כח המחשבה

לשם מה נחוצה מחשבתו של האדם? האם ההרהורים השונים שעוברים בראשינו אכן פורחים להם ללא כל השפעה?
במבט ראשון נראה שכך. אולם במבט שני, טוען רבי נחמן, השפעתם עלינו ועל העולם עצומה:

"ודע שכל בחינה שהיא גבוה למעלה יותר אצל האדם היא יכולה להגיע ולהשיג יותר. כמו למשל: עם הרגל יכולין להשליך איזה דבר למעלה, אבל עם היד יכולין להשליך למעלה יותר. ובהדיבור יכולין להשיג ולהגיע יותר ויותר כי בהדיבור יכולין לדבר למרחוק, והשמיעה היא גבוה יותר ויכולין לשמוע קול מרחוק מאד כגון שיורין בקנה שריפה... והראיה יכולה להשיג ולהגיע עוד יותר ויותר, כי בהראיה יכולין לראות ולהביט על השמים. נמצא שכל בחינה שהוא גבוה יותר למעלה היא יכולה להשיג ולהגיע יותר.
והמחשבה היא גבוה מאד מאד למעלה מן הכל ויכולה להשיג ולהגיע למעלה למעלה"
(שיחות הרן מ"ו)

עולם המחשבה הוא עולם ממשי וריאלי, והשפעותיו מרחיקות לכת, הרבה מעבר למה שנראה לעין. לעיתים, המחשבה משפיעה עוד יותר ממעשה זה או אחר. במקום אחר כותב רבי נחמן:

"גודל יקרת המחשבה נודע לי עתה. כי המחשבה יקרה מאד מאד, שנעשה ממנה דברים שלמים ממש, שיש להם קיום כל זמן אשר השם יתברך וכו' וכו'. וחכמה יקר יותר...שבונה בחכמתו בנינים בשכלו..."
(ליקוטי מוהרן תנינא, נ"ג)

ה'חכמה' אותה מזכיר כאן היא תוכנה של המחשבה. מילוי המחשבה בתוכן חיובי בונה בנינים גדולים ועצומים כפי שמדגיש ר' נחמן שם. וחס וחלילה גם להיפך - בנינים רעים ומסוכנים יכולים להבנות עקב שימוש בכח המחשבה לרעה.
אולם עדיין לא ברור לאיזה 'יוקרה' רומז ר' נחמן, ומה השפעתם הממשית של אותם 'הדברים השלמים' הנבנים ע"י המחשבה על העולם הריאלי. תשובה לכך נמצא במקום אחר:

"דע, שהמחשבה יש לה תוקף גדול, ואם יחזק ויגבר מחשבתו על איזה דבר שבעולם יוכל לפעול שיהיה כך, ואפילו אם יחזק מחשבתו מאד שיהיה לו ממון - בודאי יהיה לו, וכן בכל דבר, רק שהמחשבה תהיה בביטול כל ההרגשות. והמחשבה תקיפה כ"כ עד שאפשר למסור נפשו במחשבתו ממש, דהיינו שירגיש צער המיתה ממש, ע"י שמקבל על עצמו בדעתו שהוא מרצה למסור נפשו על קידוש השם... וכשמחזק המחשבה במסירות נפש כ"כ יכול למות ממש מזה הצער כאילו היה מת מזו המיתה בפועל... על כן צריך למנוע ולהרחיק עצמו לבלי להשאר שם בעת שמרגיש שקרוב שתצא נפשו, שלא ימות בלא עיתו ח"ו"
(ליקוטי מוהרו קצ"ג)

