בישיבה הקטנה היתה התרגשות גדולה. שלב הגמר בחידון בתלמוד הגיע. חודשים רבים התכוננו תלמידי הישיבה לחידון. הם שיננו מאות דפים של גמרא בעל פה. הם נבחנו עליהם בבקיאות ובעיון. המתח היה רב. באולם הישיבה ישבו מאות תלמידים ואבותיהם וחיכו בסקרנות. והנה הגיע השעה הגדולה. ראש הישיבה, הרב גוטפריד, נעמד על הבמה. כל הקהל עמד על רגליו. הרב גוטפריד אחז ברשימה היוקרתית של עשרת התלמידים המאושרים שעלו לשלב הגמר של החידון. מי יהיו התלמידים הללו? את המתח באולם היה ניתן לחתוך בסכין חדה. הרב גוטפריד ניגש אל המקרופון, פתח ואמר: "אנחנו מעריכים את כל התלמידים שנגשו לחידון. אנו יודעים כמה לילות וימים עשו כל התלמידים על מנת ללמוד ולשנן, והתורה שלמדו ושיודעים כל כך יפה, היא הפרס החשוב ביותר שניתן לזכות בו. ובכל זאת על מנת לעודד את הלימוד, "מתוך שלא לשמה בא לשמה" המשך החידון, נושא פרסים הוא. כל התלמידים שהשתתפו, זכו בתעודות הערכה. אולם התלמידים שיזכו בחידון, להם צפוי פרס גדול יותר. מצווה גוררת מצווה. שלושת הזוכים הראשונים יזכו בתלושי קניה של ספרי קודש בחנות הגדולה "כל בו יורה דעה" על מנת שיוכלו לקנות ספרי קודש וללמוד בהם, להמשיך להתעלות ולהגדיל תורה ולהאדירה..."
הקהל קם על רגליו ומחא כפיים. כעת נטל הרב גוטפריד את הרשימה, והעמיד אותה מול עיניו. שקט מתוח השתרר באולם. הרב גוטפריד לא מיהר. הוא עמד עם הרשימה ושתק. הקהל גם שתק.
"יוסף חיים חדד" במקום העשירי עם שמונים וחמש מתוך מאה נקודות...הקהל מחא כפיים, תלמידי הכיתה של התלמיד הזוכה הריעו, והוא עלה ותפס את מקומו על הבמה.
"דוד אייזן במקום התשיעי עם שמונים ושבע נקודות..."
"יהודה זלמנוביץ' במקום השמיני, שמונים ושמונה נקודות..."
"במקום השביעי שישי חמישי ורביעי זכריה שרעבי, משה בן חיים, שמשון ששון תשעים נקודות..." הקהל הגיב במחיאות כפיים סוערות והתלמידים הזוכים עלו והתיישבו במקומם על הבמה.
"במקום השלישי משה לוי תשעים ושתיים נקודות..."
"במקום השני איתמר מזרחי תשעים וחמש נקודות..." הקהל מחא כפיים בהתלהבות עד שהשתתק. הרב גוטפריד החזיק את הרשימה בידו בארשת של חשיבות. הקהל חיכה למוצא פיו, אולם הרב לא מיהר. לבסוף כשהשקט היה מוחלט עד נשמע זמזומם של המנורות באולם, פתח הרב: "ובמקום הראשון, עוד לא היה לנו כדבר הזה עד היום. התלמיד אברהם הכהן... מאה נקודות..."תרועה גדולה נשמעה מפי הקהל. אחר כך החל השלב הפומבי. רבנים עלו בזה אחר זה והפנו שאלות לתלמידים. השאלות הלכו ונעשו קשות. רובם זכרו היטב, אולם, היו כאלו שלא זכו במלא הנקודות. תשובותיהם לא היו מלאות.
