לפרשיית פרה אדומה מבנה לכאורה מוזר. דרכו של מקרא היא לתאר בתחילה בעיה או מאורע הדורש טיפול ולאחר מכן את הפתרון המוצע. בהתאם לכך, היה נראה שתחילה היה על התורה לתאר את המקרה של טומאת מת והיטמאותם של הנוגעים בו, ורק לאחר מכן להציע את פתרונו - הכנת אפר הפרה והזאתו על המבקש להיטהר. אך עיון בפרשה מגלה שהסדר הוא הפוך: בתחילה התורה מתארת את הליך עשיית אפר הפרה על פרטיו השונים - "ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה על ונתתם אותה אל אלעזר הכהן וכו' - ורק לאחר מכן היא מתארת מתי יש להשתמש בה וכיצד - "הנגע במת לכל נפש אדם וטמא שבעת ימים הוא יתחטא בו וכו'"! מה ההיגיון שבדבר?
מכאן נלמד כי קיים ערך להכנת אפר הפרה גם ללא השימוש הפונקציונאלי שלו. לאמר: לפני שנוצרת בעיה של טמא מת, יש חשיבות שיהיה קיים אפר של פרה אדומה שיינתן למשמרת באוהל מועד - "והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה חטאת הוא". ואכן, משנת פרה (ג, ה) מלמדת כי אפר הפרה שהכין משה היה נתון למשמרת בכל ימי בית ראשון, עד שהגיע עזרא והכין את אפר הפרה האדומה השני בהיסטוריה. לאמר: לא הכינו את האפר רק מתי שהיה צריך אלא הוא שכן דרך קבע במקדש.
תיקון לעגל
אך מה ערך יש בשמירה האפר? מדרש חז"ל מגלה את שורש הדבר: "ומה צוה הקב"ה להביא פרה אדומה? לכפר על מעשה העגל. משל לולד שטינף לחצר המלך, אמר המלך תבוא אם זה הולד ותקנח צואת בנה, כך אמר הקב"ה תבוא פרה ותכפר על מעשה העגל".
אין להקל ראש בהשוואה זו של חז"ל בין פרה אדומה ובין חטא העגל. קיימים קווי דמיון מובהקים בין הפרשיות, מלבד היות שניהם קשורים במין הבקר. כמו העגל שהיה עשוי מזהב אדמומי, כן הפרה היתה אדומה; כמו העגל שנשרף ונטחן, כן הפרה נשרפת עד לאפר; וכמו שאפר העגל ניתן במים כן אפר הפרה ניתן במים. נמצא אפוא שאכן תהליך עשיית הפרה האדומה מהווה את תיקונו של חטא העגל, ומכאן חשיבותו להימצאותו במשכן, מעבר לשימוש שנעשה בו לטהרת מתים (והוסף לכך את דעת המפרשים שעצם המשכן נועד לכפר על מעשה העגל, וישתלבו הדברים היטב).
שיבה אל החיים
בדרך זו ניתן לבאר עוד קושייה גדולה העולה בפרשיית פרה. יושם לב שבניגוד לעבודות השונות בקרבנות שניתנו לאהרון, הממונה על עשיית הפרה האדומה היה אלעזר, "ונתתם אותה אלא אלעזר הכהן". מדוע אין אהרון שותף למעשה הפרה, והלא תחתיו עברו רוב ככל הקרבנות? התשובה היא שייתכן וחלקו בחטא בעגל גרם לכך. אין קטגור נעשה סנגור, ועל כן לא יכול מי שהוביל את העם בחטא העגל לעסוק בכפרתו. את זאת יוכל לעשות רק בנו הגדול, זה שנותר לו לאחר מות בניו- נדב ואביהוא - שגם מיתתם קשורה לחטא העגל (ראה רש"י לדברים ט, כ).
ועל דרך הדרש ניתן להוסיף: חז"ל מבארים שבמעמד הר סיני ונתינת לוחות ראשונים הגיע עם ישראל לרמה של 'חירות ממלאך המוות', ורק בעקבות חטא העגל שבה ונגזרה עליו המיתה. לפי זה ניתן לומר שאפר הפרה משמש כתיקון לחטא העגל גם מבחינה זו. אותו תהליך שגזר של עם ישראל את המיתה בהר סיני, יבוא ויטהר עתה את טמאי המת וישיב אותם חזרה אל הקודש, מקור החיים לכל חי.
מתוך עלון מסביב לשולחן