המפגשים של יעקב
בתחילת פרשת וישלח אנו קוראים על שני מפגשים מרתקים ומעניינים ביותר של יעקב. המפגש הראשון הוא בין יעקב לעשו - מפגש המתואר בהרחבה רבה כבר משלב ההכנות שלו. חז"ל הגדירו היטב את ההכנה של יעקב לקראת המפגש הזה בדבריהם המפורסמים: "התקין עצמו לדורון, למלחמה ולתפלה". המפגש השני, המסופר בתוך תיאור ההכנות של יעקב למפגש עם עשו, הוא בין יעקב למלאך, איתו הוא גם נאלץ להיאבק ולהילחם, ובעקבות כך שונה שמו לישראל.
חז"ל קשרו בין שני המפגשים הללו כשאמרו שאותו מלאך שנלחם עם יעקב במעבר יבוק הוא שרו של עשו. (לשפת אמת במשך השנים, יש מספר תורות שעוסקות בניתוח המפגש הזה, ובשינוי שמו של יעקב לישראל, וכדאי לעיין בהם). השפת אמת, כדרכו, לוקח את אותם מפגשים ונותן להם משמעות פרטית הנוגעת לכל אחד ואחד מחסידיו ולומדי תורותיו. השפת אמת רואה את המפגש בין יעקב לעשו והמלאך, כדגם וכסמל למפגש ולמאבקים התמידיים שקיימים בכל אדם אל מול היצר הרע שבו. בעיון זה נצעד בעקבות המשמעויות הללו.
המלחמה האין סופית
נפתח דווקא בתורה שעוסקת במפגש עם המלאך, מכיוון שנדמה לי שיש בה דברים שיכולים לשמש כהקדמה וכרקע לכל עיסוקינו:
"בפסוק: ויאבק איש עמו עד עלות השחר, דרשו חז"ל (חולין צא.), שהעלו אבק ברגליהם עד כסא הכבוד. הרמז (הוא) כי המלחמה עם הסטרא אחרא והיצר הרע הוא לעולם, כענין שאמרו חז"ל (סוכה נב.) הגדול מחברו יצרו גדול ממנו. לכן צדיקים נדמה להם (היצר הרע) כהר, שכח המלחמה (איתו היא) לעולם עד כיסא הכבוד. ולכך אמרו חז"ל (יומא פו.): גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, כיון שהפגם הולך עד שם. ושם, בשורש נשמת אדם, שהוא יעקב שצורתו חקוקה תחת כסא הכבוד, שם אין פגם ומשם שורש התשובה" (תרס"ג "בפסוק").
אותו מלאך שנאבק עם יעקב - שרו של עשו, מסמל כאמור את יצר הרע שקיים באדם ואת המציאות השלילית שקיימת בעולם בכלל. לפני שאדם מתחיל להילחם עם הרע שבתוכו ומנסה להתגבר עליו, עליו לדעת דבר מאד משמעותי. המציאות של היצר הרע היא מציאות אינסופית בעולם. בדברי המדרש שהביא השפת אמת על כך שיעקב והמלאך העלו אבק עד כסא הכבוד, טמון מסר עמוק ומשמעותי, והוא שבכל המציאות של העולם הזה, עד שמגיעים למקום הא-לוקי עצמו, יש יצר הרע ויש סטרא אחרא. ההשלכה של הרעיון הזה הוא שבעצם אין סיכוי במלחמה כנגד היצר הרע! אין גבול לכוחו ולתיפקודו של היצר הרע, וככל שאדם יתגבר עליו, הוא רק יגדל! זה הרי פשר דברי חז"ל שכל הגדול מחבירו - יצרו גדול ממנו, כי המאבק ביצר הרע הוא מאבק תמידי ואין סופי.
