ְנִתְּנָה לך גם את זאת

(כה) וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִוא לֵאָה וַיֹּאמֶר אֶל לָבָן מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ וְלָמָּה רִמִּיתָנִי: (כו) וַיֹּאמֶר לָבָן לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה: (כז) מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וְנִתְּנָה לְךָ גַּם אֶת זֹאת בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת:

(פרק כט)

לשון הרבים - וְנִתְּנָה - שנוקט לבן בהסברו להחלפת רחל בלאה, מעוררת תמיהה: מי הם אלו האמורים לתת ליעקב גם את רחל? האם לא לבן אביה הוא שיתן אותה ליעקב? ואם כן היה צריך לומר: ואתנה לך גם את זאת!

רש"י כותב:

וְנִתְּנָה לך - לשון רבים, כמו 'נרדה ונבלה', 'ונשרפה', אף זה לשון וניתֵּן.

רש"י מציין ש"וְנִתְּנָה" זו לשון רבים, ומדגים שימוש דומה מפרשת מגדל בבל (בראשית פרק יא), שם נוקט המקרא לשון רבים בצורה דומה.

דברי רש"י אלו טעונים בירור משני פנים:

א. רש"י לא התייחס כלל לשאלה מדוע נקט לבן לשון רבים אלא הסתפק בציון עובדה זו.

ב. מדוע צריך היה רש"י לציין את העובדה שזוהי לשון רבים, וכי הדבר אינו ברור?

באשר לשאלה הראשונה כתב הרמב"ן:

וְנִתְּנָה לך - לשון רבים, 'נרדה ונבלה שם', 'ונשרפה', אף זה לשון ונתן. זה פירש"י. ולא אמר למה יתפוס היחיד לשון הרבים. אולי יחשוב שהוא דרך הנכבדים בלשון הקדש כמאמר אחרים.

יתכן, אומר הרמב"ן, שרש"י סבר שלמרות שהכוונה היא ללבן בלבד, אף על פי כן נקט לשון רבים כי כן "דרך הנכבדים בלשון הקדש" לדבר בלשון רבים על יחיד.

פירוש דומה מובא בביאורו של ראב"ע לביטוי "נעשה אדם" (בראשית א, כו) בשם רב סעדיה גאון:

ויאמר הגאון כי פירוש בצלמנו כדמותינו בממשלה. וטעמו בצלם שראה בחכמה כי טובה היא, ובעבור כבוד האדם סמכו אל האלהים, וכן ומארצו יצאו (יחז' לו, כ), כי לד' הארץ ומלואה. ואמר במלת 'נעשה' ואם היא לשון רבים, שכן מנהג המלכים לדבר. וכמוהו: 'וְנִתְּנָה לך גם את זאת' (ברא' כט, כז), 'נאמר קדם מלכא' (דניאל ב, לו), 'אולי אוכל נכה בו' (במד' כב, ו). ואלה העדים עדי שקר הם, כי 'וְנִתְּנָה לך' בנין נפעל, וכמוהו: 'והעיר נִתנה' (ירמיה לב, כד), והוי"ו השיבוֹ לעתיד כמשפט כל פעל עבר, והטעם: ותנתן לך...

נמצא לדעת רס"ג, שגם הביטוי "וְנִתְּנָה לך" הוא כמנהג המלכים לדבר בלשון רבים על יחיד, והוא מוסיף דוגמאות להוכחת פירושו.

אבל ראב"ע חולק ודוחה את דוגמאותיו של רס"ג; ונתייחס רק לדוגמא שלנו: לדעת ראב"ע הביטוי "וְנִתְּנָה לך" אינו לשון רבים אלא לשון יחיד, ונבאר:

עד כה הבנו שהפועל "וְנִתְּנָה" הוא בגוף ראשון רבים (מדברים) בזמן עתיד ובבנין קל, ולכן שאלנו מי הם הרבים שיתנו את רחל? אך ראב"ע מבין ש"וְנִתְּנָה" הוא בגוף שלישי נקבה (נסתרת) בזמן עתיד ובבנין נפעל; דהיינו שהנושא של הפועל הוא בכלל לא לבן אלא רחל, וכוונת הדברים היא: מלא שבוע זאת, ותנתן לך גם רחל ("זאת").

מכלל הדברים נמצאנו משיבים גם לשאלה השניה ששאלנו על רש"י: רש"י נצרך לומר שזוהי לשון רבים כדי להוציא מן האפשרות שזוהי לשון יחיד כדלעיל.

אגב, פרשנות כעין זו של ראב"ע מובאת בקיצור גם בדברי רשב"ם כאן:

וְנִתְּנָה - ותנתן לך.

רמב"ן מביא בדבריו גם את ביאורו של ראב"ע, אבל דעתו בביאור הביטוי "וְנִתְּנָה לך גם את זאת" היא אחרת.

והנכון בעיני כי דברי לבן בערמה, אמר ליעקב: 'לא יעשה כן במקומנו', כי לא יניחוני אנשי המקום לעשות כן, כי נבלה הוא אצלם, אבל תמלא שבוע זאת וניתן לך אני וכל אנשי המקום גם את זאת, שכולנו נסכים בדבר ונעשה לך כבוד ומשתה כאשר עשינו בראשונה.

לבן מטיל את האחריות על החלפת רחל בלאה על אנשי מקומו. הביטוי "לא יעשה כן במקומנו" אינו מציין רק חריגה מהמקובלות, אלא מתאר שאין כלל אפשרות להקדים את הצעירה "כי לא יניחוני אנשי המקום לעשות כן, כי נבלה הוא אצלם". הפתרון שמציע לבן: "מלא שבע זאת" (בביאור ביטוי זה האריך הרמב"ן לעיל בדבריו שם), ולאחר מכן "ניתן לך אני וכל אנשי המקום גם את זאת". נמצא שהפועל "וְנִתְּנָה" הוא אכן לשון רבים, והנושא הוא: לבן ואנשי מקומו.

אמנם ברור שאין הכוונה שאנשי המקום יהיו שותפים פעילים בנתינה של רחל בתו, אלא הכוונה היא ש"כולנו נסכים בדבר... ". הנתינה בפועל היא של לבן, אבל ההסכמה של אנשי המקום, שאי אפשר בלעדיה, כמוה כנתינה.

בכל אופן, נזכיר את שפתח בו הרמב"ן: "דברי לבן בערמה".