קיימת אשליה אנושית, פנטזיה, מעין משאלת לב כמוסה כזו בכל דור שאומרת : לוּ רק היה לנו מנהיג ראוי, היינו הולכים אחריו באש ובמים וכל המציאות כבר היתה מסתדרת מאליה. היינו נגאלים. תקראו לו משיח, שליח מאת ה', או נביא אמת, אדם שלא נפקפק באמתותו. אני שומעת את הכמיהה הזו מפי אנשים בימינו, כל פעם שיש בחירות, או מחלוקות בין רבנים. אך מוזר, הנה בפרשתנו מנהיג משכמו ומעלה, מנהיג שנבחר על ידי ה', ונושא המנהיגות הוא בעייתי כתמיד.
משה רבנו, גדול הנביאים, המנהיג שהוציא אותנו ממצרים והוריד לנו תורה משמים, מתמודד עם בעיית המנהיגות. הוא גדל בארמון פרעה. יש לו חוש צדק מפותח, הוא מתגייס להציל אנשים ונשים. מה עבר עליו מהתקופה בה ברח למדין עד שנבחר על ידי ה', במקרא לא ידוע לנו. בגיל שמונים הוא מתייצב מול פרעה ואהרון אחיו מגויס לעזרה. האם הוא בשל למנהיגות?
בפרשה הקודמת הוא מסרב לשליחות. מביא טענות ותירוצים, עליהם כתוב שהוא נענש ולא נכנס לארץ . גיבורי המקרא מתווכחים עם ה' ולא תמיד מסכימים אתו. לדוגמא ,אברהם אבינו בהתמקחות על סדום.
בפרשת שמות, גם כשמשה נעתר לשליחות, ה' מנסה להמיתו במלון בדרך. נשאלת השאלה מדוע.
כי כנראה, אם אתה נבחר לתפקיד אבל אינך שלם אתו לחלוטין, ה' ישים קץ לחייך ויבחר מנהיג אחר. גם במקרה של משה, כנראה לא הלך בלב שלם לתפקיד המנהיגות. ההיסוסים ליוו אותו בלב פנימה. רק תושייתה של רעיתו צפורה הצילה אותו ממוות. בברית המילה לבנו היתה נקיטת עמדה. בחירת צד. אני מחויב לעם הזה.
היינו חושבים שבני ישראל יקבלו אותו ואת בשורת היציאה ממצרים בתרועות גיל, בזרועות פתוחות ואנחת רווחה. הוא מביא להם את כל הסימנים ששליחותו היא מאת ה' ,אבל הם לא מאמינים לו.
כבר בפרשה הקודמת מתרעמים עליו נציגי ועד העובדים:
וַיִּפְגְּעוּ אֶת-מֹשֶׁה וְאֶת-אַהֲרֹן, נִצָּבִים לִקְרָאתָם, בְּצֵאתָם, מֵאֵת פַּרְעֹה. כא וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם, יֵרֶא יְהוָה עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט: אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת-רֵיחֵנוּ, בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו, לָתֶת-חֶרֶב בְּיָדָם, לְהָרְגֵנוּ. (פרק הא)
תלונות הצבור מחזירות את משה לה' :
וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, וַיֹּאמַר: אֲדֹנָי, לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה--לָמָּה זֶּה, שְׁלַחְתָּנִי. כג וּמֵאָז בָּאתִי אֶל-פַּרְעֹה, לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ, הֵרַע, לָעָם הַזֶּה; וְהַצֵּל לֹא-הִצַּלְתָּ, אֶת-עַמֶּךָ. (פרק ה)
כשאדם לא שלם עם עשיה מסוימת, הספקות שלו הם הסדקים דרכם האחרים מולו יתנגדו לו. תופעה ידועה.
"למה אני לא נוהגת? כי בעלי לא מרשה לי" אומרת פלונית. " למה לא נרשמתי ללימודים? כי הילדים תופסים לי את כל הזמן", אומרת אלמונית. מכיוון שהיא עצמה לא שלימה עם רצונותיה, לה יש ספקות, האחרים יגידו 'לא', יביעו התנגדות. במקומות בהם היא תהיה לגמרי בטוחה , ההתנגדות תהיה רפה מאד, או לא תהיה נוכחת בכלל.