לכאורה, יש בדברים הללו כדי לייאש אותנו ולגרום לנו לא להילחם כלל, שהרי לשם מה להיכנס למלחמה שהיא אבודה מראש? אך אין כך פני הדברים. למען האמת, אדם כן יכול, דרך התשובה שלו, להצליח במאבק עם היצר. אבל יש לדעת ולזכור שהניצחון איננו ההגעה לסוף המערכה כשעל הסוס שאנו רוכבים עליו נמצא ראשו של המנוצח. הניצחון במאבק כנגד היצר, הוא עצם ההתגברות התמידית עליו. המאבק עם היצר איננו מלחמה של מערכה אחת בה יש מנצח או מפסיד. המלחמה עם היצר היא אמנם מלחמה תמידית, אך היא בנויה ממערכות - מערכות, כאשר כל התמודדות יומיומית שלי עם היצר היא מערכה שאני עומד לפניה וצריך לנצח בה. כאשר ניצחתי באותה מערכה, הרי שכבר התקדמתי ועליתי מדרגה בעבודת ה שלי. כעת אני עומד מול מערכה נוספת, שאמנם היצר הרע כבר גדול בה הרבה יותר, אבל גם אני כך. ובכל מערכה אחרי מערכה, ניצחון אחרי ניצחון, אני מצליח להתקדם ולעלות.
יעקב וישראל
הדברים הללו מקבלים ביטוי גם בחילוף השם של יעקב לישראל:
"ולכן אחר מלחמה זו אמר לו המלאך: לא יקרא עוד שמך יעקב כי יעקב השם (הוא) על בחינת המלחמה, וכיון שעבר כל דרך המלחמה זכה לשם ישראל"
כאמור, שורש התשובה נמצא בכיסא הכבוד עצמו, שהרי שם אין כלל מציאות של רע. בכיסא הכבוד, על פי הזוהר, טמונה שורש נשמתו של יעקב, ולכן היה יעקב יכול להאבק עם המלאך, שמסמל את הסטרא אחרא, ואף לנצח אותו. לכן לאחר מכן משנה המלאך את שמו של יעקב לישראל. השם יעקב מסמל את המלחמה והמאבק. יעקב עצמו נקרא כך, משום שכבר בלידתו נאבק עם עשו, באוחזו בעקבו, בשאלה מי יצא ראשון. גם לאחר המאבק סביב הברכות של יצחק, אומר עשו על יעקב "ויעקבני זה פעמים" - שוב ביטוי של מאבק. יעקב נאלץ לחיות כל הזמן בתוך מאבקים ועימותים - כך היה גם מהלך חייו עם לבן.
כעת, לאחר שבמאבק עם המלאך, הצליח להתגבר על דרך המלחמה, משתנה שמו לישראל, המבטא את הקשר לקב"ה, ואת הישרות האמיתי.
הנשק נגד יצר הרע
כפי שהזכרנו, יעקב התכונן למפגש עם עשו, בדורון, מלחמה ותפילה. השפת אמת מתרגם את הדברים גם לגבי המלחמה כנגד היצר:
"התקין עצמו לדורון למלחמה לתפלה - הם ג העניינים שצריכין לכל אדם בעבודת ה יתברך להלחם עם הסטרא אחרא: מצד זיכרון חסדי ה יתברך, הוא מידת אברהם אבינו עליו השלום, ומכח אהבה זו יכולין לכבוש היצר הרע. וגם כן צרכין להכין בגבורה מצד יראת ה ופחד הדין - בחינת יצחק. והעיקר מצד סייעתא דשמיא, בתורה ובתפילה, שהוא בחינת יעקב אבינו" (תרמ"ה "התקין").
כאשר אדם רוצה לקדם את עצמו בעבודת ה דרך המלחמה עם היצר הרע, הוא צריך לעבוד בשלושה מישורים מקבילים. כל מישור כזה בא לידי ביטוי סמלי בהכנתו של יעקב ומשתלב עם המידות של אחד מהאבות.
במישור הראשון (הדורון), האדם צריך להתקדם בעבודת ה, מתוך מידת האהבה, מתוך רצון נפשי אמיתי להתקרב לקב"ה ולהידבק בו. כאשר אדם אוהב משהו ורוצה להתחבר אליו, הוא לא יתן לדברים שליליים ומניעות אחרות להפריע לו. זוהי דמותו של אברהם אבינו, איש החסד.
המישור השני (המלחמה), הוא המישור שבא לידי מימוש מתוך מידת היראה ומתוך פחד ואימת הדין. כאן האדם אמור להתגבר על היצר הרע מתוך יראת ה ומתוך פחד מאשר יגזר עליו אם ימשיך להיכנע לתאוותיו וליצריו. זוהי מידתו של יצחק - איש היראה והגבורה.
