פתיחה
כולנו מכירים את ה"איכות" שטומנת בחובה סעודת השבת, לא משנה באיזו מסגרת: המשפחתית המצומצמת, המורחבת, בישיבה, עם החברים או אפילו די בבדידות בתוך מוצב צבאי אפור וקודר. יש בה ערך מוסף שתורם לאווירה, לשיחה ואפילו לטעמים - "טעם של שבת". בעיוננו הפעם ננסה לעמוד על סעודה אחת כזו שמוזכרת בפרשתנו ועל מעלותיה השונות, והיא הסעודה שעורך יוסף לאחיו בעת ירידתם השניה למצרים עם בנימין (מ"ג, טז):
"וירא יוסף איתם את בנימין ויאמר לאשר על ביתו הבא את האנשים הביתה וטבוח טבח והכן כי איתי יאכלו האנשים בצהרים"
ר צדוק (תורה ז) אומר, שהביטוי והכן מתייחס רק לעניין שבת:
"עניין סעודת שבת נרמז בפרשה זו אצל יוסף, דכתיב וטבוח טבח והכן. ואיתא בבראשית רבה (פ צב) אין הכן אלא שבת, כמו שנאמר במן בשבת - והיה ביום הששי והכינו".
טעם של שבת
מושקה היה יהודי פשוט בכפרים של פולין, וכמו הרבה מחבריו היהודים, גם הוא היה חוכר מהפריץ הגוי נכס כלשהו, ומזה היה מפרנס את אשתו וילדיו. יום אחד החליט מושקה שעליו להזמין את הפריץ לשבת אליהם הביתה, כדי שככה אולי ימצא חן בעיניו מושקה יותר. הבית צוחצח ואשתו של מושקה הכינה את האוכל המסורתי שלהם לשבת: דגים ממולאים, מרק ונתחי בשר עם תפוחי אדמה. הפריץ ואשתו הגיעו, נהנו מהאווירה והשירים, ובסוף הארוחה כשכבר קמו לצאת, אמר הפריץ: "מושקה! נהנתי כ"כ לאכול אצלכם, ויש לי רק בקשה קטנה אחת. אני מעולם לא טעמתי כאלו דגים. אכפת לך אם אשלח את הטבח האישי שלי לאשתך כדי שתלמד אותו איך להכין כאלו דגים?"
מושקה ואשתו כמובן נענו בשמחה, וכבר ביום ראשון הגיע הטבח ללמוד את רזי הדגים הממולאים. ביום שני ציווה עליו הפריץ להכין לו את הדגים, וכשבא לטעום מהם, ירק הפריץ את כל מה שהכניס לפה. "בושה וחרפה!" רטן הפריץ, "אינך יודע כלל לבשל!" התחנן הטבח על נפשו וביקש הזדמנות נוספת, וכך חזר על עצמו הסיפור פעמים אחדות. הלך הפריץ למושקה, ושאל אותו איך זה שאשתו מצליחה כ"כ, אך הטבח אינו מצליח כלל בבישול הדגים הממולאים. ענה לו מושקה: "אדוני הפריץ, לנו יש תבלין מיוחד שנותן לדגים ולכל האוכל טעם מוסף. לטבח שלך לא היה אותו. לתבלין שלנו קוראים שבת, ולכן לאוכל שלנו יש טעם הרבה יותר משובח ממה שהטבח שלך בישל..."
התבלין המיוחד של יוסף
התורה מתארת את סדר ישיבתם אצל יוסף:
"וישבו לפניו הבכור כבכורתו והצעיר כצעירתו ויתמהו האנשים איש אל רעהו"
המדרש המתייחס לסדר ישיבתם באותה הארוחה מופיע בבראשית רבה פרשה צ"ב סימן ה:
"וימהר יוסף וגו וישבו לפניו וגו. נטל את הגביע והיה עושה עצמו כמערים ומריח בגביע. אמר יהודה שהוא מלך יושב בראש. ראובן שהוא בכור שני לו, וכן כולם. אמר: אני אין לי אמא ובנימין אין לו אמא כי היא מתה כשהוא נולד, לכן ישב על ידי".
