהו בבור ומשכוהו ומכרוהו המדיינים לישמעאלים, ויש לומר שהאחים לא ידעו...".
המהרז"ו על בר"ר פ"ד, ו, סובר כי התפיסה לפיה יוסף נגנב על ידי הסוחרים המדיינים איננה חידושו של הרשב"ם, אלא היא קריאתו הפשוטה של ר אחא, שפרש את דברי יוסף "כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי" כעדות לכך שיוסף הבין שנגנב פעם אחת על ידי אחיו, ופעם שניה על ידי המדיינים. לפי פרשנות זו, הרי שלפנינו מחלוקת עתיקת יומין, שיש לה השפעות רבות על הבנת המשך סיפור יוסף והאחים - כפי שנבאר בע"ה בשבועות הבאים.
עם זאת, כבר כעת יש להעיר כי דווקא לפי שיטת ר אחא שיוסף עצמו היה מודע לכך שהוא נגנב על ידי המדיינים, עולה השאלה מדוע כאשר התגלה יוסף לאחיו אמר: "אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה" (בראשית מ, ד). תשובתו של הרשב"ם לשאלה זו היא שיוסף דן את אחיו כמי שמכרו אותו למצרים, מפני שבעקיפין "הגרמת מעשיהם סייעה במכירתו".
בעיונינו בשבוע שעבר, עמדנו על כך שחז"ל סברו כי לעיתים כאשר הנבואה מעוניינת להדגיש את משמעותם החמורה של מעשי האדם, היא דנה אותו ברותחין ו"מעלה עליו הכתוב" כאילו עשה מעשים חמורים בהרבה. לאור פרושו של הרשב"ם לדברי יוסף, ייתכן ויש לראות בצורה שונה את המחלוקת בין המדרשים באשר לשאלה מי מכר את יוסף. ניתן לטעון כי לפחות חלק מן הדרשות שתיארו את האחים כמוכריו של יוסף, הכירו בכך שמבחינת פשוטו של מקרא יוסף נגנב מתחת לאפם של האחים, אלא שחז"ל הלכו בדרכה של הנבואה, והיו מעוניינים לדון ברותחין את האחים שרצו למכור את יוסף. לפי תפיסה זו, חז"ל התייחסו במכוון לאחים כאל מי שמכרוהו, ללמדך כי אדם שהתכוון למכור את אחיו - ראוי להעלות עליו את הכתוב כאילו מכרו, אף אם את כספו לא קיבל...
איתן פינקלשטיין, הוא דוקטורנט לתנ"ך במכון הגבוה לתורה, אוניברסיטת בר-אילן.