המישור השלישי (התפילה), הוא השלב שבו האדם מבקש ומחכה לסיעתא דשמיא כדי שיוכל להצליח במאבקיו. אל לו לאדם להסתמך רק על זה, אבל במקביל לעבודתו העצמית והאישית, עליו לדעת שאין הדברים תלויים רק בו, ומתוך תפילה ולימוד תורה יצפה לסיעתא דשמיא במאבקיו ובהתמודדויות שלו נגד היצר הרע שבו.
איך נלחמים?
הסבר אחר להתמודדות עם היצר כפי שבאה לידי ביטוי בסמליות שמאחורי דורון, תפילה ומלחמה, מופיע בתורה אחרת, שם נכנס השפת אמת לדרכי התמודדות עצמם שעל האדם לנקוט כנגד היצר הרע:
"כי באמת כל הג (תפילה דורון ומלחמה), צריכין לעובד ה. כי יש דברים שצריכים להלחם בעצמנו עם היצר הרע וסטרא אחרא. ויש דברים שאי אפשר (אלא) רק בסייעתא דשמיא, כמו שכתוב (קידושין ל:), אלמלא הקב"ה עוזרו לא יכול לו (כלומר ליצר). ויש דברים שצריכין לקרב מן הסטרא אחרא להוציא בלעם מפיהם, כעניין שאמרו (ברכות נד.): בכל לבבך - ביצר טוב וביצר רע" (תרנ"ד "בפסוק ויירא").
כל עובד ה, במלחמתו נגד הרע שקיים במציאות ובו, חייב להתכונן לשלושה דרכי פעולה. דרך אחת, היא דרך המלחמה, כלומר על האדם לעמוד כנגד הרע שקיים בו - תאוותיו ושאיפותיו השליליות, להתייצב כנגד הרע והעוולות שהוא פוגש בחברה ובמציאות ולהילחם בהם בצורה חזיתית עד שיתגבר עליהם לגמרי. בדרך הזו אין שום פשרות ועל האדם לסיים את המערכה הזאת כשידו על העליונה, ובלי להשאיר שום מקום לרע ולעוול שכנגדו נלחם.
הדרך השניה היא דרך התפילה, כלומר בקשה ותחינה כלפי הקב"ה שיעזור ויסייע במלחמתנו עם היצר ועם הרע שאנו פוגשים במציאות, כי אנו בכוחותינו הדלים, לא מצליחים להתגבר עליו.
הדרך השלישית (ונדמה לי שהיא הקשה מכולם) היא דרך ה"דורון". הדורון ששולח יעקב לעשו בא לבטא דווקא קשר וחיבור ביניהם. אין זו דרך המלחמה המפרידה וההורסת, אלא דרך של שלום המקרבת ומחברת. כשאנו באים להשליך זאת על היצר הרע, וודאי שאי אפשר לומר שעלינו להתחבר ולהתקרב ליצר הרע, ולדברים השליליים שקיימים במציאות. כאן אומר לנו השפת אמת שאכן יש דרך של התמודדות עם היצר הרע דווקא מתוך קירוב. יש דברים מתוך הסיטרא אחרא, שאין צורך בחיסולם הטוטלי והסופי. ניתן בהחלט להפיק מהם תועלת במציאות. לעיתים דבר שנראה לנו רע והרסני, יכול גם להוות במינון אחר, או בשימוש אחר, כדבר טוב. אם אדם מוציא מתוך הדבר הרע שקיים בפניו את השורש הרע שלו, הרי הוא כבר יכול השתמש בדבר ולהיעזר בו. (יש אין ספור דוגמאות לכך: תרופה במינון מסויים מצילה חיים אך במינון אחר יכולה להרוס חיים; המצאת הדינמיט נועדה ביסודה לפיצוץ הרים כדי לסלול כבישים וגשרים, אך לצערנו נעשה בה גם שימוש הרסני; יצר המין הוא יצר שיכול להוביל לאיבוד רסנים ואידיאלים, אך הוא גם יצר שיוצר חיים, ועוד כהנה וכהנה). זוהי משמעות דברי חז"ל היפים על הפסוק "בכל לבבך", שעל האדם לעבוד את ה בשני יצריו - גם ביצר הטוב וגם ביצר הרע. כאשר אדם משמש ביצר הרע לטובת התקדמותו (לאחר שמנטרל ממנו את השורש הרע שבו), הרי שהוא נעשה כלי לגיטימי בעבודת ה.