פרשת דברים נקראת תמיד בשבוע שחל בו ט' באב - יום האבל על חורבן בתי מקדשנו. כבר בהפטרה לפרשת דברים אנו נכנסים לאווירת החורבן, בשמענו את נבואתו העצובה של ישעיהו בתחילת ספרו. בעיון זה נעסוק בעקבות השפת אמת בענייני פרשת דברים יחד עם עניינו של יום האבל על החורבן.
בעקבות דברי משה בפרשתנו: "איכה אשא לבדי", קישרו חז"ל בין נבואות שונות במקרא בהם הוזכרה המילה "איכה":
"שלושה נתנבאו בלשון 'איכה': משה, ישעיה וירמיה... אמר רבי לוי: משל למטרונה שהיו לה שלושה שושבינין. אחד ראה בשלוותה ואחד ראה בפחזותה ואחד ראה בנוולותה. כך משה ראה את ישראל בכבודם ושלוותם, אמר: 'איכה אשא לבדי טרחכם'. ישעיה ראה אותם בפחזותם ואמר: 'איכה היתה לזונה' (א', כא – מתוך ההפטרה). ירמיה ראה אותם בניוולם ואמר: 'איכה ישבה בדד' (תחילת מגילת איכה)" (איכה רבה א').
דברי המדרש מחייבים אותנו לבירור רציני בהבנת המסר אותו רוצים חז"ל להעביר לנו. השפת אמת בהתייחסותו למדרש, מנסה לתת לו משמעות עמוקה וחשובה:
"במדרש: 'איכה אשא לבדי'... העניין הוא דכל החטאים שבכלל ישראל היה קצת מהם בשורש דורות הראשונים, דכמו (ש)כל הזכותים (=הזכויות) של בני ישראל הם מאבותיהם, כן אם היה תיקון גמור בשורש, לא היה נצמח(ים) החטאים אחר כך... דכמו 'עבירה גוררת עבירה' ומתחיל כחוט ומסיים כעבות העגלה, כן בכלל, אם יש בדורות ראשונים שגגות ועבירות קלות,
נמשך אחר כך חטאים גדולים. כמו כן בזה מה שנאמר: 'איכה אשא לבדי' – שלא היה ניכר חטאם בפועל (אלא) רק שלא היו נמשכים אחר הנהגת משה רבנו עליו השלום, וזה הביא אחר כך 'איכה היתה לזונה וכו'..." (תר"מ "במדרש").
כבר דיברנו בעבר שבעם ישראל יש כח לא רק כאוסף של פרטים, כמו כל עם אחר, אלא יש משמעות וסגולה מיוחדת בציבוריות – בכלל. כמו כן, כשם שיש לאדם הפרטי נשמה שמחייה אותו, כך לכלל ישראל יש נשמה כללית שמחייה ומניעה אותו.
עבירה גוררת עבירה – בפרט ובכלל
על רקע הדברים הללו אומר לנו השפת אמת יסוד עמוק מאד. קל לנו להבין איך יש מציאות של עבירה גוררת עבירה באדם הפרטי. כאשר אדם מתחיל להתנהג בדרך לא ראויה, גם כשלא עשה עדיין דברים חמורים, יש לכך השפעה על הנפש שלו ועל ההרגלים שלו. אותה מציאות של עבירה (גם אם היא קלה) שאדם חי בה, יכולה להוביל אותו בקלות רבה לעבירות נוספות.
כשם שהדברים קיימים בפרט, כך הם קיימים בעם ישראל ככלל. לעיתים רבות, חטאים שמתרחשים בדור מסוים אינם באים כדבר חדש ופתאומי. לחטאי הדור יש תשתית עמוקה ששורשיה בדורות הקודמים לו. הנשמה הכללית של עם ישראל מושפעת מדברים הנעשים על ידי עם ישראל כל הזמן, ולעיתים הרגלים רעים ועבירות שמתרחשות בדור אחד, מתעצמות ומתחזקות בפועל מספר דורות אחר כך.
