מסרים פשוטים
נתאר לעצמנו את הטיש החסידי שמנהל השפת אמת לחסידיו. יושב האדמו"ר בפני חסידיו, דורש ומלמד מתורתו ומהגותו. הוא יודע שלא כל שומעיו הם תלמידי חכמים ויודעי ספר, הוא יודע שהרבה מחסידיו הם עגלונים, נגרים, בעלי מסחר וכדומה, שרחוקים ממסרים עמוקים ומורכבים. לכן, לא פעם מציג השפת אמת בדרשותיו ובתורותיו מסרים פשוטים ועניינים השווים לכל נפש. המיוחד בדברים אלו הוא בכך שלמרות שגם המוני העם הפשוטים והעממיים ימצאו בהם אור רב, גם אנשי הסוד והעומק ידעו להפיק מהדברים יסודות חדשים וחשובים.
בחרנו להתמקד בעיון שלפנינו במסר פשוט אחד, כפי שנאמרו מפי השפת אמת בשתי דרשות בשנת תרל"ב.
"להודיע חיבתם"
בתורה הראשונה דן השפת אמת בדברי רש"י הראשונים על הפרשה על הפסוק "ואלה שמות בני ישראל...":
"אף על פי שמנאן בחייהם (=בפרשת ויגש) חזר ומנאן אחר מיתתן, להודיע חיבתם שנמשלו לכוכבים שמוציאם ומכניסם במספר ובשמותם" (רש"י א, א).
השפת אמת מסביר את הדברים:
"ולמי מודיע הכתוב חיבתם? ודאי לבני ישראל עצמם! לידע כל אחד כי הוא בכלל צבאי ה. וכמו כוכבים המאירים בלילה כן נשתלחו ישראל במצרים שימצאו ההארה גם שמה. וידוע כי מלאך שמו על שם השליחות, ובני ישראל יש להם גם כן שמות לכל אחד על שם השליחות. אך כי זה ההפרש, כי שליחות איש ישראל להיות כמו שנשתלח בלי שינוי, וזה עצמו רצונו יתברך. ולמעלה נזכרו שמותם ועתה נכתב שמותם, כי גם במצרים היו בשמות הנ"ל ולא נשתנו"
בדברי השפת אמת יש שני חלקים. בראשית דבריו הוא מסביר למי מודיע הקב"ה את חיבתם של בני ישראל. בדרך כלל, כשאדם משוויץ במשהו או במישהו, הוא עושה זאת בפני גורם אחר. לעומת זאת, מחדש השפת אמת, שהודעת החיבה אצלנו היא בעצם לבני ישראל עצמם. במילים אחרות, יש פה זריקת עידוד לבני ישראל עם תחילת השיעבוד והצרות.
"וככוכבים בלילה"
מהו אותו עידוד שמעודד הקב"ה את בניו? נראה שהעידוד מגיע מעצם ההשוואה שלהם לכוכבים. הקב"ה כביכול אומר לבני ישראל: אתם חלק מצבאות ה, אתם חלק מחיילי הקרובים ויש לכם תפקיד בצבא שלי. כשם שלכוכבים יש תפקיד בעולם, והוא ההארה בלילה, כך יש תפקיד גם לבני ישראל במצרים, והוא למצוא שם את האור. השפת אמת מדגיש שאין זה תפקיד שמגיע בדיעבד, אלא זה תפקיד אשר נבנה מלכתחילה: "כן נשתלחו בני ישראל במצרים שימצאו ההארה גם שמה". לא במקרה נבחרו כאן דווקא הכוכבים כסמל להארה, ולא השמש. השפת אמת רוצה לומר לנו שבשהות במצרים, למרות השליחות, מדובר במציאות של חושך - מציאות לא טבעית ולא נעימה, ובתוך המציאות החשוכה הזו מאירים הכוכבים, שהם מאורות הלילה.
"לכל איש יש שם"
בחלק השני של דבריו מתייחס השפת אמת לעניין השמות. שמו של אדם מבטא את הצורה בה הוא מתגלה בעולם. כשאנשים חושבים על אדם עם אופי מסויים, תכונות מסויימות, מראה מסויים וכדומה, הם מבטאים זאת בשמו של האדם. בעומק הדברים נראה להסביר ששמו של אדם מבטא לא רק את תיאורו החיצוני, מהותו ואופיו של האדם, אלא מסמל גם את שליחותו ומטרתו בחיים.
שם הוא דבר פרטי וייחודי, וכשם שלכל אדם יש את שמו המיוחד לו, כך יש לו לאדם מטרה וייעוד משלו. הדברים באים לידי ביטוי (להבדיל), בשמותיו וכינוייו של הקב"ה, אשר מבטאים כלפינו תפקידים והנהגות שונות שלו בעולם ובהיסטוריה (ואכן בעולם הקבלה ישנו עיסוק רב בעולם השמות ובמסרים העולים מהם).
בהזכרת שמותם של יורדי מצרים בתחילת ספר שמות, הקב"ה רוצה לומר לבני ישראל שאותם שמות שהיו להם כשירדו למצרים, הם אותם שמות שמוזכרים עכשיו. כלומר, המטרות של כל אחד ואחד מבני ישראל ניצבות וקיימות כמו שהיו תמיד, ורצון ה הוא שהם יבצעו את שליחותם כנדרש. כלומר, העובדה שבני ישראל נמצאים רחוקים מן הקדושה והם חיים בתוך שיעבוד וצרות, לא מפקיעה מהם את שליחותם. ראוי גם לציין שאין שליחותו של אחד זהה לשליחותו של השני, ועל כל אחד למצוא את מטרתו וייעודו גם בתוך החושך והאפילה.