המקור לאותה תחושת מסירות נפש שאליה יכול להגיע האדם לקוחה מדבריו של ר' עקיבא במסכת ברכות "כל ימי הייתי מצטער אימתי יבוא לידי..." שאותם הבין ר' נחמן על דרך הפשט, כאילו 'כל ימי הייתי מצטער' הכוונה שכל ימיו היה רבי עקיבא מביא עצמו בכח מחשבתו למצב נפשי של צער ותחושת מוות ממשיים על קידוש ה' .
לכאורה מעיון ראשוני ניתן לחשוב שהשפעתה של המחשבה עליה מדובר כאן, איננה חורגת מהשפעה פסיכולוגית-פנימית על האדם עצמו, וכידוע ביכולתו של האדם לגרום לעצמו תהליכים פנימיים בכח מחשבתו בלבד, ובמקרים חריגים של 'אקסטזה' - אף למותו. אולם אין זו כוונתו של ר' נחמן, אלא חידושו קיצוני עוד יותר. ר' נחמן הביא את הדוגמא הראשונה בדבר יכולת לקבל ממון ע"י המחשבה, למרות שאין זה עניינה הישיר של הפסקה. דבר זה בא ללמדנו שמבחינה תיאורטית יכול האדם לפעול פעולות ממשיות וריאליות בעולם בכח מחשבתו בלבד, ואף בדברים שליליים - כגון רווח ממוני, דבר אשר ר' נחמן לא הסתיר את רתיעתו ממנו, ואולי דווקא לכן הובאה דוגמא זו.

אמנם השפעה ישירה ברמה כזו הינה תיאורטית בלבד, שכן מדגיש ר' נחמן: "רק שהמחשבה תהיה בביטול כל הרגשות" - מעין מצב אידאלי של ריכוז גמור וכינוס מוחלט לעולם המחשבה. היחיד אשר יכול להגיע לבחינה כזו ולהשפיע - הוא הצדיק, אשר השפעתו על העולם משמעותית ביותר, כגון "צדיק גוזר וה' מקיים...", וכפי שמספר לנו ר' נחמן על מקרה שאירע לסבו, ר' נחמן מהורודנקה, מראשוני חסידיו של הבעש"ט ורב גדול כשלעצמו, מעשה המבליט לנו נקודה זו:

"ושמעתי מעשה מזקני שהיה על הספינה. פעם אחת לא היה להם לחם ולא אכלו כמה ימים עד שהגיעו לאיזה עיר... ולקח ישמעאל אחד ונתן לו לאכול... וברך ברכת המוציא. וקודם שהתחיל לאכול בא לו על מחשבתו "אל תלחם את לחם רע עין". ומחשבות שלנו אינם דבר ריק כלל (כך אמר ר' נחמן זקני), ולא ידעתי מה לעשות כי כבר ברכתי ברכת 'המוציא'. אף על פי כן היה בדעתי למנוע מלאכול כלל מחמת המחשבה הזאת. אחר כך בא על מחשבתו: "ואת העורבים ציוויתו לכלכלך" ואז אכל..."
(שיחות הרן ז')

גם כאן ניתן להסביר בדרך שונה, כאילו מחשבתו של סבו לא עשתה פעולה בלחם עצמו אלא מעין התלבטות פנימית האם לאכול מאותו הישמעאלי או לא. אולם מהביטויים בהם משתמש ר' נחמן בסיפור אין משמע כך, ובצורה יותר ברורה - מהפסקה שבאה מיד לאחריה, המדברת על הסכנה במחשבה רעה וכח המחשבה הטובה, וממחישה זאת בדוגמה ברורה יותר, כפי שנראה מיד.

כל זה כאמור לגבי הצדיק, אך מה לגבי כל אדם?
אמנם כפי שראינו, מצב של 'מחשבה לפי הזמנה', כדוגמת הממון לעיל, איננו אפשרי לגבי אדם מן השורה, אך אין זה אומר שמחשבות סתם אינם יכולות להשפיע. להיפך! חוסר השליטה רק מחייב את הזהירות שלא לפעול במחשבתו דברים רעים ללא כוונתו, אף בלי שיהיה מודע לכך, כפי שמזהיר ר' נחמן:

"צריך לשמור את המחשבה מאד כי ממחשבה יכול להיות נעשה דבר חיוני ממש..."
(שיחות הרן ח')