וכך מבין השפת אמת את פשר דברי המדרש בהשוואתו בין התקופות. חז"ל מתארים דרך המילה "איכה" השתלשלות היסטורית ארוכת טווח, שסופה אמנם בימי ירמיהו בחורבן הבית, אבל ראשיתה עוד בדור המדבר. יתכן והמדרש שהבאנו לעיל, רוצה לומר לנו בצורה ברורה, שהשורשים והיסודות שהובילו בסופו של דבר לחורבן מלכות ישראל נמצאים היו כבר בתקופת משה רבנו.
אחריות הדורות
אותם דברים רלוונטיים לא רק לדור המדבר אלא תמיד, וכך אומר השפת אמת בקטע אחר, על תוכחתו של משה לעם ישראל המופיעה בפרשתנו (תרנ"ו "ברש"י"):
"ונראה (ש)מאחר שכתוב 'אל כל ישראל', כי אותן החטאים היו פגם לכל הדורות עד ביאת משיח שיהיה תיקון גמור במהרה בימינו, לכן צריכים לעולם לשוב (בתשובה) על אותם החטאים"
יש בעם ישראל קשר הדוק בין הדורות השונים. לכן, יש אחריות לכל דור לתקן ולחזור בתשובה על חטאי הדורות שלפניו. ברור לנו למשל, שחטא אדם הראשון הוריד את המדרגה והרמה לא רק של החוטא עצמו, אלא של כל האנושות. כמו כן אנו מבינים, שכאשר מנהיג (בקנה מידה ארצי או עולמי), טועה ומחטיא את מטרתו, יתכן שידרשו דורות ארוכים כדי לתקן את הדבר ולהחזיר את המצב לקדמותו.
כך הם גם פני הדברים ביחס לדרגתו הרוחנית של עם ישראל. חטאי דור המדבר הורידו את דרגתו של עם ישראל בכמה וכמה רמות.
המסר שמשה רוצה לומר לעם ערב כניסתם לארץ, לא מיועד רק להם. המסר הוא מסר נצחי ששייך לכל דור ודור. יש צורך בכל עת ובכל שעה להתבונן בעיניים כנות וישרות על חטאי הדורות הקודמים ולנסות לשוב עליהם בתשובה ולתקן אותם. זוהי הדרך לתיקון העולם ותיקון מצבו של עם ישראל.
חורבן בית המקדש
בהמשך דבריו מקשר השפת אמת את הדברים לחורבן המקדש ולבניינו:
"שזה פירוש מה שאמרו חז"ל: 'דור שאין בית המקדש נבנה בימיו, כאילו נחרב בימיו'. משום שאם היו מתוקנים כל החטאים שבעבורם נחרב, מיד היה נבנה. וכל שלא נבנה – הוכחה שעדיין לא ניתקן החטא. ונראה דלכן אמרו חז"ל (ש)חרבן בית שני חמור לן (=לנו), משום שכשנבנה בית שני היה תיקון בחטאים הקודמים שגרמו החורבן. אבל החטאים שגרם בית שני, עדיין לא ניתקנו כלום, לכן חמיר לן".
בית המקדש לא מגיע לעם ישראל כמתנה בחלל ריק. בית המקדש דורש שעם ישראל יהיו ראויים אליו, בכך שיהיו במדרגה וברמה רוחנית מסוימת. כאשר עם ישראל חוטא ויורד מאותה מדרגה, הרי שאין לו כבר זכות לבית המקדש ונוצר נתק וחורבן. כאשר עברו שבעים שנה מחורבן בית ראשון, הגיעו עם ישראל שוב למדרגה שבה כבר תוקנו החטאים שבגינם נחרב הבית ולכן שוב נהיו ראויים למקדש. אבל לאחר הנפילה והחורבן של בית שני, לא זכינו עדיין לתקומה ולגאולה. משמעות הדבר היא, כי עוד לא הצלחנו לתקן את החטאים שהובילו לחורבן בית שני.