לשלב האחרון עלו שמשון ששון, איתמר מזרחי, ואברהם הכהן. אברהם הכהן המשיך להפליא בתשובותיו. הוא ממש ידע את הכל בעל פה. הוא לא איבד אף לא נקודה אחת. הקהל הנדהם מחא לו כפיים בהתלהבות. תשובותיו היו מלאות, נאמרו בקול ברור, והוא הוסיף והרחיב מעבר למה שנשאל. והנה הגיע הרגע הגדול, שאלתו של רב העיר. רב העיר הגאון רבי שמעון בן אבו שואל תמיד את השאלה הזהה. התלמידים מקבלים דף, ובזמן של עשר דקות הם צריכים לכתוב את התשובה שלהם. הרב עלה ואמר: "מצאו לי עשרה מקומות שבהם הגמרא מעלה אפשרות של שינוי בלשון המשנה. עשר הדקות חלפו לאיטן ואברהם הכהן כותב וכותב ולא מפסיק לכתוב. לבסוף נלקחו הדפים והגיעו לידיו של רב העיר. רב העיר התבונן נדהם. אברהם הכהן העלה עשרים ושמונה מקומות כאלו...בכל המקומות הוא כתב במדוייק את השינוי, האם הוא נשאר למסקנה, ואם לא נשאר, מדוע נדחה. לאיש באולם לא היה ספק מי יזכה במקום הראשון. הרב בן אבו הראה את הדף לרב גוטפריד, וגם הוא נדהם. "איזה עילוי אנחנו מגדלים פה, לא ידענו". אמר. "זה נער שקט כל כך..." לבסוף קיבל אברהם הכהן את הפרס הראשון. תלושי קניה של ספרי קודש בסך אלפיים שקלים. הוא הכניס את המעטפה לכיסו, ומיד נלקח על ידי חבריו שהרכיבוהו על הכתפיים ורקדו...
למחרת בבקר עשה אברהם הכהן את דרכו מן הבית אל הישיבה. ליד הבית המתין לו אפרים הערמומי. הוא ליווה אותו בדרכו לישיבה ואמר לו בקול מתוק מדבש:
"כל הכבוד, איזו זכיה גדולה זכית אתמול אשריך וטוב לך...". אברהם הכהן שהיה נער צנוע ותמים לא אהב את דבריו. "אולי תעביר נושא"? ביקש ממנו בתחינה.
"הבאת כבוד לכיתה שלנו" הוסיף אפרים. "שמעתי שהרב בן אבו אמר לרב גוטפריד "הנה גדול הדור הבא..." אברהם הכהן לא יכול היה להמשיך לשמוע ואמר לאפרים:
"אם יש לך משהו חשוב תאמר לי. ואם אתה ממשיך עם השטויות הללו אני סותם את האוזניים ובורח..."
- "האמת היא שאני רציתי לבקש ממך לעשות לי טובה...
- "והיא..."
- "אומר לך, בתנאי שלא תגלה לאף אחד" אמר אפרים בלחש, והעמיד פנים מבויישות.
- "אני מבטיח שלא אגלה". ענה אברהם.
- "המצב הכלכלי בבית שלי לא כל כך טוב, ולהורים שלי אין כסף לקנות לי משחקים..."
- "במה אוכל לעזור לך"?
- "ראיתי שזכית בתלושים של קניית ספרים. אולי תיתן לי מחצית מן התלושים"?
אברהם היסס לרגע. הוא חשב לעצמו. "יש לי אלפיים שקלים לקנות בהם ספרים. מה אעשה בכל כך הרבה? איזה ספרים אפשר לקנות שאין לי? אני לא זקוק לכל כך הרבה".
- "אתה יודע מה? אני אתן לך תלושים בחמש מאות שקלים, וזה יהיה גם מעשר כספים, ואת
השאר אשמור לעצמי".
- "יעבדוך עמים, כל הכבוד לך, אני ממש מודה לך".