ר צדוק אומר, שמה שהפתיע את האחים הייתה לא רק העובדה שיוסף הכיר את הסגולות הפנימיות שלהם, אלא בעיקר הסעודה עצמה:
"וכמו שאמרו במדרש (בראשית רבה פרשה י"א) שהרגישו ריח משונה וטעם משונה בתבשיל של שבת... וכן אמר יוסף "והכן" - שיהיה נעשה ההכנה ממילא ע"י כוונת יוסף לשם שמים שהכניס קדושה בסעודה...וע"י הכנה זו הטעים יוסף מקדושת השבת לכל השבטים וכל אחד טעם בלחם כפי השייך לו, דכל שבט יש לו קדושה מיוחדת".
יוסף הכין סעודת שבת לשבטים שלא במקרה. מדוע אם כן הוא עשה את זה? מדוע עליו היה להכניס "תבלין של קדושה" לסעודה? ר צדוק אומר שכל מטרתו של יוסף הייתה לתקן. את מה עליו היה לתקן? נמשיך בדברי ר צדוק שבתורה ו.
"שכיוון שנאספו כל השבטים שהיה גם בנימין עשה להם יוסף סעודת שבת. דשבת תכלית מעשה שמים וארץ, שמתחילת הבריאה היה גם יצר הרע... ואחר תחילת פיתוי הנחש היה באכילה... וסעודת שבת הוא תיקון לפגם האכילה, דסעודת שבת נקרא סעודתא דמלכא שהוא כאכילת קרבנות שהוא בקדושה...
...ועל כן כשנתאספו אצלו כל השבטים עשה להם סעודת שבת שרצה להכניס בכולם קדושה זו שכל ישראל נקראו על שמו שארית יוסף. וע"י קדושת סעודת שבת יתקנו כל הפגם שבאכילה".
אכילה קדושה - מה זו עושה?!
עכשיו קצת יצאנו מאיזון. מה הקשר בין השבת, ליוסף, לנחש, לאחי יוסף ולקדושה, איך הכל קשור? כדי לענות על השאלה הזו, מומלץ לעיין בעיונים לפרשות בראשית ווישב. הנחש, מתחילת הבריאה גרם לעוד ועוד קלקולים מידתיים בנפש האדם. הוא הוא היצר הרע, הוא זה שהכניס לעולם את ענייני המידות של קנאה, תאווה וכבוד. מתחיל להישמע מוכר? "המשול תמשול עלינו? המלוך תמלוך עלינו?" או אולי "ויקנאו בו אחיו"? כמו שאמרנו בעיון לשבת וישב, גם יוסף עצמו לא יצא נקי מכל הסיפור - "ויבא יוסף את דיבתם רעה" - לשון הרע גם נובעת מכל הקלקולים הנ"ל. לאחר שיוסף כבר עבר תיקון בדמות הירידה למצרים, הוא מחליט שעכשיו יש לו הזדמנות לתקן גם את אחיו, וכך, בכוחות משותפים לבער את הנגע של הנחש שפשה במשפחתם יתר על המידה וגרם לפירודה. ומה יותר מוצלח מאשר סעודת שבת משותפת, שבה יש השראת קדושה אחד לשני, מיוסף, שקינאו בו, לאחים, וכך למעשה ליצור את הבסיס לעם ישראל ממשפחת יעקב.
בפעם הבאה כשנאכל את סעודת השבת, נהנה מהשירים והאוכל המוגש, נדע שכל ה"מסביב" הוא לא דבר שמגיע סתם. הוא מגיע כי זו לא סעודה רגילה, אלא סעודת שבת. התבלינים המיוחדים של שבת, בכוחם לשבר חומות ולהעלות את האנשים מעלה מעלה בתיקון עצמם.