"אמר ר' יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל...". כך פותח רש"י את פירושו לתורה, ולמדנו שכל מה שקראנו עד פרשה זו – אינו אלא הקדמה ומבוא לתורה.
ואמנם, בהתחלת פרשתינו – "בא" - נוכל ללמוד יסוד חשוב במצוות הבורא ובהבדל המהותי שבינן לבין מצוותיו של בשר ודם.
פרעה עשה עצמו אלוה, וכמו שהבורא שוכן את דכא ושפל רוח, כך גם הוא חוקק חוקים ומידות ישרות להנהיג בהן בני אדם. ודרשו חז"ל: "משכו וקחו לכם – בשעה שאמר הקב"ה למשה שחוט הפסח, אמר לו משה: רבון העולם...אי אתה יודע שהצאן אלהיהם של מצרים הם"...". כוונתם של המצרים בעבודתם זו את הצאן הייתה להורות שיש לחזק את הנחשלים, שהרי אין לה קרניים לנגוח, ולא שיניים כדי נשיכה, ולא פרסות חזקות כדי ליגוף, ובכלל הוא חלוש מאוד, ואין לו כוחות לעמוד על נפשו מרודפיו, עד שהמשיל לו ירמיהו את ישראל באומרו: 'שה פזורה ישראל'". המצרים, למרות כוונתם זו ביחסם המכובד לצאן, העבידו הם את בני ישראל בפרך ומררו את חייהם עד שגזרו עליהם: "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו".
לעומת זאת, הקב"ה ציווה אותנו על המלחמות, ובין השאר ציוונו גם "לא תחיה כל נשמה". ולמרות זאת, לא השחיתו המצוות הללו את ליבותיהם של ישראל להיות אכזריים ורוצחים, שהרי תיכף ומיד סמכה התורה למצוות מלחמה את פרשת עגלה ערופה עליה עונים ואומרים הזקנים: "ידינו לא שפכו את הדם הזה" – איננו שופכי דמים, כי "שומר מצווה לא ידע דבר רע", ולהפך, מצוות ה' מתקנות את האדם.
כדי להבין את שורשיו ההבדל הזה בין מצוותיו של הבורא, לבין אלה של בשר ודם, נתבונן במצוות אכילת מצה ואיסור חמץ בפסח.
לכאורה אין אנו אוכלים חמץ בפסח אלא מצה כי "גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה" ולכן נשא העם את בצקו טרם יחמץ ואפו את הבצק עוגות מצות. ואולם, כבר קודם לכן ציווה ה' את ישראל ביד משה: "שבעת ימים מצות תאכלו, אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם". כלומר, המצוות אינן תוצאות של אירועים, אלא היפוכם של דברים. מצוותיו של הקב"ה הן המכתיבות ויוצרות את ההתרחשויות. כיוון שציווה הקב"ה את בניו לאכול מצה ולא חמץ, נוצרה מציאות שבה נאלצו לאפות את הבצק למצה טרם יחמץ, וכן מצוות פסח מצרים מביאות ליציאת מצרים, כפי שאכן נצטוו עליהן בטרם יצאו ממצרים. וזה בנה-אב למצוותיה של התורה כולה.
ועוד למדנו הפרשה, שכח זה של המצוות לקבוע את המציאות ניתן גם לחכמי ישראל. כלשון הכתוב: "החודש הזה לכם ראש חדשים..." וכמאמר הגמרא: "מקדש ישראל והזמנים – מקדש ישראל דקדשינהו לזמנים", וכמאמר המדרש "כי חוק לישראל הוא משפט לאלוקי יעקב – אם אינו חוק לישראל כביכול אינו משפט לאלקי יעקב". ומצאנו גם השלכות מעשיות כתוצאה מקביעת ראשי החדשים ע"י חכמים, כגון בבתולין של בת ג' ויום אחד שחוזרים, אם נמלכו ביה"ד לעבר את החודש, כמובא בירושלמי, ועוד.
וכי יאמר אליכם הבן הרשע, מה העבודה הזאת לכם, והלא המצות אינן מתאימות כלל למציאות, ישיבנו הבן החכם – אמנם כן, אין המצוות מתאימות למציאות, המציאות היא זאת שמתאימה למצוות ומנוהלת על פיהן. וכשם שמצוות הפסח שנתקיימו במסירות נפש זיכו אותנו בגאולת מצרים, כך גם קיום מצוות תקופתנו במסירות נפש יזכו אותנו בגאולה האחרונה השלמה בב"א
דוד גרינולד הינו רב מושב נחלים - החוגג יובל במקומו