זה נותן לי פטור: הדור הירוד הזה. הניסיונות הקשים האלה. האנשים הרעים האלה שנקלעתי לתוכם, שהרסו לי את החינוך, את הבריאות, את הפרנסה ואת הביטחון, את השלווה ואת האמונה.
אבא שלי ואמא שלי. אשתי והילדים. האיראנים. ראש הממשלה. השכנים. הערבים. המכנה המשותף לכולם שכל הבעיות שלי בחיים זה רק בגללם!
אבל רבי נתן קורא לכל המחשבות האלה: גסות. ערמומיות. חוסר תמימות.
פטור שקרי מהתמודדות. סילוף ילדותי של המציאות. שיתוף פעולה עם האויב.
למה אני לא תופש נכון את המציאות?
למה עוד לא נטהרה דעתי?
כל ההבטחות, השפע, הטובה והברכה, מזומנים למי שעמל בתורה.
"אם בחוקותי תלכו" ופירש רש"י: "שתהיו עמלים בתורה".
אבל מהו בדיוק העמל הזה?
כותב רבי נתן: "ועיקר העמל והיגיעה שצריכין בעסק התורה הוא בשביל לברר עסק התורה שיהיה הלימוד לשמה באמת, רק לעשות נחת רוח ליוצרו יתברך ולא יהיה לימודו חס ושלום בשביל שיתקרא רבי או כיוצא באלו הפניות חס ושלום.
ועל כן צריכין להתייגע מאד בעסק התורה שבעל פה, לברר ולהכניע ולדחות ולבטל לגמרי המחשבות של גסות ופניות וערמומיות שרודפין אחר מחשבתו ורוצים להטות לבבו מן האמת חס ושלום לעסוק בתורה שלא לשמה חס ושלום" (הלכות תלמוד תורה ג' אות ב')
מלחמה בעולם. כוחות אדירים נאבקים על שליטה. הטוב והרע. אבל לכל האיומים מבחוץ, לכל העוול שנחשף, לכל חסרון באושר ושמחה, יש רק כתובת אחת אמיתית לתיקון - אני בעצמי!
עמל התורה איננו רק עמלו של הזוכה לשבת מול ספרי הקודש. הוא עמלו של כל יהודי ויהודי ללמוד את רצון השם בכל מה שעובר עליו. להבין בכל מה שקורה לו מה אלוקיו מדבר אליו.
"כִּי אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי צָרִיךְ תָּמִיד לְהִסְתַּכֵּל בְּהַשֵּׂכֶל, שֶׁל כָּל דָּבָר, וּלְקַשֵּׁר עַצְמוֹ אֶל הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר, כְּדֵי שֶׁיָּאִיר לוֹ הַשֵּׂכֶל, שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר, לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי אוֹתוֹ הַדָּבָר"
כל מה שקורה, כל מה שאני פוגש ורואה - מספר לי על עצמי, קשור אלי.
איש ישראל אני. בן אחר בן למי שכל העולם היה לו מראה קדושה לתיקון נפשו.
"אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ מְקַשֵּׁר עַצְמוֹ אֶל הַשֵּׂכֶל וְהַחָכְמָה וְהַחִיּוּת, שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר, זֶה בְּחִינַת עֵשָׂו שֶׁבִּזָּה אֶת הַבְּכוֹרָה וְזֶה בְּחִינַת מַלְכוּת הָרְשָׁעָה"
ויש בי גם עשו כזה, מנותק ומנתק, שבוי בהטלת אשמה בכל אשר סובב אותו, מנופף בפטור לכל אחריות, מלכות הרשע.
"וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לִתֵּן כּחַ לִבְחִינַת מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה לְהִתְגַּבֵּר עַל מַלְכוּת דְּסִטְרָא אָחֳרָא".
אני, אני בעצמי, לוחם את מלחמת הקדושה. אני, אני בעצמי, יכול להפיל ולהחריב את שלטון הרשע.
"כִּי עַל יְדֵי הַתּוֹרָה נוֹתֵן כּחַ לַמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה. וּכְשֶׁזֶּה קָם, זֶה נוֹפֵל. וַאֲזַי נוֹפֵל וְנִתְבַּטֵּל מַלְכוּת הָרְשָׁעָה" (ליקוטי מוהר"ן תורה א')
הכל בתוכי!
"וְעַל יְדֵי מַה נוֹתֵן כּחַ לַמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה? עַל יְדֵי הַתּוֹרָה, שֶׁהוּא עוֹסֵק בְּכוחַ"
אני אוסף את כל הכוח ללמוד. לראות מה התורה ומה קורות חיי אומרים עלי? איפה הסיפור שלי? מה האחריות שלי? "אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוון ליבו לשמיים". לא בשביל להספיק, לא בשביל להרגיש גדול, לא כדי להראות שאני יכול. לא כדי שידעו ויכירו בני הארץ.
אני רוצה לכוון ליבי לשמיים. לנצח בתוכי את עשיו ושקריו. אני רוצה לגלות בתוכי מרחבים של טוב. להמליך בתוכי את מלכות השמיים.
באדיבות לב הדברים