שמירת הדלתות / לפרשת כי תבוא

הפתחים והמזוזות

בתורות רבות במשך השנים מתייחס השפת אמת למדרש חז"ל על הכפילות בפסוק: "והיה אם שמוע תשמע בקול ה' א-לקיך..." (כ"ח, א):

"זהו שאמר הכתוב (משלי ח'): 'אשרי אדם שמע לי לשקד על דלתותי יום יום לשמר מזוזות פתחי'. מהו 'אשרי אדם שמע לי'? אמר הקב"ה: אשריו לאדם בשעה ששמועתיו לי. מהו 'לשקד על דלתתי'? אמר הקב"ה: אם הלכת להתפלל בתוך בית כנסת אל תעמוד על הפתח החיצון להתפלל שם, אלא הוי מתכון להיכנס דלת לפנים מדלת. 'לשקד על דלתי' אין כתיב כאן, אלא 'על דלתתי' – ב' דלתות, ולמה כן? שהקב"ה מונה פסיעתך ונותן לך שכר. ומהו 'לשמור מזוזת פתחי'? ...מה המזוזה הזו אינה זזה מהפתח, כך לא תהה זז מבתי כנסיות ומבתי מדרשות. אמר הקב"ה: אם תעשה כן, דע שאתה מקבל פני השכינה" (דברים רבה ז', ב).

במשך השנים התייחס השפת אמת למדרש הזה ונתן לו מספר הסברים ומשמעיות. בעיון זה נציג ונסביר כמה מהם.

עני בפתח

"והעיקר לשמור הפתח בכל זמן. אף כי יעלה אדם לכמה מדרגות צריך לזכור שהוא עני עומד בפתח. כי כל עבודת האדם בעולם הזה הדומה לפרוזדור, (הוא) רק הכנה לכנוס לטרקלין, ויש דלת לפנים מדלת... ולכן 'אם שמע תשמע' – תמיד, שלא תהיה זז מהפתח" (תרל"ח "במדרש שמוע").

כשהמדרש מדבר על שתי פתחים, הוא בא ללמד אותנו שעל האדם לדעת שבכל מדרגה שעולה ובכל משימה ואתגר שהצליח לעמוד בהם, עדיין עליו להרגיש תמיד כעני בפתח. המשמעות של העמידה בפתח, באה לציין את העובדה שתמיד האדם צריך להיות מוכן למשימות ואתגרים רוחניים חדשים, ואל לו לאדם להרגיש שהגיע הזמן שבו כבר נכנס לבית ויכול לנוח שם. העולם הזה הוא עולם של הכנה, הוא מציאות של התקדמות ועלייה. כשהאדם כל הזמן חי את חייו כאילו הוא עומד בפתח של משהו חדש, הרי זה מעמיד אותו במצב של מוכנות ורצון להמשיך לשאוף ולהתקדם.

דברים דומים לאלו מופיעים בתורה אחרת, אך שם נתווסף להם רעיון:

"פירוש 'שמועותיו' - להיות מוכן תמיד לקבל ולהאזין דברי ה' יתברך, שיש בכל דבר קול דבר ה', שכל דבר במאמר (של ה') נברא, ונגנז בו כח דבר ה'. וזה שצריכין למצוא הארה גנוזה. ויש פנימיות יותר ויותר עד אין שיעור. וזה שנאמר 'דלתותי' שלא יסבור שכבר בא להאמת, רק לידע תמיד שעומד אצל הפתח. ודלת מלשון דלות שעל ידי זה נפתח לו דלת לפנים מדלת" (תרל"ב "במדרש אם").

הפתח שדיברנו עליו לעיל סימל את הצורך של האדם להרגיש שלעולם לא השלים את משימתו בעולם. בתורה הזו מאיר לנו השפת אמת, שהעבודה של האדם היא לא רק בהתקדמות האישית שלו, אלא בהסתכלות על כל הבריאה בכללותה. העולם נברא במאמרו של הקב"ה, וממילא בכל יצור ויצירה יש נקודה וכוח מהקב"ה בעצמו. כשאדם נמצא בתוך עולם המעשה שלו והוא עומד מול תחומים רבים בעולמו, עליו לדעת שבכל מעשה שעושה, בכל אדם שפוגש, בכל מציאות שהוא נפגש עמה, גנוז דבר ה' המיועד אליו, ועליו להענות לקריאה הזו ולגלות את הנקודה הפנימית שלו. הדגש בדברי המדרש על כפל הדלתות, באה להדגיש שהחפירה פנימה לעבר הפנימיות היא אין סופית והאדם צריך תמיד לחפש עוד ועוד את העולם הפנימי המיוחד שבכל אדם וכל יצור.

שמירת הפתח

בהמשך התורה מוסיף השפת אמת נקודה מעניינת:

"ועוד במדרש: 'לשמור מזוזת פתחי' – כמו שהמזוזה קבוע וכו' עיין שם. פירוש שצריך האדם להיות מוכן תמיד בלי הפסק, רק לשמוע דבר ה' יתברך. וממילא נפתח לו כשיש עת רצון, רק שיהיה האדם עומד תמיד אצל הפתח כנ"ל. וזהו 'ששמועותיו לי' – שכל החושים יהיו מוכנים לקבל ולהאזין דבר ה' יתברך (ו)לא לדבר אחר".

כשהמדרש מדבר על הקביעות של המזוזה בפתח ועל הצורך של האדם להיות קבוע בבית הכנסת ובבית המדרש, הוא בא לומר לאדם שעליו להיות במוכנות תמידית כאשר הוא מפעיל את כל חושיו כדי להיות מוכן לשמוע את קול ה' בכל דבר וכדי להיות ער לקדושה שמסתובבת בעולם. האדם לא יכול "להירדם בשמירה" על הפתח, וכשם שהחייל היושב במארב מרכז את כל חושיו כדי שיוכל לשמוע ולהרגיש כל רשרוש מסביבו, כך על האדם להיות במוכנות מתמדת, בריכוז כל החושים שלו, כדי להרגיש בכל מעשיו וסביבתו את הקדושה ואת הקול הא-לוקי שסביבו.