כך מסביר השפת אמת את דברי חז"ל. אם אדם חי בדור שלא נבנה בו בית המקדש, הרי זה כאילו נחרב בו, שהרי אותם חטאים שגרמו לחורבנו של בית המקדש עדיין עומדים וקיימים, שאלמלא כן כבר היה נבנה. (דברים דומים מופיעים בתורה משנת תרל"ה "התוכחות").
"בונה ירושלים"
פרשנות אופטימית יותר לדברי חז"ל ביחס לבניינו של בית המקדש בכל דור, מופיעה בתורה אחרת:
"כל דור שאינו נבנה בימיו כאילו נחרב בימיו – קשה להבין, ש(הרי) היו הרבה דורות (של) צדיקי עליון שנאמר שהיה ראוי להיות נחרב בימיהם?" (תרל"ד "כל").
השפת אמת פותח בשאלה מתבקשת על דברי חז"ל: הייתכן שגם בדורות של צדיקים גדולים נאמר שהיה ראוי שיחרב בית המקדש בימיהם? וכך הוא עונה:
"ונראה לפרש, כי כל ימי הדורות מצטרפין ומתכנסין כל ההארות של עבודת בני ישראל להיות ראויין לגאולה, כי היעלה על הדעת שדור הגאולה יהיו כל כך ראויים בזכותם בלבד לגאולה? רק שזכות כל דור ודור עוזר ומביא מעט בנין בית המקדש. והבנין נמשך כל ימי הגלות, כמאמר: 'בונה ירושלים'. וזה שנאמר, שכל דור שאינו מסייע לבניינו. וזה שנאמר שאינו נבנה בימיו – שאין ימיו בכלל הבנין כנ"ל".
לא יתכן שיימצא דור אחד שזכויותיו כל כך מרובים, שדווקא בזמנו יבנה המקדש. לכן אומר השפת אמת, שבעצם הדור שבו יבנה המקדש הוא בסך הכל הדור האחרון שבו הצליח עם ישראל, לאחר מאמץ של דורות רבים, להגיע למדרגה הראויה למקדש. בית המקדש הוא משימה גדולה וכבדה, ואין בכוחו של דור אחד לבנות אותו (במשמעות של מוכנות רוחנית). לכן כל דור צריך לדעת שבהתקדמותו ועלייתו הרוחנית, הוא בונה נדבך נוסף בבית המקדש, ובכל דור יש עזרה וסיוע לבניין הכללי. זה פשר תפילתנו "בונה ירושלים" - הבנייה מתרחשת בהווה, בכל דור ודור.
כך נבין את דברי חז"ל - "כל דור שלא נבנה בימיו", כלומר, שלא היה שותף בסיוע לבניין הכללי, הרי "כאילו נחרב בימיו" – אין הדור הזה שותף בבניין, ואין לו שום מקום בהתקדמות הכללית של עם ישראל לקראתו.
גם אתה יכול
השפת אמת מסיים את דבריו הנפלאים באמירה פשוטה גם לאדם הפרטי:
"וכל אדם בפרט צריך גם כן לידע שכל מעשיו הם סיוע לבנין בית המקדש. וכפי מה שמקבלים על עצמם עול מלכות שמים, מסייעין לבניינו"
אל לו לאדם ל"התחבא" בתוך הכלל והדור כולו. עליו לדעת שגם ברמה הפרטית יש באפשרותו ומחובתו להוסיף ולסייע לבניין בית המקדש. בכל פעם שהאדם הפרטי ממליך עליו את הקב"ה בקבלת עול מלכות שמים, ובכל עלייה רוחנית שלו, הוא מקדם ומקרב את מלכות ה' בעולם בכלל, ומקרב את הגאולה.
שנזכה!