ספקותיו של משה בשליחות עוד לא תמו, וסבות נוספות התעוררו.
וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְלֹא שָׁמְעוּ, אֶל-מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ, וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה. (פרק ו)
לכאורה אפשר באמת להבין את בני ישראל העובדים בפרך. גם רש"י מבין אותם.
ולא שמעו אל משה, רש"י : לא קבלו תנחומין.
רש"י לא מתכוון לעובדה שלא שמעו מה אמר, אלא למצבם הנפשי הירוד שהביא לכך שלא יכלו להאמין לבשורה הטובה שנחתה עליהם.
יש פה גם תיאור של מצב גופני, כשל חולה, שמגביל את קבלת הבשורה.
מקצר רוח, רש"י: כל מי שהוא מיצר, רוחו ונשימתו קצרה ואינו יכול להאריך בנשימתו.
חולשת הגוף, הדיכאון, הייאוש, אכן מונעים מן האדם להפנים את בשורת הגאולה שלו ממצבו.
אבל בהמשך מתגלה הסדק שעדין קיים בשליחותו של משה.
וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. יא בֹּא דַבֵּר, אֶל-פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם; וִישַׁלַּח אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאַרְצוֹ. יב וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, לִפְנֵי יְהוָה לֵאמֹר: הֵן בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לֹא-שָׁמְעוּ אֵלַי, וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה, וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם. {פ}
משה רבנו עושה כביכול, קל וחומר. אם בני ישראל, בעלי האמונה ,לא שמעו לי, איך יקבל את הנבואה המלך הגוי- פרעה.
בספרו בעקבות רש"י על פרשיות שמות וארא, כותב הרב בוצ'קו שאין הגיון בטענת הקל וחומר של משה. הרי בני ישראל לא שמעו לו בגלל מצבם הפיזי והנפשי הקשה, לא בגלל חוסר אמונה. מה הבסיס להשוואה עם פרעה?
אלא כותב הרב בוצ'קו: 'הוא חש שבני ישראל אינם מעוניינים באמת בחירות, ואין כל אפשרות להעניק חירות אמיתית למי שאינו חפץ לקבלה.' עמ' קמה. זו הסיבה לתלונות לעיל של נציגי ועד העובדים.
' במילותיו של משה רבנו מונחת הדרמה של כל תולדות ישראל עד ימינו אנו.... הבחירה החופשית מעניקה משמעות למעשי האדם, ואדם הפועל מתוך כפייה כמוהו כרובוט אשר אין כל משמעות למעשיו....זו התמיהה הגדולה של משה רבנו: אם יוציא הקב"ה את ישראל ממצרים בכוח ולא מתוך בחירתם החופשית, האם יוכלו הם להיגאל באמת ובתמים ולקיים את ייעודם בעולם?!'
בזיכרוני תמונה: אני עומדת דומעת במוטל, בעיר ימית. ילדי מתרוצצים סביבי, על זרועי תינוקת, בעלי מפנה את דירתנו העומדת לפני הרס. לידי עומד הרב משה לוינגר, זצ"ל. שנינו עומדים וצופים בדחפור הקובר בתים בחולות הלבנים, דחפור שנשלח על ידי ממשלת ישראל. " מה אתה אומר הרב ?" " עם ישראל חולה", אומר לי הרב. " עם ישראל חולה".
אנחנו לפני בחירות. שאלת המנהיגות מתנוססת מעל דפי העיתונים, ומדובררת על כל פה. האם באמת הפתרון לבעיותינו זו שאלה של מנהיגות, מפלגות, חברי כנסת?
לא. השאלה היא שאלה נצחית שאנו נפגשים אתה בפרשיות השבוע. האם אנו רוצים להיות עם חופשי בארצנו? האם אנו רוצים למלא את יעודנו. האם אנו רוצים להיגאל? גם אם יבוא נביא אמת ויזעק מעל הגגות את שליחותו, האם העם היושב בציון יקשיב לו?