השבת פותחים אנו את ספר משנה תורה, שאותו אמר משה לבני ישראל העומדים להכנס לארץ ישראל, על ערש כניסתם, "באר את התורה לאמר", בתורת תורה שבע"פ, והעברת הדברים שנאמרו ליוצאי מצרים, לאותו הדור שצריך להשלים את תכלית היציאה ממצרים - הכניסה לארץ.
וכאשר אנו מתבוננים בתחילת הפרשה עולות לנגד עיננו מספר תהיות על דבריו של מרע"ה. אומר משה "ד' אלקינו דבר אלינו בחורב ... פנו וסעו לכם ... באו ורשו את הארץ", ופלא הדבר, שלאחר שמביא משה שדבר ד' בחורב היינו מצפים שיביא אחריו את דבר האלקים בהר סיני, כלומר את עשרת הדברות, אך ממשיך משה ואומר ד' צוה שנעלה מהר סיני ונבא לא"י.
היות ועל דבר זה אמרה התורה שזהו תחילת "באר את התורה לאמר", מכאן מבינים אנו שאין לתורה משמעות ואחיזה במציאות אם היא תלושה מארץ ישראל.
וכן עלינו להבין שבעצם בדבר זה ובכל שינויי הסדרים שבפרשה ובספר בכלל, בא משה כתכלית דבריו ללמד את ישראל את תכלית יציאתם ממצרים, כלומר ההגעה לא"י.
לכן פותח משה את דברי תוכחתו-הזכרותיו- אזהרותיו דוקא בפרשת המרגלים ורק אח"כ ממשיך ע"פ הסדר הכרונולוגי, לאמר לישראל הנכנסים לארץ, מדוע הם הם הנכנסים ולא דור אבותם, שהשורש לאי כניסתם, כתכנית האלקית, של דור היוצאים ממצרים, נעוץ במאיסה בארץ חמדה.
וזהו מה שאמר מרן הרב זצ"ל על תורת ארץ ישראל ותורת חו"ל, שסגולת תורתם של חכמי בבל היא שתורתם משתמרת, כאשר לעומתם תורת חכמי ארץ ישראל מתברכת.. ומוטל עלינו, דור הבנים הנכנסים לארץ להפריח ולפתח את התורה. כלומר לא רק לשמור על המימד הגלותי של התורה, כפי שהיתה בחו"ל גם פה בארץ ישראל, כלומר בעצם, שרק שינינו מקום ישיבה גאוגרפי אך מבחינה מעשית שום דבר לא השתנה. אלא מכך שהגענו לארץ חייבים אנו להתקדם שלב מגדול תלמוד בלבד, לתלמוד גדול בגלל שמביא לידי מעשה, שהרי אין עשיה אלא בארץ ישראל, כפי שמלמדים אותנו חז"ל שהמצוות בחו"ל הם רק בבחינת "הציבי לך ציונים", כדי שלא ישתכח מישראל דרך קיום המצוות, אך בארץ ישראל יש לקיום המצוות וללימוד חשיבות ממשית ויכולת מעשית לתיקון העולם.
לכן מתעכב משה על דברים אלו שבהם נכשלו האבות כי נטייתם הטבעית של הבנים היא לחזור על טעויות אבותם כדי לאשרם שהרי קשה לבן לקבל שטעה אביו. אז היות ומהותי הדבר שלא ישובו ויטעו בני ישראל כפי שנכשלו דור אבותם, מבאר משה איך צריכה להיות התנהגותם בכניסתם לארץ.
לכן אומר משה "ד' אלקינו דבר אלינו בחורב ... באו ורשו את הארץ", שהרי קבלת התורה היתה רק שלב בדרך מיציאתם ממצרים להשלמת "כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים".
לפרשת דברים
מדוע לאחר שמביא משה שדבר ד' בחורב, הוא איננו מביא את דבר האלקים בהר סיני, כלומר את עשרת הדברות?