התלושים היו עדיין בתיק של אברהם. הוא הוציא את המעטפה, ונתן לאפרים חמישה תלושים בשווי מאה שקלים כל אחד.
אפרים ברח מן הישיבה הקטנה אחרי הצהריים. הוא הלך לפיתחה של חנות הספרים "כל בו יורה דעה" והמתין. לפתע ראה אב ובנו שנראה בגיל בר - מצווה מתקרבים לחנות הספרים.
אפרים מכר להם את התלושים שברשותו בארבע מאות וחמישים שקלים, ושני הצדדים יצאו מרוצים. אחר כך הלך אפרים למרכז העיר לחנות של תוכנות מחשב. הוא קנה תוכנות של משחקי מלחמה, ומרוצי מכוניות שרצות במסלולים מסוכנים. אחר כך חזר הביתה שמח וטוב לב.
בביתו של אברהם היתה בינתיים מריבה גדולה.
אמו פתחה את התיק שלו בערב, על מנת לשמור אצלה את התלושים, ופתחה את המעטפה. לתדהמתה היא גילתה שחסרים תלושים בשווי חמש מאות שקלים.
- "לאן נעלמו רבע מן התלושים"? שאלה אמא את אברהם. אברהם לא ידע לשקר.
- "ילד מן הכיתה שלי אמר לי שלהוריו אין מספיק כסף לקנות לו משחקים אז רחמתי עליו ונתתי
לו".
- "מי הילד הזה"? שאלה אימו של אברהם?
- "הבטחתי לו שלא אגלה לאף אחד".
בינתיים הגיע אביו, ואמו סיפרה לו את הסיפור. אביו, שנחשב לתלמיד חכם פסק מיד:
- "מותר לך לגלות למי נתת את התלושים. יש כאן חשד למעשה הונאה ואולי גניבה".
- "נתתי לאפרים", ענה אברהם ודמעות בעיניו. "הוא ביקש כל כך יפה, ואמר שלהורים שלו אין
כסף לקנות לו משחקים".
- "לאפרים"? הזדעזעה האם. "לילד המופקר הזה? ההורים שלו הם מן העשירים הגדולים יותר
שיש בשכונה. אביו סוחר יהלומים גדול, שבחלק גדול מן השנה נמצא בחוץ לארץ לרגל עסקיו.
אמו היא סוכנת ביטוח מפורסמת בחברה גדולה. הבעיה היא שההורים נמצאים רוב היום מחוץ
לבית, והבן מוזנח ולא מחונך. אני מתארת לעצמי שהוא מכר את התלושים שלך, וקנה בהם
משחקים שהוריו אסרו עליו לקנות, ולא נתנו לו כסף בשביל לקנות אותם..."
- "אני ממש מזועזע" הוסיף אבא. "הרי הרב גוטפריד אמר במפורש, שהפרסים שאתם מקבלים על
החידון, יש בהם בעיה. צריך ללמוד שלא על מנת לקבל פרס, ולכן התירו רק על מנת לעודד
לימוד תורה. לכן הם הקפידו לתת תלושי קניה לספרי קודש ולא פרסים אחרים. ואתה לקחת
כסף שהיה מיועד לקנות ספרים ולהגביר את לימוד התורה שלך, ואתה נתת אותו בשביל
משחקים? זו מעילה בכסף שניתן לך!!! זה כמו לקחת שור שהוקדש לקורבן לד', ולמכור אותו
לתיאטרון למלחמת שוורים".
אברהם פרץ בבכי גדול. הוא נשען על אביו ובכה לתוך החליפה שלו. אביו ליטף אותו ואמר:
"אני יודע שעשית את זה מתוך תמימות וטוב לב. לכן לא אעניש אותך. את העונש כבר קיבלת. יהיו לך חמש מאות שקלים פחות לקנית ספרי קודש. חלק מן הספרים שתיכננתי לקנות לך, לצערי, לא אוכל..."
