[embed]http://video.jew2go.co.il/Kipa/yakovNagan/260511.flv[/embed]
לרובנו יזכיר שירה של זלדה ימי זיכרון לאומיים. בימים אלו יש סכנה שהעיסוק בסטטיסטיקה ובמספר החללים יטשטש את הייחודיות של כל חלל וחלל, ואת הייחודיות הזאת בא שירה של זלדה להדגיש. בכל שנה לפני הצפירה אני בוחר באדם אחד בלבד מתוך האנשים הרבים מדי, לצערי, שהייתי רוצה לחשוב עליהם בזמן הצפירה, כדי להקדיש את מלוא תשומת הלב ללכתו. איני מסוגל ברגע אחד להתבונן ביותר מאדם אחד.
ביהדות, ספירת העם נחשבת חטא חמור, כפי שמעיד הסיפור על דוד המלך בשמואל ב (פרק כד). במפקד האדם משמש מספר לצורכי סטטיסטיקה, אין לו חשיבות בפני עצמו. דוד פקד את העם כדי לדעת את כמה אנשים העם מונה, כנראה כדי לבחון את עצמתו מההיבט הכמותי. האדם הוא כאן ביטוי לעצמתו של השליט ותו לא. היחס אל האדם כאל מספר מפחית מייחודו. ישנו סיפור על רופא ששאל את אביו של מטופל שעמד לפני ניתוח מסוכן אם בנו הוא בן יחיד. אבי המטופל השיב לו שכן, והוסיף שבביתו יש לו עוד ארבעה.
החשיבה המתמטית ביחס לבני אדם הובילה לפשעים החמורים של המאה הקודמת. ארתור קסלר, בספרו חושך בצהריים, טוען שזהו הבסיס לעיוותים של המשטר הקומוניסטי בברית המועצות - הלך המחשבה שהרג מיליונים בהווה כדי שייבנה עולם טוב יותר למיליארדים בעתיד. הפיכה של אנשים למספר גם מסמלת דה-הומניזציה. בשואה נהגו לחרוט על זרועו של כל אסיר יהודי מספר. גם במקומות פחות דרמטיים אנו עדים ל תופעה הזאת. בסרט 'פטש אדמס' מסופר על רופא הקובל על היחס של צוות הרפואה למטופלים כאל מספר ('מיטה 7 צריכה אינפוזיה') ודורש שיקראו למטופלים בשמם ('גברת שוורץ צריכה אינפוזיה'). ייתכן ששפת המספרים יעילה יותר וחסכונית יותר משפת השמות, אבל לא כל דבר בחיים נמדד על פי מידת היעילות שלו.
בין מפקד אנושי למפקד אלוהי
ואף על פי כן, בפרשתנו מסופר על המפקד שערך משה. למה אפוא אצל דוד נחשב הדבר לחטא ואילו כאן ה' מצווה על משה לפקוד את העם? הבדל אחד לפי רש"י נעוץ במניע. על המפקד בפרשתנו רש"י אומר: 'מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה' (רש"י לבמדבר א, א). אולם נראה שההבדל העיקרי נעוץ באופן המפקד. אצל דוד המטרה היא לברר את המספר הכולל. אולם בפרשת במדבר המטרה היא אחרת: 'שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם' (במדבר א, ב). מילת המפתח כאן היא 'שמות'. לא רק בפסוק הזה אלא אצל כל אחד משנים עשר השבטים נאמר: 'בְּמִסְפָּר שֵׁמוֹת לְגֻלְגְּלֹתָם'. המקרא מדגיש שהמפקד לא היה רק מספרי, אנונימי, אלא כל אחד על פי שמו ועל פי שיוכו.
האדם אינו מסוגל להכיל את השמות הרבים של ציבור רחב, לכן במפקד שבני האדם עורכים הם יכולים למנות את המספר הסופי בלבד. לא כן אלוהים. המספר של עם ישראל משול לכוכבים (בראשית טו, ה), ובאשר לכוכבים נאמר: 'מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים, לְכֻלָּם שֵׁמוֹת יִקְרָא' (תהלים קמז, ד). אלוהים מסוגל לא רק לספור את הכוכבים אלא גם לקרוא לכל כוכב בשם. במפקד של אלוהים אין מחיקה של האדם אלא הבלטתו ומתן תשומת לב לכל אחד ואחד, "לכל איש יש שם". מתוך כך מתברר כמה מוחמץ התרגום האנגלי לספר במדבר, NUMBERS לרוח הדברים.
לסיכומו של דבר, החזרה על תיאור הקרבנות וציון שם המביא אותם מלמדת אותנו שעלינו לשאול לא רק 'מה' אלא גם 'מי'.