הכנסת אורחים ממידותיו של אברהם

בתחילת פרשתנו מתגלה אברהם אבינו בשיא גדולתו. לאחר שמל את עצמו ואת בני ביתו, זוכה אברהם לביקור חולים מאת הקב"ה בעצמו וכפי שמביא רש"י את המדרש: "ובא הקב"ה ושאל בשלומו". בזמן התגלות ה' אל אברהם מופיעים שלושה אנשים. אברהם רואה אותם, ובבת-אחת מפסיק את מפגשו עם הקב"ה ורץ לקראתם.
חז"ל אמרו על כך: "גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת בפני השכינה". במעשה זה אברהם מראה עד כמה מרכזיים וחשובים יסודות הכנסת אורחים בהשקפתו הרוחנית ובתפיסתו את תפקידו.
לוט, הוא תלמיד נאמן לדרכו של אברהם. יושב הוא בשער העיר, וכאשר רואה אורחים, נרתם להכניסם לביתו: "וירא לוט ויקם לקראתם", ודואג לכל מחסורם- אוכל, לינה וביטחון אישי.
אולם, אינה דומה הכנסת אורחים של אברהם לזו של לוט.
אצל אברהם נאמר: "וירוץ לקראתם" וכן "וימהר אברהם", "מהרי שלוש סאים". אברהם אינו מכין את הסעודה לבדו, שותפים עמו שרי והנער. מהפסוקים עולה תיאור של זריזות ושיתוף-פעולה, לעומת הפסוקים אצל לוט: "ויקם לקראתם" וכן "ויעש להם סעודה" – הוא בעצמו וללא זריזות מיוחדת.
לוט, תלמידו של אברהם, אך שונה ממנו. אברהם ניגש לעשיית הכנסת האורחים מתוך מגמה של בשורה חדשה לעולם. הוא ובני משפחתו בחרו להפיץ את שם שמים ברבים. המניע של אברהם הינו בהבנה כי כל מה שיש בידו, הכל מאת ה' ועליו לחלוק בו עם זולתו, הן במישור הגשמי והן במישור הרוחני. לוט, שגדל בביתו של אברהם, התוודע להרגשה הטובה בעשייה של הכנסת אורחים, הוא התרגל לחוויה הנעימה המלווה גמילות חסד לאחרים, אולם לא מטעמו של אברהם הוא פועל, כי אם מצורך אישי להרגיש טוב, מסופק.
נימוק תשובתו של לוט לאנשי סדום כאשר הם מבקשים ממנו להוציא את האנשים אליהם "כי על כן באו בצל קורתי"- את בנותיו מוכן הוא למסור להם, אבל לא את האורחים. וכבר נאמר במדרש, בנוהג שבעולם, אדם מוסר עצמו על בנותיו ואשתו, והורג או נהרג, וזה- מוסר בנותיו להתעלל בהן.
לוט, זקוק להכנסת אורחים לכבודו ולצורך עצמו על-מנת שיוכל להרגיש טוב בסדום, ולהרגיש שהוא שונה מאנשי העיר ההיא. אין בו מוסר. המניע שלו להכנסת אורחים הוא לא הרצון לעשות טוב לאחרים, כי אם להרגיש טוב בעצמו. מתוך כך מגיע לוט לעיוות מוסרי בסיסי. לוט העמיד עצמו במרכז ההוויה שלו, בעוד אברהם מעמיד את אלוקיו במרכז.
אברהם יכול ללמד אחרים מהו סודה של נתינה וקבלה, משום שהעמיד את אלוקיו במרכז חייו, ולעומתו לוט, שהעמיד את עצמו במרכז, אינו יכול להעביר את תחושתו האישית לאחרים, שהרי כל אחד הוא אינדווידואל השונה מחברו. מכאן נובע ההבדל מדוע אצל אברהם כולם היו שותפים המעשה הכנסת האורחים, בעוד לוט פעל בעניין לבדו.