שמו של הקב"ה
שמות בני ישראל הם לא השמות היחידים שמוזכרים בפרשה. במעמד הסנה משה מנסה לברר את מהות שמו של הקב"ה:
"ואמר משה אל הא-לקים הנה אנכי בא אל בני ישראל ואמרתי להם א-לקי אבותיכם שלחני אליכם, ואמרו לי מה שמו, מה אמר אלהם?" (שמות ג פס יג).
על פי הבנת מושג ה"שם", יש להבין כי משה רבינו לא רוצה לדעת איך קוראים לקב"ה באופן פשוט, אלא להבין את אופי הנהגתו והשגחתו (תרגום אנושי ל"שליחות"), ביחס לעם ישראל במצרים. בתורה שנאמרה בשנת תרל"א (ד"ה "מה ששאל"), מסביר השפת אמת, שבשאלה הזו ניסה משה לדאוג לכך שה בעצמו יהיה הגואל, ושלא יפעל דרך תיווכו של משה, כדי שהגאולה תהיה מיידית ומושלמת.
שליחותו של משה
בתורה אחרת שנאמרה בשנת תרל"ב (ד"ה "במדרש מי אנכי"), מתייחס השפת אמת לשאלות שעולות מייד בקריאת פסוקי התורה במעמד הסנה: הייתכן שמשה יסרב לדברי הקב"ה? הייתכן שמשה יימנע מלבצע את שליחותו ולהציל את בני ישראל? האם משה לא ידע שה יהיה איתו כל הזמן? וכי משה לא ידע שמי ששם פה לאדם הוא הקב"ה? השפת אמת מסביר כך את העניין:
"והפשוט נראה כי רצה לברר זה מפי השם יתברך בעצמו, שאין השליחות (אלא) רק מהשם יתברך בלי תערובת כח משה רבינו עליו השלום, כי היה ענו וירא שלא יהיה חס וחלילה קלקול על ידי שנעשה על ידי בשר ודם"
משה רבינו הבין בבירור את שליחותו: מטרתו וייעודו הם לדאוג ליציאת עם ישראל ממצרים. כל הויכוח והדיון שבין משה לקב"ה לא נועד להתחמק מהשליחות, אלא למטרה אחרת: טובת עם ישראל! כאמור לעיל, משה רבינו רצה בגאולה ישירה מהקב"ה, ללא אמצעיים ומתווכים. משה ידע שגאולה כזו תהיה ללא פשרות וללא עיכובים, ולכן, למען עם ישראל, ניסה להתעקש שהקב"ה, הוא זה שיגאל בעצמו את בני ישראל.
גדולתו של משה רבינו
מסיים השפת אמת ומסביר את תגובת הקב"ה:
"וזה שהבטיחו אנכי, ועל ידי שהשיבו השם יתברך כי אהיה עמך, וגם מי שם פה לאדם, מזה נתווסף ברור וידיעה גמורה שיוכל להבטל מכל וכל, שיהיה מעשה השם יתברך בעצמו, דכתיב: ואשלחך. וזה דבר גדול כי שליח של בן אדם - כמותו, ונתקיים אנכי ארד "
כשמשה מקבל את המסרים שבעצם ה הוא הפועל, הוא המוציא והמביא (כפי שנאמר בפסוקים שהובאו ע"י השפת אמת), משה מצליח לחוש ולהרגיש שהוא רק צינור בשליחותו של הקב"ה. הוא מפנים בליבו שהוא מהווה רק בורג קטן בהנהגתו הישירה של הקב"ה, ומי שפועל באופן ישיר הוא הקב"ה בעצמו. ממילא, משה יכול להישאר בענוותנותו ולהתבטל כלפי השליחות.
מהי ענווה?
מעבר לעוצמה שבדברי השפת אמת ביחס לנאמנות של משה בביצוע השליחות, נראה לי שניתן להפיק מדבריו מסר נוסף הנוגע למידת הענווה.
אדם עניו עלול להגיע למצב של פסיביות ובריחה מעשייה ומאחריות, שהרי מי אני בכלל?, ואיזה זכות יש לי? וכדומה. נדמה לי שהשפת אמת מלמד אותנו, דרך דמותו של משה רבינו, שענווה לא מובילה לחוסר עשייה, אלא אדרבא: אצל משה, העניו מכל אדם, אנו רואים שהוא לא בורח משליחותו ונאמן מאד לכל ייעודיו ומטרותיו. מידת הענווה מוצאת את ביטויה דווקא בתחושה ובהפנמה שיש להתבטל בעשייה ובפעולה כלפי המשלח - הקב"ה. ענווה היא, אם כן, עשייה ופעולה, אבל תוך כדי תחושת התבטלות והכנעה.
אכן, מסרים פשוטים
נסיים במה שפתחנו. כאשר עומד השפת אמת מול חסידיו ומפליא בהם את תורותיו, יש מחסידיו אנשי סוד וספר, שמוצאים בדברים עומקים ויסודות נפלאים ונשגבים. שליחות בני ישראל במצרים בתרגום שלהם זה סמל להעלאת ניצוצות (מי שיודע מה זה) ולכניסה לתוך עולמות עליונים ופנימיים (מי שיודע מה זה). אבל הדברים הללו מהווים גם מסרים פשוטים לאותם חסידים אשר רחוקים מהעולם של בית המדרש. בשבילם יש פה מסר פשוט - אלך ואחפש איפה אני יכול לבצע את השליחות שלי במקום שלי בצורה הטובה ביותר.
בהשלכה לחיים שלנו - אלך ואנסה להאיר במשהו את הכיתה שלי, את הסניף, את הקהילה. יש מי שיעשה את זה במשפחה או אפילו מול חבר אחד, ומי יודע, אולי בכך הוא מבצע את שליחותו בעולם...