ימי התשובה

בהמשך התורה נותן לנו השפת אמת הסבר נוסף לעניינם של שני הפתחים:

"ואמר (המדרש) להיות קבוע על הדלת כמזוזה, ואז דע שאתה מקבל פני השכינה - היא הבטחה גדולה, כי לעולם אין תפילה חוזרת ריקם וצריך האדם להיות עומד אצל הפתח עד שנפתח לו. ויש זמנים שפותחין משמים כמו באלול ועשרת ימי תשובה שהם ימי רצון. ולפי מה שאדם דופק כל ימי השנה כך נפתח לו באלה הימים. אם כי בודאי כל השב פותחין לו עתה, אבל כל התפילות שלא היה להם עלייה כל השנה מתעלין גם כן עכשיו. ובימים אלו מבקשין בשמים שיתעוררו בני ישראל בתשובה... שהם ימי רצון".

לא פעם (ואולי במיוחד בתקופה האחרונה), אנו עומדים נבוכים מול שאלה שנוגעת לתפילה. הרי לא פעם כשאנו מתפללים בדבקות ובכוונה, ומבקשים מה' דבר מסויים, לא תמיד הדברים מוצאים את פתרונם כפי שרצינו. הדבר יכול לעורר שאלות רבות לגבי התפילה. אל מול זה ראוי לספר סיפור מפורסם על אשה שבאה לרב אריה לוין, ושאלה אותו: רבי, בעלי נפטר לפני מספר ימים ממחלה קשה ארוכה. ואני שואלת, היכן הן אותם דמעות ששפכתי? היכן הם כל אותם פרקי תהילים שקראתי כנפשי מורתחת? מה עשה הקב"ה עם אותן שעות של בכי בלתי פוסק, שלי ושל ילדיי? התבונן בה הרב אריה לוין בעיניים טובות, עיניו התמלאו דמעות, והוא השיב: דעי לך שיש לו לקב"ה בשמיים שק של דמעות, בשק זה הוא אוסף את כל דמעותיהם של ישראל, מאז שנברא עמינו ועד היום. ודעי לך, הוא הוסיף, שהקב"ה אוסף פנימה את כל הדמעות, כל הבכיות וכל פרקי התהילים. כולם נאספים אל תוך השק ובסופו של דבר ישפך כל תוכן השק ויציף את העולם בטובו.

תשובה דומה עונה לנו כאן השפת אמת. התפילה היא בעצם דפיקה על הפתח ורצון לפתוח אותו. אפשר לדפוק על דלת בנקישה קלה ואפשר לדפוק על הדלת בפטיש 5 קילו. אבל, לא תמיד הדלת נפתחת. יש לקב"ה את החשבונות שלו מתי לענות לתפילתנו ומתי לא. חז"ל אומרים לנו שתפילה לעולם לא חוזרת ריקם, ויש לה תמיד השפעה מסויימת. השפת אמת - מתוך מבט על ימי התשובה - מבאר לנו, שבימים אלו יש פתיחת שערים מהצד הפנימי שלהם. כלומר, הקב"ה מקרב את עצמו אלינו ופותח לנו את שערי התפילה והתשובה. אלא שפה נכנס מימד ההשקעה של האדם. ככל שהאדם התמיד בדפיקותיו על הדלת במשך השנה, כלומר לא ויתר על הרצון האדיר להתפלל ולבקש להתחבר לקדושה ולפנימיות, הרי הפתח שיפתח לו מלמעלה יהיה גדול יותר. משמעות הפתחים שדיבר עליהם המדרש הם בעצם שני מנעולים לאותה הדלת. מנעול אחד שנמצא בידי האדם כדי שיוכל להיכנס פנימה, ומנעול שני שנמצא בידי הקב"ה כדי להכניס את האדם אליו פנימה.

(במקומות אחרים השפת אמת מתייחס לעיקרון הזה של ההדדיות בין פעולת האדם לתגובת הקב"ה, גם בהקשרים נוספים בעבודת ה' של האדם. בעניין זה כדאי לעיין בתרמ"ו "במדרש", תר"נ "במדרש").

העמל

לסיום דברינו נזכיר בקצרה היבט נוסף וחשוב שנותן השפת אמת למדרש הנ"ל:

"ולשקד על דלתתי – היא היגיעה אפילו כשנסתם הדלת... אבל נפשות בני ישראל הקדושים גם בימי המעשה (כלומר בימים בהם לכאורה השערים סגורים), על ידי השקידה על הדלתות, זוכין למצוא חיים ולקבל פני השכינה, כמו שאומר המדרש" (תר"ס "במדרש אם").

אמרה צבאית מפורסמת אומרת שמה שלא מצליח בכוח יצליח בעוד יותר כוח. דברים ברוח זו אומר לנו השפת אמת ביחס לעבודת ה' שלנו. גם כשאדם הבין והכיר שחייו הם מלאים בפתחים ושעליו כל הזמן לחפש איך לפתוח את הדלתות פנימה - אל השורש והפנימיות, עליו לזכור שלא תמיד הפתח יפתח בקלות. יש צורך, פעמים רבות, בעמל רב, כדי להצליח לפתוח את הפתח. הקב"ה מבטיח לנו, על פי דברי חז"ל הללו, שאם אדם באמת ירצה ובאמת יתאמץ, הרי שהוא גם יצליח לפתוח את השערים לליבו פנימה.