- "צריך להודיע לרב גוטפריד על הדבר הזה. הילד הזה אפרים, צריך טיפול" אמרה האם ועשתה.
הרב גוטפריד צילצל להוריו של אפרים וסיפר להם את הסיפור. הוריו החרימו לו את המשחקים שקנה בכספו של חברו. והחליטו מעתה להקדיש יותר תשומת לב לחינוכו של בנם.
את אברהם לקח הרב גוטפריד לשיחה בארבע עיניים.
"היה אברהם יותר מפורסם ממך, שהיה צדיק גדול, ונכשל בדבר דומה למה שאתה נכשלת. אתה יודע למה אני מתכוון"?
"לאברהם אבינו" ענה אברהם. "הוא קיבל את ארץ ישראל מהקב"ה בשביל זרעו, וכרת ברית עם אבימלך מלך פלישתים לדורות הבאים, והתחייב בזה לא לגרש את הפלישתים מן הארץ".
"יפה" אמר הרב. "הדבר הזה שאברהם עשה מתוך נדיבות לב ורצון לשלום וקירוב לבבות היה חמור ביותר. הקב"ה נתן לזרעו של אברהם את ארץ ישראל כולה. הארץ לא ניתנה לזרעו של אברהם על מנת שיהיה לו היכן לגור. הארץ ניתנה לאברהם בשביל שיקים בה עם שיהיה דוגמא מוסרית לכל העולם. זו הארץ שבה בחר ד' להתגלות דרכה אל העולם. ירושת הארץ היא חובה. לא זכות. מן הארץ הזאת צריך לצאת המסר האלוקי האמיתי לעולם. לכן אסור מן התורה שיהיה בארץ הזאת שום פסל או מקדש של עבודה זרה. אין מצווה בתורה לנפץ את האלילים שבחוץ לארץ. אולם בארץ ישראל אסור לשום עבודה זרה להיות. רק לעם ישראל יש זכות וחובה להיות בארץ הזאת. כי בארצו של הקב"ה המוסר והצדק והיושר צריכים לשלוט. והנה הולך אברהם ועושה בארץ כבתוך שלו, וחותם חוזה עם מלך פלישתים שיתיר לו להתגורר פה על חשבון זרעו. וכי זו הארץ שלך שאתה מנדב קרקע למלך עזה על חשבון בניך? ולמי? לפלישתים. עם פרוץ בעבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות. עם שאי אפשר להכנס לתחומו עם אשה יפה. או שיאמר שהיא אחותו, ויקחו אותה בשלום. או שיודה שזו אשתו ואז יהרגו אותו ויקחו אותה. לעם כזה אפשר לתת חלק בארץ? הרשב"ם מפרש שעקידת יצחק היתה עונש לאברהם אבינו. אתה נותן מקום בארץ לעם זר, על חשבון הדורות הבאים שלך? בא נראה אם בכלל יהיו לך דורות אחריך. לך תעקוד את בנך יחידך על אחד ההרים...וזו לא היתה הצרה היחידה. הפלישתים כמובן הפרו את ההסכם באופן בוטה. הם התחיבו שלא לגזול את ישראל ולא להציק להם, והם נלחמו בישראל, שלטו בהם, ורצחו בהם. בגלל הברית של אברהם עם הפלישתים, נדחה בניין בית המקדש בשבעה דורות!!! זה היה חטאו של אברהם. הוא לקח ארץ שמיועדת למטרה קדושה, ונתן חלק ממנה לטובת מטרה הפוכה מן המטרה הקדושה שלשמה נתנה לו. זו ממש מעילה בקודש ובמטרה הקדושה.
- "וכיצד העקידה כיפרה על החטא הזה"? שאל אברהם.
- "המוכנות של אברהם להקריב את היקר לו מכל למען רצון ד', הוכיחה שאברהם נאמן בנאמנות מוחלטת לרצון ד', והברית עם אבימלך היתה רק חולשה וטעות.