מובן, שר' נחמן קודם כל מתכוון למחשבות אסורות ומזיקות, כגון מחשבות רעות על חברו - קנאה וכיוצא, או מחשבות והרהורי תאווה, שעל סכנתם דיבר והרחיב במקומות רבים, כפי שנראה בהמשך. אולם כאן לא מתכוון ר' נחמן למחשבות אלו בלבד, אלא אף למקרים בהם אין מדובר על חטא כלל, אלא על הרהורים כשרים בנושאים מסוכנים, גם אם מדובר בלימוד תורה:

"כשלומדים מילי דפורענותא, כגון שלומדים הלכות אבלות וכיוצא, אין לעיין שם הרבה כי אין צריכין להעמיק המחשבה במקומות כאלו כי המחשבה יש לה תקף גדול... ועל כן צריכין לעבור במהירות מקומות כאלו..."
(שיחות הרן ח')

וכך יכול אדם ליצור דברים במחשבתו, לטוב ולרע, אף שאינו מתכוון לכך. אולם גם אם אין בכוחו של כל אדם ליצור בעולם כל מה שירצה בכח מחשבתו, בכל זאת יוכל להשתמש בה במקרים מסויימים לצורך עצמו ולחוש את אותה השפעה, כגון מצב מיוחד אותו מצייר לנו ר' נחמן - כאשר לא רוצה אדם שיקלטו את המתרחש בו:

"דע שיכולין לצעוק בקול דממה דקה בצעקה גדולה מאד, ולא ישמע שום אדם כלל כי אינו מוציא שום קול כלל רק הצעקה היא בקול דממה דקה וזה יכול כל אדם. דהיינו שיצייר במחשבתו הצעקה ויכנוס קול המחשבה בצעקה ויצייר בדעתו קול הצעקה ממש עם הניגון כדרך שצועקין. ויכנוס בזה עד שיצעק ממש בבחינת "קול דממה דקה" ושום אדם לא ישמע כלל..."
(כנ"ל))

ובהמשך, בדרך אופיינית לשיטתו, בה מסביר רעיונות רוחניים בעזרת תהליכים פיזיים וביולוגיים, מסביר לנו כיצד נובעת צעקה זו בצורה פיזית ממש ממחשבתו של האדם:

"כי באמת אינו ציור כלל רק צעקה ממש כי יש סמפונות בראה שמשם יוצא הקול וגם יש סמפונות דקים היוצאים מן הריאה אל המח. ועל כן יכולים להכניס הקול דרך הסמפונות הדקים ההולכים אל המח עד שיצעק ממש במוחו על ידי מה שמצייר במחשבתו קול הצעקה ממש שבזה הוא מכניס קול הצעקה אל המח, ויכול לעמוד בין כמה בני אדם ויצעק מאד ושום אדם לא ישמע כנ"ל. ולפעמים יוכל להשתמט מזה איזה קול דק שיהיה נשמע... אבל הוא בדקות מאד..."
(כנ"ל)

כפי שראינו כעת, בתהליך כזה יכולים 'להפלט' קולות או צלילים מפיו של האדם, וזאת למרות שכל התהליך קרה במוחו ובסימפונות (העצבים?) המוליכים מהריאה למוחו. אפילו ברובד הפיזי, משפיעה המחשבה על אברי הגוף.

לאור מהלך זה מובן בצורה חדשה מאמרם של חז"ל 'הרהורי עבירה קשים מעבירה' בכך שחוץ מהיתרון הרוחני שיש למחשבה על המעשה, גם מבחינה ריאלית השלכותיה אינן נופלות מאלו של המעשה אף אם אין אנו רואים זאת בעינינו. וכך גם נוכל להבין מדוע חוזר ומזהיר ר' נחמן שוב ושוב על סכנתם של הרהורי העבירה וגודל הפגם של מחשבות זרות, כפי שניתן לראותם מרוכזים ב'ליקוטי עצות' עמ' קנ"ח ואילך.